"ויאמר יי לה" = שם בן נח

[חד ברנש]

בראשית כה כג: "וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".
ובפירוש רש"י:

ויאמר ה' לה - על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:

האם ניתן להבין את רש"י, שהוא סובר ששם בן נח התנבא כאן באופן חד פעמי? היינו, הוא מעולם לא היה נביא (ולא כדעת סדר אליהו רבה, עמ' 114) ורק כאן הוא התנבא באופן יחידאי.

[דרומי]

אפשר להבין כך ואפשר להבין אחרת. לא נראה לי שרש"י בכלל מייחס חשיבות לזה, הוא רק בא להסביר את מה שאירע במקרה הספציפי הזה.

[דמשק]

האם ניתן להבין את רש"י, שהוא סובר ששם בן נח התנבא כאן באופן חד פעמי? היינו, הוא מעולם לא היה נביא (ולא כדעת סדר אליהו רבה, עמ' 114) ורק כאן הוא התנבא באופן יחידאי.

כ"כ באור החמה (לר' זונדל), [אמנם לא שמיע ליה דברי חז"ל שהיה נביא]. ועי' בהדר יעקב להגריח"ס ח"ה סי' ח'.

[בן ראובן]

אם שם לא היה נביא, למה הלכה אליו רבקה "לדרוש את ה'" (ופרש"י: שיגיד לה מה תהא בסופה)?

[לענין]

והלא מדברי רש"י במגילה י"ד א' (שחיסר שנים ממנין הנביאים) מוכח דשם ועבר אינם בכלל הנביאים, מיהו הרמ''ע מפאנו ז''ל מנאם.

[מה שנכון נכון]

והלא מדברי רש"י במגילה י"ד א' (שחיסר שנים ממנין הנביאים) מוכח דשם ועבר אינם בכלל הנביאים, מיהו הרמ''ע מפאנו ז''ל מנאם.

הם לא התנבאו לישראל. גם את אדם ונח לא מנה.

[אהרן תאומים]

בראשית כה כג: "וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".
ובפירוש רש"י:

ויאמר ה' לה - על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:

האם ניתן להבין את רש"י, שהוא סובר ששם בן נח התנבא כאן באופן חד פעמי? היינו, הוא מעולם לא היה נביא (ולא כדעת סדר אליהו רבה, עמ' 114) ורק כאן הוא התנבא באופן יחידאי.

מסכת מכות כ"ג ע"ב
א''ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה בבית דינו של שם דכתיב {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני מנא ידע דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא [לגבה] יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים: בבית דינו של שמואל דכתיב {שמואל א יב-ג} הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד ויאמר ויאמרו מיבעי ליה יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה בבית דינו של שלמה דכתיב {מלכים א ג-כז} ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו (כי) היא אמו מנא ידע דלמא איערומא מיערמא יצאת בת קול ואמרה היא אמו
יעויין גם ברש"י שם

[עזריאל ברגר]

שם כבר לא היה בין החיים במעשה דתמר, כדמוכחי קראי.
ואאל"ט רש"י גם לא מנה את שלמה בין הנביאים!

[חד ברנש]

תודה רבה לכולם.
הרב דמשק, תודה על ההפניות.

ואחרי הכל, שרירה תמיהת הרב בן ראובן:

אם שם לא היה נביא, למה הלכה אליו רבקה "לדרוש את ה'" (ופרש"י: שיגיד לה מה תהא בסופה)?

[מה שנכון נכון]

אחרי הכל, שרירה תמיהת הרב בן ראובן:

אם שם לא היה נביא, למה הלכה אליו רבקה "לדרוש את ה'" (ופרש"י: שיגיד לה מה תהא בסופה)?

יל"פ לדרוש את ה' דהיינו להתפלל כמ"ש הרמב"ן ועוד ראשונים.
או לשאול פסק הלכה אם מותר לה להפיל, או לא כי דינה כב"נ שמצווה על העוברים, או משום שהולדות ממון הבעל וכו' וכו', כמ"ש הדרשנים והפלפלנים.
ואף ששם השיב לה תשובה ברוה"ק, אין הכרח לפרש כרש"י שלשם כך הלכה מתחילה.

[דמשק]

כנראה מהודעתו הרב ח"ב רצה להוציא את הדברים מדיוק לשון רש"י, ואם ברש"י זה לא מסתדר הוא לא הרויח כלום.

[חד ברנש]

אני פשוט רוצה להבין פשט ברש"י.

[מה שנכון נכון]

ברש"י - אה"ן. אך מאחר ודרכו של הרח"ב לפשפש ולחקור בגנזי קדמונים, חוששני שמא ואולי גם שאלה זו שייכת למלאכתו, וככל הנוגע לזה יש לבדוק באותן גנוזות אם הקדמונים הולכים אחר רש"י גם בפרט זה.

[חד ברנש]

הרב משנ"נ,
אכן צדקת. תקעתי עצמי לעניין לא בגלל רש"י אלא בגלל קדמון אחר.
אבל ברצוני להבין, מדוע בנוגע לרש"י אתה כ"כ בטוח (גם איני יודע מה אתה בטוח לגביו, האם אתה בטוח שכוונת רש"י לומר ששם בן נח היה נביא קבוע? ואם כן, מניין לך זאת?)

[מה שנכון נכון]

הטענה הנ"ל היא טענה חזקה. אם לא היה שם נביא למה הלכה אליו ע"מ לידע מה יהיה בסופה. ובפשטות הוא כעין שאול והאתונות.

אך אולי כוונת רש"י שהלכה לדרוש את ה' בבית מדרשו של שם ע"מ שתזכה היא עצמה לנבואה בהיותה שם, וכך תדע מה יהיה בסופה. [והרי האמהות נביאות היו כמ"ש רש"י גבי לאה ורחל ומנין השבטים, וכן רבקה עצמה נתנבאה למה אשכל גם שניכם יו"א, הגם שלא נמנו בז' נביאות. אמנם לדעת המהרש"א היתה נבואת רבקה שלא מדעת]. והיות והשכינה שורה במדרשו של שם ובמקום ת"ח היה מקום זה מוכן יותר לקבלת נבואה. אמנם לבסוף לא זכתה היא לנבואה, אלא נאמר לשם שיגיד לה.
וכך משמע קצת מאריכות לשונו של רש"י כאן: "ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם. לדרש את ה' - להגיד לה מה תהא בסופה. ויאמר ה' לה - על ידי שליח, לשם אמר ברוה"ק והוא אמר לה". (ע"פ מק"ג הכתר). ודו"ק.
ויתכן שיש ליישב בזה את קושית הרמב"ן ערש"י שלא מצינו לשון דרישה אצל ה' אלא להתפלל ולא לשאול עתידות. ולפה"א גם לרש"י הלכה ע"מ להשיג קרבת ה', ומש"כ רש"י להגיד וכו' הוא התכלית, שרצתה להשיג מעלת הנבואה ע"מ לדעת מה תהא בסופה.
וגם אפשר ליישב בזה מ"ט לא הלכה לאברהם.

[איש גלילי]

ואאל"ט רש"י גם לא מנה את שלמה בין הנביאים!

רש"י מנה את שלמה.
אבל אין צורך לפרש משום שהופיעה רוח הקדש בבית דינו, אלא משום שה' "נראה אליו פעמים" (מלכים א' יא ט. והם: פעם אחת בגבעון (שם ג ה) ופעם אחת אחר בנין הבית (שם ט ב)).