שליחותה של רבקה בלקיחת הברכות היתה בנבואה?

[חד ברנש]

בתרגום יב"ע, בראשית כז ה, איתא, שתוכניתו של יצחק לברך את עשו נודע לרבקה בנבואה. יעויין שם.
אך האם גם שליחותה ליעקב להתברך במקום עשו היתה בנבואה, בציווי מהקב"ה?
(ואולי ניתן לומר, שמכך שנודעה לו תוכניתו של יצחק ברוח הקודש, היא הבינה שזהו רצונו של הקב"ה שיעקב יתברך במקום עשו? קצת דחוק)

[מה שנכון נכון]

ראה אונקלוס פסוק יג "עלי אתאמר בנבואה דלא ייתו לוטיא עלך ברי".

---
במדרש הגדול כתב על אמנם על ורבקה שומעת "מכאן אמרו כל הנשים ציתניות", אך בפסוק עלי קללתך כתב "שכבר נתבשרה שהברכות ליעקב דכתיב ורב יעבוד צעיר".

[מקדש מלך]

גם אני חשבתי הרבה שנים שזו נבואה מיוחדת, אבל השנה הבנתי שזו בעצם הנבואה של 'ורב יעבוד צעיר', שמבואר ממנה שהקטן יהיה המבורך.
שכן מנין לו לאונקלוס להמציא נבואה חדשה שלא מבוארת בכתוב, ואין דרכו בדרש.
וגם כיון שכבר יש נבואה לפנינו, אין צורך בנבואה נוספת.
רק מהנבואה ההיא, הבינה רבקה שכעת עליה לפעול.
===
שוב ראיתי שכבר הוספת כן בשם המדרש. ולכאורה זו גם כוונת אונקלוס.

[חד ברנש]

יישר כוח גדול הרב משנ"נ ומשנהו.
הארתם את עיני!
(אבל מסופקני אם דברי מדרש הגדול הנזכרים הם ממדרש חז"ל או שהם מהראשונים, שעוד כמה כתבו בדומה לכך).

[מה שנכון נכון]

שכן מנין לו לאונקלוס להמציא נבואה חדשה שלא מבוארת בכתוב, ואין דרכו בדרש.

אי מהא י"ל שלא רצה לפרש כפשוטו, משום שרחוק הוא שתסכים רבקה לקלל את עצמה, וביותר שזה 'ירגיע' את יעקב - שהקללות יחולו על אמו.
גם לא ברור שאפשר להעביר קללה מהמתקלל על אחר, ואי משום שרבקה גרמה לו - אשלד"ע, ובפרט קללת חכם שאפי' על חנם באה.
אמנם יש שפי' כן, ואף בחז"ל, אך מובן למה אונקלוס לא פירש כן.

--
אולי איזה מישהו דורש/ מפרש את הפסוק 'שמע בקולי' כמ"ש אצל שרה 'שמע בקולה' - בקול רוה"ק שבה.

[דמשק]

אולי איזה מישהו דורש/ מפרש את הפסוק 'שמע בקולי' כמ"ש אצל שרה 'שמע בקולה' - בקול רוה"ק שבה.

ראה אוהחה"ק והעמק דבר.

[מה שנכון נכון]

ייש"כ. אך אינם מביאים את הפסוק האמור בשרה.

במגלה יד, א למדו ששרה נביאה מהאמור שמע בקולה, ואילו על רבקה לא אמרו כן. ולכאו' אי"ז כדברי הת"א ומדה"ג.
וע"ע מהרש"א בחא"ג סוטה יג, א שכתב שרבקה לא היתה נביאה שהרי לא מנאוה כשמנו את ז' הנביאות. (ומש"א עה"פ למה אשכל 'נבואתה של רבקה' הוא כמתנבאת שלא מדעת).

ראיתי בפרשגן כאן שציין למש"כ החזו"א באמו"ב ד, יג שהותר ליעקב לשקר "ע"י רוה"ק ששרתה על רבקה".

[חד ברנש]

הרב משנ"נ,
תודה רבה על ההברקות שלך!
ותודה גם להרב דמשק.

על השאלה מדוע רבקה לא נמנית עם הנביאות, עי' כמה תירוצים בתוספות השלם לבראשית כז יג.

[חד ברנש]

אשמח להציע לפני החברים את דברי חד מקמאי שהביאוני לדון בעניין. ואשמח לחוות דעתכם.
הוא כותב (ההדגשות הם 'דיבורים מתחילים' של הפסוקים)

ורבקה שומעת: בנבואה. בדבר יצחק אל עשו בנה: לעשות לו מטעמים על מנת שיברכו. ועתה בני שמע בקולי: בקול נבואה שיש בי, שבשבילך שרתה עלי רוח הקודש, שתקבל הברכות. וגם נאמר לי בנבואה, שהקב"ה פורע מן האדם במידתו, במידה שאדם מודד, בה מודדין אותו. בשביל שעשו אחיך מרמה את אביך בלבו, שאומר לו: אבא, היאך תורמין את המלח; היאך מעשרין את התבן - באותה מידה הק'ב"ה פורע ממנו, שאתה יש לך לרמות ממנו הברכות, שלא יהיו לו.

ובהערותי, על המשפטים שבגופן אדום, כתבתי כך, בעזרתכם המרובה:

הערה9988.jpg (478.64 KiB) נצפה 1939 פעמים

[חד ברנש]

האם מישהו מכיר מקור או מקבילה לרעיון המחודש שבמחציתו השנייה של הציטוט דלעיל:

וגם נאמר לי בנבואה, שהקב"ה פורע מן האדם במידתו, במידה שאדם מודד, בה מודדין אותו. בשביל שעשו אחיך מרמה את אביך בלבו, שאומר לו: אבא, היאך תורמין את המלח; היאך מעשרין את התבן - באותה מידה הק'ב"ה פורע ממנו, שאתה יש לך לרמות ממנו הברכות, שלא יהיו לו.

אפשר שהכותב פירש כן את תנחומא, תולדות, יא: "'הוא הצד ציד', למה שני פעמים? אלא אמר יצחק לעשו: את הלכת לצוד ואתה נוצדת". כלומר: אתה צדת את אביך בפיך, וכנגד זה ניצודת אתה. וצ"ע.