הודעהעל ידי זאב ערבות » ג' מאי 28, 2019 4:22 am
פירושי רש"י לצר, צרה, צרר, בצר, בצרה (מספר אוצר רש"י)
צַר (א)
א. צר לי המקום - מזונותי דחוקים, דירתי דחוקה [יומא כא.], דחוקה לי שעתי בכאן, ואיני יכול להתפרנס [אבות ה ה]. צר - דחוק, ל"א צר - משופע [ב"ק כא:]. באר צרה - אישטרייט"א (צרה, מצומצמת) בלעז [משלי כג כז].
ב. צרי עין - מלהנות אחרים בממונם [סוטה מז:]. צר עין - שצרה עינו באחרים ואינו מהנה שכניו מכליו ע"י שאלה [ערכין טז.].
@בקובץ תבונות (א2, עמ' ט) מובא מהאדמו"ר הפני מנחם בשל מה באה מחלת הסרטן אצל רבים? ומסיק שהכל בידי שמים, אך לדעתו העיקר משום שחסר בעין טובה כלפי הזולת, שכן אופי המחלה הוא שתאי הגוף מתרבים על חשבון תאים טובים ללא כל ביקורת וכך המחלה מכלה את גוף האדם, ובהיות ויש צרות עין ואנשים לא מכירים בטובת אחרים, נגרמת המחלה בהיקף ובצורה דומה לזה.
ג. תצרי - תהי צרה... יהי להם המקום צר [ישע' מט יט].
@בב"ק (נ ע"ב ד"ה חריצין) מובא שבלשון הגמרא קצר משמש בלשון צר, כגון (ברכות סא ע"א): אשה קצרה, כלומר צרה מלמעלה ורחבה מלמטה...
צַר, צָרָה (ב)
א. בַּצַּר - (לשון) צרה [דה"ב טו ד]. צר - צרה [תהלים קיט קמג, סנהדרין מד:]. (בכל צרתם) לא (כתיב, לו קרי) צר - לא היצר... [ישע' סג ט]. צר - מי שצר לו שבאת עליו הצרה... ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה [ישע' ה ל, עיי"ש].
ב. והבטת צר מעון - וראית צרתך [ש"א ב לב, עיי"ש פסוק לד].
ג. הצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול, וכן הוא אומר בחנה (ש"א א ז) ותבכה ולא תאכל [תהלים מב ד]. כשבאה צרה על אדם אומרים לו אף לפלוני עלתה כך (ו)תנחומים הם לו [איכה ב יג]. מה לנו ולצרה הזאת - להכניס ראשינו בדאגה הזאת, אפילו על האמת [סנהדרין לז:].
דיה לצרה בשעתה - דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבוא עליהם. למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה [ברכות ט:].
בְּצָר
בְּצָר - (לשון) צרה [איוב לו יט]. בצריך (איוב כב כה, עיי"ש) - בצרתך [ברכות סג.].
והיה שדי בְּצָרֶיךָ - אם שדי זה קודש תמהתי על פתרונו... (שהוא לשון) אויביו... ואם נוכל לאומרו חול (הרי הוא) לשון חוזק וחוסן (ו)זה פתרונו: והיה חוסן מבצריך, כמו (פסוק כד) ושית על עפר בצר, כלומר הון עתק תהיה נבצר. ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו... [איוב כב כה, עיי"ש].
בַּצָּרָה
עתות בצרה - עתות הצרה (כלומר בצורת) [תהלים ט י, י א]. (לשון) רעב. ל"א לשון מבצר וכן חברו מנחם כמו (ישע' כה יב) ומבצר משגב חומותיך [ירמ' יד א].
צָרַר, צורר
א. צוררי (הכתיב צֹררי) צדיק - (ת"י) מעיקין ליה לזכאה [עמוס ה יב]. וצררו אתכם - כתרגומו (ויעיקון לכון) [במד' לג נה]. צרור (את המדינים) - כמו (שמות כ ח) זכור, (דברים כז א) שמור, לשון הווה (כלומר) עליכם לאייב אותם [במד' כה יז, עיי"ש פסוק יח].
ב. יֵצְרוּ (צעדי אונו) - יהיו קצרים [איוב יח ז]. תֵּצְרִי מיושב - תהי צרה מרוב יושבים... יהי להם המקום צר... [ישע' מט יט].
יֵצֶר לו - תבוא עליו צרה [איוב כ כב, ערכין טו.], תבואנו צרה [סוטה ט.].
צַר, צָרִים (ב)
צָרָי - שונאי [תהלים כז יב]. צרי יהודה ובנימין - הם העכו"ם (נ"א: האומות) אשר הושיב סנחריב בא"י... [עזרא ד א, עיי"ש פסוק ד]. צריו (איכה א יז) - צרים שהיו סובבים אותם בארצם... [קידושין עב:].
צָרָה
צרתה - (כלומר) אשת בעלה [ש"א א ו]. אשה רעה צרתה בצדה - ישא אחרת אצלה [יבמות סג:]. צרות סמוכות זו לזו (בגמרא אין תיבת סמוכות) - לשון (ש"א א ו) וכעסתה צרתה, שתי נשים יחד [חגיגה ה.]. צרה - לשון ריעות, כשתי נשים לאיש אחד (כמו ש"א א ו) וכעסתה צרתה, (וכן ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור [יומא ט:]. לצרר - לשון (עיין ש"א א ו) צרה, לעשות את זו צרה לזו [ויקרא יח יח]. לצרור (ויקרא יח יח, בפסוק: לצרר) - צרות הרבה משמע, מדלא כתיב לצור [יבמות ג:].