עושה חדשות כתב:בזכרוני מימי הבחרות, כי יש הסבורים שאם מינה אדם שליח לקדש אשה או לגרשה, להפריש תרומה מן הכרי או למכור חפציו, שוב אינו יכול לעשות זאת בכבודו ובעצמו, כי באמת כבר מסר את כוחו בידיו של השליח, אלא רק משום שעשייה זו בעצמה נחשבת ביטול על השליחות, (ואתי מעשה ומבטל דיבור).
אבל אינני זוכר מי אומר כך, האם זו שיטה שמישהו עומד מאחוריה... אשמח לעזרתכם.
עושה חדשות כתב:תודה למשיבים.
כמובן יסוד הנידון הוא בלש' הגמ' (דנ"ט) ורש"י (דע"ח) דהמשלח יכול להקדים את השליח ולעשות בעצמו משום דבכך הוא 'מבטל' את השליחות, ומכך היה אולי משמע דבלאו ביטול השליחות כבר אין הדבר בסמכותו של המשלח.
ועי' בס' שרידי אש על גיטין סי' ח שהביא את ב' הדיוקים הנ"ל בשם הגר"מ שולמן. (וקוטב דבריו שם בשם רמ"מ אפשטיין ורצ"פ פרנק הוא על נידון קצת אחר, האם השליח זכאי לפעול בע"כ של המשלח באופן שלא נעשה ביטול שליחות להדיא). וכעת ראיתי גם בשו"ת ארץ צבי סי' קיז שדקדק דין זה מב' הראיות הנ"ל. [וע"ע מלאת אבן אהע"ז לז,י וכן בתבונה אישות פ"ד].
אבל אם זהו כל המקור, ודאי מוטב לדחוק קצת את הלשון, מאשר לדחוק את השכל כ"כ, שהרי אין בזה שום טעם בעולם לשלול מהמשלח את יכולת העשיה מחמת כך שמינה שליח, (ובמערכות חיים הנ"ל המשיך לבנות עוד, דא"א למנות ב' שליחים לחדא מילתא).
מה גם שבהחלט אפשר לדחות את הדקדוק הנ"ל ולפרש (כעין שהביאו בשם הגרח"ס, והגרח"ש, ועוד) דאף אמנם דהמשלח יכול לפעול בעצמו גם בלי ביטול השליחות, אבל יש נפק"מ טפי בהא דהשליחות בטילה, וכגון אם עשו בבת אחת, או אם המשלח נשאל אח"כ על עשייתו, (או גירושין ומיתה), או שעשה מעיקרא על תנאי, או אם עשה לאחר שלושים, או אם הפריש רק על חלק מהכרי, ועוד נפק"מ כיו"ב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 203 אורחים