איך לתמחר

[תוכן]

ראובן ביקש משמעון לעשות איזה שהוא עבודה, והמחיר נקבע על 50 שקל לשעה. ראובן שילם מראש 1,000 שקל. אחרי עשר שעות עבודה שמעון מתקשר לראובן ואומר שהעבודה יותר קשה ממה שחשב, ועל כן הוא מבקש העלאה במשכורת לששים שקל לשעה. ראובן הסכים. ה-500 שקל הנותרים, האם שמעון אמור לחשבן אותם לפי 50 שקל לשעה, וא"כ יש לו לעבוד עוד עשר שעות, או לפי 60 שקל לשעה, וא"כ יש לו לעבוד עוד 8 שעות ו-20 דקות. שמעון לא נוח לו לשאול ראובן את דעתו, כי א', הוא מעונין מה הוא דין תורה, וב', לא נוח לו להתמקח כך. אז מה הדין?

[כדכד]

ולמה לא תשאל אם אולי ההעלאה היתה למפרע ונמצא שגם העשר שעות הראשונות צריכות לעלות 600 ש"ח ולא 500?

[בן מיכאל]

ראובן ביקש משמעון לעשות איזה שהוא עבודה, והמחיר נקבע על 50 שקל לשעה. ראובן שילם מראש 1,000 שקל. אחרי עשר שעות עבודה שמעון מתקשר לראובן ואומר שהעבודה יותר קשה ממה שחשב, ועל כן הוא מבקש העלאה במשכורת לששים שקל לשעה. ראובן הסכים. ה-500 שקל הנותרים, האם שמעון אמור לחשבן אותם לפי 50 שקל לשעה, וא"כ יש לו לעבוד עוד עשר שעות, או לפי 60 שקל לשעה, וא"כ יש לו לעבוד עוד 8 שעות ו-20 דקות. שמעון לא נוח לו לשאול ראובן את דעתו, כי א', הוא מעונין מה הוא דין תורה, וב', לא נוח לו להתמקח כך. אז מה הדין?

לכאורה נראה, כי להבא ודאי שלפי שישים, ויתכן שאף על השעות הקודמות.

[דרומי]

השאלה תמוהה. לענ"ד פשוט שצריך לשאול את ראובן ואי אפשר להחליט בזה בלי הסכמתו

[תוכן]

מוסכם על ראובן ושמעון, שאין כאן תביעה על התשלום עד עכשיו, שניהם מבינים שהשתלום היה הוגן, ושניהם מקבלים ששמעון מקבל משכורת על עבודתו מהיום והלאה. השאלה היא, אם הכסף שראובן קיבל כבר מחייב אותו לעבוד כפי המחיר שנקבע אז, או שהכסף שהוא קיבל היה להוצאות הספר, יהיה מה שיהיה, אם צילומים, אם גרפיקה וכיוצא, ומכיון שכן, העלאה במשכורת גם בכלל. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה סוגיין דפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, זאת אומרת, שמעון אף פעם לא התחייב לעבוד, אלא שאם הוא עובד ראובן ישלם לו. ומשום כך, אי אפשר לומר שהתשלום נחשב לפי הכסף שכבר קיבל. אבל צריך לעיין עוד.

[בן מיכאל]

מוסכם על ראובן ושמעון, שאין כאן תביעה על התשלום עד עכשיו, שניהם מבינים שהשתלום היה הוגן, ושניהם מקבלים ששמעון מקבל משכורת על עבודתו מהיום והלאה. השאלה היא, אם הכסף שראובן קיבל כבר מחייב אותו לעבוד כפי המחיר שנקבע אז, או שהכסף שהוא קיבל היה להוצאות הספר, יהיה מה שיהיה, אם צילומים, אם גרפיקה וכיוצא, ומכיון שכן, העלאה במשכורת גם בכלל. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה סוגיין דפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, זאת אומרת, שמעון אף פעם לא התחייב לעבוד, אלא שאם הוא עובד ראובן ישלם לו. ומשום כך, אי אפשר לומר שהתשלום נחשב לפי הכסף שכבר קיבל. אבל צריך לעיין עוד.

ההגיון אומר, שמה שקיבל נחשב הלואה, ועל כן מעכשיו יכול לחשב לפי שישים.

[כדכד]

למה ההגיון אומר את זה ולא אומר שקיבל תשלום מראש על פי מה שסוכם וצריך לעבוד לפי הסיכום המקורי וההעלאה תהיה רק אחרי שיסיים לעבוד בזה?
אינני יודע מה יותר הגיוני אבל מוזר לי לקחת צד אחד מהשאלה ולהגיד שכך ההגיון אומר בשעה שהרב תוכן ביאר בטוטו"ד את שני הצדדים

[סגי נהור]

הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה סוגיין דפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, זאת אומרת, שמעון אף פעם לא התחייב לעבוד, אלא שאם הוא עובד ראובן ישלם לו. ומשום כך, אי אפשר לומר שהתשלום נחשב לפי הכסף שכבר קיבל.

שאלה בעלמא: האם דין זה שפועל יכול לחזור בו נאמר גם על אדם העובד בשעותיו הפנויות, אלא שעצם העובדה שהוא מקבל שכר לפי שעה מחשיבה אותו לשכיר? מן הסתם דנים בכך, אבל מסברא זה בוודאי לא מוכרח ואדרבה, שהרי הדין שפועל יכול לחזור בו הוא מצד "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", וזה לכאורה אינו אמור אלא בשכיר יום ממש שמשועבד לבעה"ב בזמן העבודה.

[יואל שילה]

מאחר ושכירות משתלמת בסופה, הרי שאין כאן 'תשלום מראש על עבודה', אלא כל סיום עבודה מחייב תשלום
יפה כתבו כאן שפועל יכול לחזור באמצע היום, וזה נכון בפועל לפי שעה, כפי המציאות הנראית במקרה זה [ככל הזכור לי - גם קבלן יכול לחזור בו באמצע היום] וממילא יכול לקבוע תעריף חדש להמשך העבודה.
אמנם, אינני מבין בחו"מ, אך לא גרע משאר פטפוטים.

[יהודה בן יעקב]

[ככל הזכור לי - גם קבלן יכול לחזור בו באמצע היום]

כפי הזכור לי, דעת השו"ע והפוסקים דקבלן [שעשו עמו קנין] אינו יכול לחזור בו, ודעת הגר"ז שיכול לחזור בו.

[אבני גזית]

ומכאן אחזור על משנתי -
מתי שאפשר, עדיף מחיר גלובלי בקבלנות. לא לפי שעה, רק ויכוחים ועגמנים יוצאים מזה.

[תוכן]

ומכאן אחזור על משנתי -
מתי שאפשר, עדיף מחיר גלובלי בקבלנות. לא לפי שעה, רק ויכוחים ועגמנים יוצאים מזה.

מניסיון זו טעות לשני טעמים.

א. נניח שהקבלן מקבל על עצמו את עריכת הספר ב-5,000 ש"ח. יש לקבלן אינטרס לסיים את הספר כמה שיותר מהר, ולהרויח את כספו. אפילו אם הוא אדם ישר והגון, עדיין היצה"ר נמצא, ולמעשה מי יודע אם הוא לא קיצר בעיון הראוי, רק כדי שכבר יסיים את העבודה. משא"כ אם משלמים לפי שעה, אז אפשר לעבוד ברצינות לפי הקצב הראוי.

ב. אי אפשר לדעת מראש כמה הספר יעלה, וברוב המקרים ההשערה הראשונה לא נכונה. זה יוצא שתחילת הספר מוגה כראוי, והחלק האחרון כבר לא שוה לו להגיה כדרוש.

משום כך, עדיף תמיד לבקש תשלום לפי שעה.

[אבני גזית]

א. ולחשש מריחת זמן או חוסר ניצול שעה מיטבי, אינכם חוששים לגזל?
כתרופה לזה אני מציע למזמיני עבודות לציין בגדול את שם העורך, כך תהיה לו מחוייבות לשמו הטוב.

ב. אמת וזה החיסרון. אבל יש תמיד כלים למדוד זאת מראש ובדיוק כמו קבלני סגירת מרפסת.

[דרומי]

מנסיוני אצטרף בזה לדעת מורנו הרב 'תוכן', שבאופן כללי מומלץ לעבוד לפי שעות.

אמת שיש בזה חסרונות, אבל אין ברירה אחרת.

יש כמובן מקרים יוצאים מן הכלל.

[עזריאל ברגר]

הדיון מזכיר לי את "חוק הופשטטר":

"לעולם יידרש לך יותר זמן משציפית, גם אחרי שהבאת בחשבון את חוק הופשטטר."

בדוק ומנוסה!
לקריאה נוספת - https://www.hamichlol.org.il/%D7%97%D7% ... 7%98%D7%A8

[אוצר החכמה]

הגירסה השימושית אומרת. תכנה עולה לפחות כפול ולוקחת לפחות כפול זמן מהמתוכנן אפילו אם לקחו בחשבון את הכלל הזה.

[תוכן]

שאלתי את ר' נפתלי נוסבוים, והוא אמר שה-500 ש"ח הנותרים ישולמו לפי המחיר החדש לשעה. (וכידוע אין למדים הלכה לא מפי אגדה ולא מפי מעשה...)

[מקדש מלך]

שאלתי את ר' נפתלי נוסבוים, והוא אמר שה-500 ש"ח הנותרים ישולמו לפי המחיר החדש לשעה. (וכידוע אין למדים הלכה לא מפי אגדה ולא מפי מעשה...)

צ"ל 'לא מפי לימוד ולא מפי מעשה' (ב"ב קל:, עי"ש).