וכתב חד מקמאי:
למה תעמוד בחוץ: אין הגמלים רצו ליכנס בבית משום ע'בודה ז'רה שהיתה בה, הרגיש לבן בדבר ופינה אותם מחוץ לבית, וזהו שאמ'ר לו: ואנכי פניתי את הבית, מע'בודה ז'רה.
עד כאן דבריו מבוססים על פירוש רש"י (שעל פי בר"ר על אתר).
אבל בהמשך הוא כותב דבר חידוש:
ורבותי'נו אמרו: אין זה היה שבחו של לבן, שהיה אומ'ר לו: למה תעמוד בחוץ, ואנכי פיניתי את הבית, כשראיתי שלא רצו הגמלים ליכנס בבית, זה היה גנאי לע'בודה ז'רה שלו, ואינו היה אומ'ר כך להקל ע'בודה ז'רה שלו בעיניו, לומר, בשביל שע'בודה ז'רה בבית אינם רוצים ליכנס, אלא כך הוא פתרונו: אמור לגמליך, כבר פיניתי את הבית מע'בודה ז'רה מכמה שנים, שהייתי מתחרט על עווני, ואיני משתחווה עוד להם. וכל כך למה, כדי שיהא נראה כחסיד, שלא יהא בלבו עליו על שביקש להורגו, ושלא יהא מרגיש בדבר שיש בדעתו לשום לפניו סם המות, כמו שמשמע בסוף העיניין, ב"ויושם לפניו לאכול".
לבן היקר הציג את עצמו כבעל תשובה וותיק, מזה כמה שנים.
מישהו מכיר איזה מקור דומה?
בהערתי על אתר כתבתי:
איני יודע מקור דברים מחודשים אלו. ואפשר שמדרש עלום זה נתבסס על כך שהוא נתן לפניהם "מַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (להלן, פסוק לב), והראה בעצמו הקפדה יתירה שלא להכניס עבודה זרה לביתו, כמנהגו של אברהם, לרחוץ את רגלי אורחיו מחשש שהם משתחוים לאבק רגליהם (פירוש רש"י, לעיל יח ד). והשווה פירוש חזקוני, להלן פסוק לב. אמנם כמובן, כל זאת היה מלפנים ולמראה עיניים, כי באמת לבן לא פסק מלעבוד לאלהי נכר, כמוכח מגנבת רחל את התרפים אשר לאביה, הם אלוהיו; עי' להלן לא יט,ל.
אשמח ואודה לעזרתכם!