אז בעבר ראיתי חידוש מרתק בספר חסידים, הנה לשונו:
"הנהנה מן המעות שהניחו לזכר נשמת המתים בתוך שנה לפטירתו, צריכים הנהנים ממנו לומר: והוא רחום יכפר עון בזאת ההנאה שאני נהנה על אודות פלוני ב"ר פלוני, וחטאתו תכופר ונפשו בטוב תלין על גורל הצדיקים בטוב שמטיבים לו בעדו ורוחו תרגיע בחלק הטובים. ואח"כ יאמר והוא רחום יכפר, ולנקבה יאמר בלשון נקבה, ואם הוא ובני ביתו נהנים יאמר בהנאה שמהנים אותנו בעד נפש פלוני."
(ספר חסידים (מרגליות) סימן רמב)
כלומר, עצם מה שנהנו בגלל המת, זה כבר מספיק בשביל לכפר למת על עוונותיו. גם ללא שיצא מזה 'מצוה' נוספת. כיון שהטבה לאחרים זה דבר גדול, (עד כדי כך שהעולם נברא בשביל זה), וזו 'מצוה' שנגרמה בגלל המת, ומתווספת לנשמתו.
להשלמת הענין אצטט גם את דבריו בסימן שלפני זה:
הנותנים אל החיים בעד המתים צריכים להודיע כדי שיתפללו על המתים, שהרי משה התפלל על עצמות יהודה שנ' (דברים ל"ג ז') שמע ה' קול יהודה, ואף הנהנה מן החיים צריך להתפלל עליהם שנ' (תהלים ע"ב ט"ו) ויתן לו מזהב שבא [ויתפלל בעדו תמיד. כל היום יברכנהו] וגו', וכתיב (דברים כ"ד י"ג) ושכב בשלמתו וברכך, ואומר (איוב ל"א כ') אם לא ברכוני חלציו.
(ספר חסידים (מרגליות) סימן רמא)
וכמובן שכמו שאנו משתדלים שלא להזדקק לטובות הנאה מאחרים, אלא לומדים הרבה משניות בשיל עצמנו בעודנו בחיים חיותנו, נוכל גם להשתדל בעצמנו להיטיב לאחרים ולא להזדקק רק ליוצ"ח שיעשו זאת מידי פעם לעילויינו...
