רבי יעקב שכטר זצ"ל

[.השוחט]

[מתייחס לדברים שהעירו].
יישר כח על התיקון.
אם התיישבו על האחות ביט אייר וקמו בכ"ו אייר בערך, והוא נפטר ער"ח, היינו 3 ימים אחרי סוף השבעה על הבת.

יום ראשון
א.
היתה תקופה שר' מאיר היה שותף [או בעלים] באיזו חברת בנייה שבנתה בבני ברק.
החברה, בשם מגדל נאה, פתחה משרד ברח' ר"ע ליד איצקוביץ', ור' מאיר היה מאייש את המשרד חלק מהיום.
בתקופה ההיא, בנערותי, הייתי עובר שם כמעט מדי יום ואם ראיתיו בפנים הייתי נכנס לשוחח עמו מעט.
הוא היה באופיו איש נחמד, מאיר פנים לכל אחד, והיה פשוט 'כיף' לדבר איתו.

יום אחד עברתי וראיתי שהמשרד בהליכי סגירה.
נכנסתי והפטרתי, מה קרה, החברה פושטת את הרגל?
ר' מאיר הרצין, ניגש וסגר את הדלת שלא יפריעו לנו, ביקש ממני לשבת,
והסביר לי שהחברה בנתה הרבה דירות בבני ברק, ופתחה משרד מכירות באיזור כדי שיהיה נוח לקונים.
כעת כמעט כל הדירות שווקו, מלבד בודדות, ולא שווה להחזיק משרד בשביל הכמה דירות הללו.
הוא התעקש בכל תוקף להראות לי את הקלסרים המסודרים עם רשימת כל הדירות ואיך רובן נמכרו וכו'.

השתכנעתי...
ואז הוא אומר לי, מדוע טרחתי לשכנע אותך?
תדע לך שיכול להיות מצב של חברה במצב מעולה, ואם תצא שמועה בלי שום בסיס, שהיא בסיכון, היא באמת תפשוט רגל.
כי המסחר בנוי על אימון, ואם כל הנושים וכדומה ייבהלו וכולם ימשכו כספים, יחזרו מעיסקאות וכו', תיווצר בעיות נזילות וכו' וכו'.
והנה אתה עובר לך, ומסנן בלי שום אחריות "פשיטת רגל".
מישהו עוד ישמע אותך אומר את זה, ויחשוב שבטח בתור קרוב, אתה יודע מה אתה מדבר, וה' ירחם.
לכן היה לי חשוב להוציא מליבך, ובהזדמנות ללמד אותך לקח חשוב.

ב.
בשולי הסיפור. ר' מאיר היה איש מסודר להפליא.
כל נייר מתוייק מיידית לפי שיטות תיוק מדוייקות.
הוא היה רגיל לומר שסיפור שהוא לא יכול לגבות במסמך, הוא לא מספר...
וכשהוא נצרך למסמך כל שהוא, תוך רגע קצר הוא היה בידו.

לפני פחות משנה נוכחתי כשבאו לראיין אותו ואת אחיו הר"ר אריה שליט"א על המשפחה, לאיזה עיתון.
הוא ישב כאילו בשקט. זקן וחלוש.
אבל כשהוא נכנס לשיחה, התברר שלילה קודם הוא הכין את כל המסמכים הרלוונטיים,
וכל דבר שאמר, לא היה שייך להתווכח. הוא מיד שלף מסמך !

בכלל הוא היה דייקן מאד וזהיר בסיפוריו.
אאמור הכ"מ שהיה מאד רגיש לשינויים מהאמת, אפילו שינויים קלים, היה משבח אותו על דייקנותו.

[.השוחט]

עוד יום בבית האבל. יום שני. עוד קצת פירורים.

א.
ר' מאיר איש חסד עצום היה בחייו.
אבל חידוש יצא מבית מדרשו. עשיית חסד לאחר מיתה. לפני כשנה בא לרכוש לעצמו חלקה בבית החיים פוניבז'.
הציעו לו כמה מקומות נכבדים. קרוב לבני משפחתו. הוא גם היה מוכר ומוערך במערכת של פוניבז'.
הוא התעקש לקנות בשורה ליד השביל, סמוך לאחיו ר' צבי ע"ה.
ר' צבי נסתלק ללא שזכה לזש"ק. ראוי שבבוא ילדיו לציונו, יאמרו פרק או שנים גם ליד הדוד צבי.

א' אחרי השני נכנסים אנשים ומתארים, איך ר' מאיר תמיד הנותן.
הוא לא צריך כלום. אפילו להטריח מעט איננו מסוגל.

ב.
כל מכיריו מציינים את היותו נסיך של ממש. קורן אצילות.
מתאים לציין מה שהיה אביו ר' יעקב אומר לבניו הרבה,
אתם נכדים של התוי"ט, והוא מיוחס לרש"י שמיוחס למלכות בית דוד.
מן הראוי שתתנהגו תמיד כמו בני מלכים.

ג.
ר' מאיר גידל את ילדיו בלב תל אביב הידועה לשמצה.
בניו הכירו רק את הדרך מהבית לבית הכנסת. לא היה להם מושג מה יש ברחובות שליד.
מעולם לא היה רשות לרדת לשחק ברחוב.
לחברים אין ללכת. [מלבד בודדים].
שלא יראו בבתים אחרים דברים פשרניים.
את החברים הביאו הביתה. והרבנית שושנה כבר דאגה שיהיה להם כדאי לבוא...

ד.
קרה פעם שהצבא ערך איזו תערוכה בת"א. תערוכת נשר.
ורח"ל זה היה כרוך בחלול שבת בפרהסיא.
היו כמובן שחשבו על אופני המחאה וכו'.
ר' מאיר היה טרוד בזה בענין אחר.
הוא ניגש למקום בשבת בבוקר אחרי התפילה והכריז,
כל החיילים שרוצים לאכול סעודת שבת מוזמנים לבוא איתי.
והביא הביתה קבוצה לא קטנה של חיילים לסעודת יומא דשבתא.

יש מקום לתאר איך היו נראים סעודות שבת קדש.
כמו שנהג אביו, בזמירות בחמימות, באוירה של שמחה של מצוה ללא קלות ראש.
אי"ה עוד חזון למועד.

ה.
ר' מאיר זכה בצעירותו להסיע מדי פעם את מרן החזו"א.
בין המפעלים שר' מאיר היה מייסדם, נמנה הת"ת בנתניה, שנכנס לזה בהוראת מרן.

ו.
בשנת הפטירה של מרן הסטייפלר זצ"ל,
כידוע מסר בנו הגר"ח שליט"א כל יום לפנות בוקר שיעור בירושלמי זרעים.
מזה יצא הביאור הידוע על הירושלמי.
ר' מאיר השתתף קבוע בשיעור.
זה אומר נסיעה יומיומית מתל אביב בשעות של לפנות בוקר.
בלא להחסיר אף יום [כידוע הקפדת הגר"ח על זה].
כשבני החבורה חשקה נפשם שהשיעור יימשך גם לאחר תום השנה, נתנו עיניהם בר' מאיר שיבקש בשם בני החבורה.
הגר"ח בשיחה עם א' מצאצאיו, התבטא על ר' מאיר, הלוא הוא המייסד של השיעור ירושלמי.

ז.
בנו ר' יחיאל מספר שנכנס בשעתו לסטייפלר ורצה לקנות את כל הסט.
כידוע הסטייפלר לא רצה בכך.
הוא חיבר רק ללומדים.
בתחילה הוא שאל את ר' יחיאל כדרכו, איזה מסכת הוא לומד עכשיו, שירכוש רק עליה.
אבל כששמע שהוא בן של ר' מאיר, מיד אמר, אי הכי שאני, 'הרי יש לכם חלק בספרים',
וצירף את כל הכרכים וארזם בעצמו באופן נוח.
וממש כעין זה אירע לבנו ר' חיים. ברגע ששמע שהוא בן של ר' מאיר נעתר למכור לו את כל הסט.
לולא זה, איש לא היה יודע מכלום.

ח.
כשהיה בנו חיים בישי"ק פוניבז', סיפרו לו מההנהלה שקשה ללמוד בליל שבת בהיכל מפני שהתאורה של לוקסים.
הוא שילם בצנעא שיסדרו אור יקרות בעזרת מצברים.
ובנו שלמד בישיבה לא שמע על כך מילה מפיו.
לעולם זה לא היה נודע לו אילו לא שהמשגיח פלט מילה בענין.

ט.
נכנס הגר"ז ברלין שליט"א לנחם.
ושוב הסיפור הרגיל...
כשפתחו את ישיבת גאון יעקב, היה צריך סכום ראשוני.
ר' מאיר תרם 5000 דולר.
וכמו שהגדיר הגר"ז, הוא לא היה מהראשונים, הוא היה הראשון, המייסד !

י.
נכנס לנחם אחיין שעובד בעיריה.
והוא מספר, בתחילת דרכו קרא לו ר' מאיר.
הלה אמר שאין לו רכב...
ר' מאיר אמר קח מונית על חשבוני.
הגיע. ר' מאיר ישב עמו למעלה מ4 שעות.
הדרכה איך עוסקים בצרכי ציבור.
בתוך הדברים הוא אומר לו, נפתח כעת ביהמ"ד פלוני, אני תרמתי כמה אלפי דולר כדי לאפשר את פתיחתו.
לא הייתי מספר זאת.
אך לתועלת אני מספר, לעשות לך חשק, להיות השותף שלי בכך שתסייע בעיריה מה שנדרש...

[.השוחט]

ושוב, יום שלישי, עוד בוקר בבית האבל. עוד כמה סיפורים.

א.
לפני כ15 שנה נזדמן ר' מאיר ללונדון, לחתונת נכדה.
עלה לציון הרה"צ משאץ בעש"ק לאחר חצות.
הרה"צ הנ"ל הבטיח שמי שיקבל ע"ע קבלה טובה על ציונו, הוא ישתדל עבור ישועתו.
ר' מאיר קיבל שם ע"ע שלא להביט בעיתונים קודם התפילה, אף לא בכותרות...

הנהגה טובה נוספת שהקפיד עליה מאד,
לא לעשות שום מלאכה בעש"ק לאחר חצות.
כנראה לא בכדי זכה להסתלק ולהיטמן בשעה סגולית זו.

ב.
"שלא עלתה על מיטתי קללת חבירי".
נכד מספר, ליויתי את סבא לתפילה.
בדרך ראינו יהודי נכבד, שהיתה סיבה שהיה יכול להיות איזה מתיחות עמו.
סבא נעצר לרגע לשוחח עמו בחביבות.
שאלתי אח"כ את סבא, אתה בסדר איתו?
סבא אמר, אין שום יהודי בעולם שאני לא בסדר איתו.
כל מי שהיתה עמו איזו בעיה, דאגתי שהכל יסתדר.

ג.
מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
יהודי אחד סיפר לו שהוא גר ברחוב נידח בת"א.
המשפחה גדלה, הרחוב לא מוצלח מכמה בחינות.
הוא היה רוצה לעבור דירה אבל אינו משיג הלוואות.
ר' מאיר אמר לו מיד אני אלווה לך כך וכך, אבל כמובן זה לא מספיק, המתן כאן עמי.
ר' מאיר נעמד איתו ברחוב, וכל עובר ושב ממכריו, הציע לו ר' מאיר להלוות סכום מסויים.
רבים נענו ליוזמה המקורית, והיהודי יצא מהמקום עם הבטחות לכל הסכום הנדרש.

ד.
יהודי יקר מת"א, הוצע לו להגיש מועמדות להיות חזן בבית הכנסת ברח' מאנה.
היהודי הגיע בליל שבת, בחזות חסידית מלאה.
הגבאי האחראי ראהו ואמר לו, יהודי כמוך, שלא משרת בצבא וכו', לא יהא כאן חזן !
ר' מאיר ראה בעליבותו. לא היה מסוגל לעבור לסדר היום.
עמד והכריז שמתקיים כעת מנין לקבלת שבת בחדר המבוא לביהכנ"ס.
כמעט כל המתפללים יצאו, וההוא היה הש"ץ והפליא להנעים.
הגבאי נכנע לרצון הקהל ובא להציע ליהודי ההוא את המשרה.
ההוא שאל את ר"מ אם להסכים.
ר"מ אמר לו תסכים בסוף, אבל תן לו קצת להתחנן, זה ישתלם לך.
בסופו של דבר הוא קיבל את המשרה בכבוד מלכים ובסכום כפול ממה שחשב לקבל.

ה.
סיפור מאותו בית הכנסת.
בביהכנ"ס הנ"ל החלו לערוך בשבת מסיבות בר מצוה לנערים מסורתיים.
ר"מ ראה שבש"ק באים בני משפחה חילוניים ברכבם רח"ל.
הוא החליט שצריך לעשות מעשה שיגרום לביהכנ"ס לא לערוך מסיבות כאלו.
הוא ירד בעיצומה של המסיבה לבית כנסת ישן שהיה באותו מבנה בקומה א.
שם כבר סיימו לקרוא בתורה.
ביקש מהם את ספרי התורה, לאחר קריאת התורה,
עלה למעלה, אסף כמה יהודים, חילק את הספרים, ואירגן שם ריקודים כמו בשמחת תורה.
כמובן כל המסיבה הושבתה, ולהבא ביהכנ"ס לא יכול היה לערוך שוב מסיבות שכאלו.

ו.
לפני כעשור, בהיות ר"מ כבר מעל ה-80, היה עם רעייתו לנופש בעיירה אוסטרית.
זוג יהודים לא מוכר בכלל שהיו שם נפלו קרבן לגניבה, ועם התיק איבדו את הדרכונים בארץ זרה.
כולם שמעו, הצטערו עמם, ונשארו עם הסיפור.
ר"מ ורעייתו נסעו למחרת עם הזוג הזה לוינה,
בילו שם יום שלם, וחזרו בערב עם דרכונים ביד.
אולי בשביל אחרים זה סיפור, בשביל ר"מ זו מצוה שצריכה להיעשות.
לא משנה בן כמה אתה, כמה כח יש לך, ומה היו התכניות המקוריות שלך.

ז.
נכנס הרב ר' אליעזר כהנמן לנחם.
"האבא שלכם הוא זה שהביא את זקני הרב מפוניבז' לאשדוד".
ניצל את קשריו עם מר בן עמי מייסד אשדוד, אותו הכיר היטב מנתניה,
כדי לאפשר לרב את ייסוד מוסדותיו באשדוד.

ח.
בשנת תש"י שהה ר"מ בחגי תשרי בארה"ב עם חמיו ר"מ לודמיר.
בשעת ההקפות בקופיטשניץ, ישב הרבי עם ס"ת קטן ומיוחס בידיו.
ר"מ ברוב התלהבות בשמחת התורה, נטל מידי הרבי את הספר ורקד עמו לפניו.
הנוכחים בתחילה לא ראו זאת בעין יפה, כמובן,
אבל שמו לב שהרבי נהנה מזה מאד...
שמחת התורה טבעית של יהודי חם. מצא חן בעיניו.
ור"מ נתחבב עליו מאד.

ר"מ נקשר אז אליו.
הרבי אמר לו שהוא רוצה להתעסק בשיפור החינוך בארץ ישראל.
יעביר לו כספים למטרה זו, ושר"מ יהא המוציא לפועל.
באותה תקופה הכניס הרבי לחופה את בנו הרה"צ ר' משה.
ביום החופה עצמו הוא ישב באריכות עם ר"מ למרות הטירדות.
והעביר לו סכום גדול, באמרו שמתכוון להכפיל את הסכום, כשירווח מעט מהוצאות הנישואין.

ר"מ חזר ארצה, יצר קשר עם הרב מפוניבז', להתייעץ כדת מה לפעול עם הכסף.
החליטו שדחוף להוסיף שיעורי תורה בבתי הספר. המדינה לא תקצבה את זה.
יקימו קרן שתממן את שיעורי התורה הללו.
הרב רצה להיות "שותף". ונתן אותו סכום כמו הרבי.
ר"מ עצמו נתן גם הוא אותו סכום.
ור"מ השיג פילנטרופ גדול, בשם וולפסון, שנתן כנגד כולם יחד.

נשתמר מכתב מהקופישניטצער לר"מ שמבקש ממנו למסור פריסת שלום ל"שותפינו" הגאב"ד דפוניבז'.

ט.
ידוע שהיתה לו "שותפות" דומה גם עם מרן הבית ישראל.
בערך אותו עיקרון. העשרת שיעורי יהדות ברשת חינוך עצמאי.

כל אלו מצטרפים לשרשרת הארוכה מאד של המפעלים,
שר"מ יסד ודחף, וזכה להישאר יושב בסתר.
אין כמעט שום מקום ששמו מתנוסס על איזה שלט...

י.
נכנסת לנחם בת של הרבי ר' שמעון מלעלוב זצ"ל.
מספרת שר"מ נכנס בעשי"ת האחרון לחיי אביה עם קויטל לקראת השנה המתחדשת.
הרבי פונה אליו ומבקש ממנו, ברכני גם אני.
ר"מ מנסה להצטנע אבל הרבי עמד על כך.
לדברי הבת, אירוע כזה נחשב היה לנדיר אצל אביה הקדוש.

יא.
ולסיום להיום.
ההתקשרות המיוחדת של ר' מאיר עם הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
נכנסת לנחם אשה שהיתה המזכירה של ד"ר איתן כהן עליו השלום.
שמועה שמעה, וממרחקים באה במיוחד לנחם.
מיד בהיכנסה היא שואלת, "הוא המשיך עדיין עם הודו לה' כי טוב?"...

ר' איתן היה יהודי משכמו ומעלה. רופא שיניים מומחה. בעל תשובה.
חסיד ברסלב. יהודי אציל נפש, קורן, עובד ה' בפנימיות. יהודי מאד מיוחד.
כמובן שר"מ טיפל אצלו ומצא עמו שפה משותפת.
ר' איתן קבע בתקרה מעל כסא הטיפול, שויתי ה' באותיות ענק,
למען שהמטופל בשוכבו ועיניו למעלה, זה מה שיראה...

המזכירה נזכרת שפעם קרתה תקלה באיזה טיפול.
ר"מ לא הסכים לקבל הנחה.
הרופא הרי עשה את עבודתו.
ולגבי התקלה, הרי כידוע "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

ר"מ אמר שאילו הוא היה קובע שלט מעל הכסא או במקום דומה,
הוא היה קובע שם הודו לה' כי טוב...

שגור היה על פיו לבאר שהחצי השני מסביר את הראשון.
כלומר, מדוע באמת תמיד הודו לה' כי טוב, וכי אין לפעמים מצבים שאין על מה להודות?
התשובה היא - אין מצבים כאלו, כי לעולם חסדו. בכל מצב, הכל חסדים !!

יום לפני הפטירה, בחולשתו הנוראה כבר כמעט לא הוציא מילה מהפה.
א' הנכדים השתוקק ל"השמיעיני את קולך"...
הוא ידע בדיוק היכן הכפתור...
רק פתח הודו לה' כי טוב, וזכה מיד לשמוע ברור "כי לעולם חסדו" !

[אפרים זלמן]

תודה רבה, רב שוחט, זה מעורר ומרגש

[.השוחט]

יום רביעי.
פירורים מבית האבל.

א.
ר"מ יכול היה לקבל פטור מהצבא. חילקו כמה פטורים לעסקני ציבור, והוא היה מועמד.
הוא הלך לשאול בעצת החזון איש, שהורה לו ללכת לצבא,
ובירך אותו שהוא לא יישא נשק, ושיזכה לעשות שם דברים גדולים.

ב.
התחלה של סיפור. רושם כדי לזכור לברר את סופו.
באיזו שבת בבוקר מישהו אמר לר"מ שהרבי מסדיגורא יש לו קפידא עליו.
ר"מ כמובן הלך אליו לברר במה הענין.
הרבי אמר, שיש לו ש"ב משרת בצבא, והיה ביד ר"מ לשחררו לחופשה ולא שיחרר.

כאמור, העיקר עדיין חסר כאן...

ג.
נכנס יהודי לנחם. מספר שכל ביתו בזכות ר"מ.
אשתו ילידת ת"א, בית הוריה בשדרות חן סמוך היה לבית ר"מ.
כנערה היא שהתה הרבה מאד בבית ר"מ והושפעה לטובה,
ונישאה עם יהודי חסידי והקימה בית לתפארת.
בעלה, כאמור, בשם אשתו, שכל מה שהיא, הכל בהשפעת ר"מ וביתו.

ד.
נשמעו היום עוד כמה חוליות בשרשרת ה"מצוה שבאה לידך" שר"מ לא החמיץ.
ממש כל העולם עסוק בביזת הים, ור"מ דג מצוות.
מזהה הזדמנות של "השקעה", עט עליה, מוציא לפועל, ושב למסתריו.

נכנס לנחם יהודי בשם הרב ימניק.
מספר שיום אחד הוא עמד ברחוב מאנה ליד ביהכנ"ס היכל מאיר.
ר"מ אומר לו היה ראוי שיהיה בבית הכנסת שיעור בהלכות שבת.
ההוא מסכים שכך ראוי...
ר"מ שואל אותו, תהיה מוכן למסור את השיעור הזה. הלה מסכים.
ר"מ אומר לו בוא ניכנס עכשיו, נתיישב, והשיעור יתחיל. וכך עשו.
השיעור גדל והתרחב.
בהמשך מסר אותו הרב ימניק להגרב"צ פלמן זצ"ל.

ה.
בשנת תשכ"ו, שהיתה שנת שמיטה, נוצא מחסור חמור בבצל למהדרין כשיטת החזו"א.
בבית הגר"ח גריינימן היה אז ערב חתונה של בן,
אמורים לבשל לחתונה, ואי אפשר. אין בצל.
ר"מ שמע מכך, וכשבא מחו"ל סחב עמו כמות גדולה של בצל שרכש שם.
הבצל הגיע, הביאו ממנו לבית מרן הסטייפלר, והשאר לצורך החתונה.
נכנס לנחם בעל המעשה. הבן שאז התחתן.
מוסיף פרט מעניין. החתונה התקיימה בי"א סיון (יום הפטירה !).

ו.
נכנס הג"ר ישעיה קלאר, חתן אצל אחותו הרבנית רייסנר.
הוא מספר שאחרי חתונתו המשיך ללמוד בבריסק.
הוא מקבל טלפון מר' מאיר, הוא רוצה לתרום משהו לישיבת בריסק.
הוא ישלח כסף שיקנו מתקן למים קרים.
בבריסק זה לא היה מוכר. היה נראה יותר מתאים לקנות מיחם.
ר"מ אמר שהוא מעדיף מים קרים. חושש לביטול תורה.
כי מים חמים, מהם יש להכין תה או קפה, כרוך בהפסקת הלימוד גדולה יותר מאשר מים קרים...

ז.
נכנס יהודי מלונדון.
הגיע במיוחד לארץ כדי לנחם. הוא מיד חוזר.
כמובן, סיפור בפיו.
לפני עשרות שנים, היה ר"מ בלונדון ושמע את היהודי הזה מדבר על יהלומים.
הבין שהלה רוצה להיכנס למסחר בתחום הזה וחסר לו כסף להתחלה.
ר"מ אמר לו, אני אעזור לך. הלה חשב לעצמו, אז הוא אמר...
כעבור שבוע הוא מקבל מכתב ובו המחאה על סך מאה אלף דולר.

ח.
עוד סיפור. אולי עם אותו היהודי מלונדון.
הלה בהיותו חתן רצה אחר חתונתו ללבוש בגדי שבת חסידיים. טוב לאידישקייט של המשפחה.
הוא חשש שאין זה לרצון חותנו. וממילא גם לא היה מי שיממן...
ר"מ קנה לו את הספודיק ואמר אם החותן לא ישלם, זה יישאר עלי.
בבואו לארץ שאל את החותן, אם חתנך ירצה ללבוש ספודיק, התסכים?
החותן ענה שיסכים. אמר לו ר"מ אתה יכול להעביר לי את הכסף, זה כבר שולם...

[נוטר הכרמים]

כבוד הרב השוחט,

ראשית, יישר כוחו. את דמותו האצילית של ר' מאיר ז"ל וסבר פניו המאירות הכרנו. כעת זכינו להבין מה הסתתר מאחורי המבט השקט.

שנית, זו כבר שאלה של 'כיבוד אב' לדלג על אביכם זצ"ל, שמן הסתם כעת זה הזמן לקיים 'מכבדו במותו', ויפה שעה אחת תחילה, בתוך שנת האבל, להתאמץ ולהתחזק
למרות הקושי העצום, ולהעלות על הכתב 'צדיק מה פעל'
בכל התחומים.

מחכים וצמאים.

[.השוחט]

צודק הרב הנוטר. נקוה לסייעתא דשמיא בזה.

אספתי את כל מה שכתבתי לעיל על ר' מאיר זצ"ל ב5 חלקים, לפונדק אחד.
סידרתי הכל מחדש לפי נושאים. עד שממש פנים חדשות באו לכאן.
ומצורף בזה הקובץ הסופי (בינתיים).

דומני שעוד אין חודש מאז שהתחילו לכתוב באשכול הזה. (אחרי שהמתין כשנתיים כמעט ריק).
ומספר הצפיות בו עלו לכמה אלפים....
כנראה יש הרבה מאד בני משפחה ומכרים שמתעניינים ומכירים את המקום הזה.

[אליסף]

אפשר תמונה של המנוח ר' מאיר?

[אוהב תוכחה]

דומני שעוד אין חודש מאז שהתחילו לכתוב באשכול הזה. (אחרי שהמתין כשנתיים כמעט ריק).
ומספר הצפיות בו עלו לכמה אלפים....
כנראה יש הרבה מאד בני משפחה ומכרים שמתעניינים ומכירים את המקום הזה.

שלום להרב השוחט
אני לא רגיל כל כך להגיב כאן
אבל הקטע הזה בדבריך מסביר לפחות חלק גדול מכמות הצפיות.
הענוה והצניעות הזאת, היא כל כך מתוקה, מתוקה כמו הסיפורים שלך.
ניתן להניח שאני לא היחיד כאן, שגם אם תכתוב סיפורים על האיש הכי אלמוני העולם אקרא אותם בשקיקה.
לגמרי לא משנה איזה סיפורים, יש משהו בכתיבה של בן אדם שמגלה את האישיות שלו גם אם הוא מנסה להסתיר...
יש בסיפורים איזה ריח מיוחד. ריח של ערלכקייט. של אהבת ה', יראת שמים, כל כך אמיתית. אהבת הבריות. שמחת חיים. פשוט כיף, כיף חיים. אחרי שאני קורא כמה סיפורים, אני נהיה אדם טוב יותר. לחמש דקות..
בשם כל הצופים הסמויים, שלא מכירים כל כך את משפחת שכטר לענפיה, אבל משוגעים על הסיפורים שלך - בבקשה תמשיך, תמשיך לכתוב.
תודה.

[חרסון]

שלום להרב השוחט
אני לא רגיל כל כך להגיב כאן
אבל הקטע הזה בדבריך מסביר לפחות חלק גדול מכמות הצפיות.
הענוה והצניעות הזאת, היא כל כך מתוקה, מתוקה כמו הסיפורים שלך.
ניתן להניח שאני לא היחיד כאן, שגם אם תכתוב סיפורים על האיש הכי אלמוני העולם אקרא אותם בשקיקה.
לגמרי לא משנה איזה סיפורים, יש משהו בכתיבה של בן אדם שמגלה את האישיות שלו גם אם הוא מנסה להסתיר...
יש בסיפורים איזה ריח מיוחד. ריח של ערלכקייט. של אהבת ה', יראת שמים, כל כך אמיתית. אהבת הבריות. שמחת חיים. פשוט כיף, כיף חיים. אחרי שאני קורא כמה סיפורים, אני נהיה אדם טוב יותר. לחמש דקות..
בשם כל הצופים הסמויים, שלא מכירים כל כך את משפחת שכטר לענפיה, אבל משוגעים על הסיפורים שלך - בבקשה תמשיך, תמשיך לכתוב.
תודה.

[חבר פורום אוצר החכמה]

אפשר תמונה של המנוח ר' מאיר?

scan0001.png (331.15 KiB) נצפה 8494 פעמים

[בברכה המשולשת]

שלום להרב השוחט
אני לא רגיל כל כך להגיב כאן
אבל הקטע הזה בדבריך מסביר לפחות חלק גדול מכמות הצפיות.
הענוה והצניעות הזאת, היא כל כך מתוקה, מתוקה כמו הסיפורים שלך.
ניתן להניח שאני לא היחיד כאן, שגם אם תכתוב סיפורים על האיש הכי אלמוני העולם אקרא אותם בשקיקה.
לגמרי לא משנה איזה סיפורים, יש משהו בכתיבה של בן אדם שמגלה את האישיות שלו גם אם הוא מנסה להסתיר...
יש בסיפורים איזה ריח מיוחד. ריח של ערלכקייט. של אהבת ה', יראת שמים, כל כך אמיתית. אהבת הבריות. שמחת חיים. פשוט כיף, כיף חיים. אחרי שאני קורא כמה סיפורים, אני נהיה אדם טוב יותר. לחמש דקות..
בשם כל הצופים הסמויים, שלא מכירים כל כך את משפחת שכטר לענפיה, אבל משוגעים על הסיפורים שלך - בבקשה תמשיך, תמשיך לכתוב.
תודה.

[מקדש מלך]

גא"מ.
ואם דיברו על ענווה, הסיפורים הנפלאים הללו בהחלט מעוררים בי הרגשת ענווה, על כל פנים בזמן שאני קורא אותם, מהרהר בהם, או מספר אותם הלאה...

[.השוחט]

יישר כח לכל המחזקים.
אין איזה איסור בתורה, או להבדיל בחוק, להביך אנשים?

בא' ממוספי העיתונים החרדים היוצאים מחר/היום עש"ק שלח, תהיה כתבה על רבי מאיר זצ"ל המיוסדת בעיקרה על הדברים שנכתבו כאן.
אי אפשר להאמין כמה אנשים קוראים בפורום של האוצר.
המוני אנשים יקרים שפגשתי בימים האחרונים עוקבים כאן בעקביות.

וזה אשר כתב לי האיש הנכבד שמטפל בכתבה הנ"ל:
בעז"ה מקווה שיצא דבר מתוקן, בזכותכם.
הנס הוא שהיה שם חומר איכותי ועשיר. לולי זה העורך היה מוותר על הכתבה מפאת חוסר התמונות. אבל על עובדות כאלו היה קשה לו לוותר. נקווה שיהי' לתועלת.

הערב, יום חמישי היה הספד על ר' מאיר בביהכנ"ס גורליץ. שם קבע את כל תפילותיו ושיעוריו במשך ז"ך שנים.
הספידו רבו ר' יהודה ליבוביץ, וחתנו הג"ר יהושע הורוויץ, רי"א ה"ש בן הרבי, נכדו ר"י יעקו', אחיו הג"ר אריה [שבא כשהוא עדיין באמצע שבעה, למרות שהם קמו, היות שלא ידע מזה ביום ששי]. והרה"צ ר' אלישע מגורליץ.
אח"כ אני הק' אמרתי כמה מילים [קצת יותר מכמה] בביתו בפני בני המשפחה הקרובים.
אולי אעלה כאן אי"ה עוד כמה עובדות ודיבורים מההספדים.

[פלגינן]

בא' ממוספי העיתונים החרדים היוצאים מחר/היום עש"ק שלח, תהיה כתבה על רבי מאיר זצ"ל המיוסדת בעיקרה על הדברים שנכתבו כאן.

למה לא נתן קרדיט? זה לא מפתיע אבל עדיין לא בסדר!

[ארופאי]

דומני שעוד אין חודש מאז שהתחילו לכתוב באשכול הזה. (אחרי שהמתין כשנתיים כמעט ריק).
ומספר הצפיות בו עלו לכמה אלפים....
כנראה יש הרבה מאד בני משפחה ומכרים שמתעניינים ומכירים את המקום הזה.

שלום להרב השוחט
אני לא רגיל כל כך להגיב כאן
אבל הקטע הזה בדבריך מסביר לפחות חלק גדול מכמות הצפיות.
הענוה והצניעות הזאת, היא כל כך מתוקה, מתוקה כמו הסיפורים שלך.
ניתן להניח שאני לא היחיד כאן, שגם אם תכתוב סיפורים על האיש הכי אלמוני העולם אקרא אותם בשקיקה.
לגמרי לא משנה איזה סיפורים, יש משהו בכתיבה של בן אדם שמגלה את האישיות שלו גם אם הוא מנסה להסתיר...
יש בסיפורים איזה ריח מיוחד. ריח של ערלכקייט. של אהבת ה', יראת שמים, כל כך אמיתית. אהבת הבריות. שמחת חיים. פשוט כיף, כיף חיים. אחרי שאני קורא כמה סיפורים, אני נהיה אדם טוב יותר. לחמש דקות..
בשם כל הצופים הסמויים, שלא מכירים כל כך את משפחת שכטר לענפיה, אבל משוגעים על הסיפורים שלך - בבקשה תמשיך, תמשיך לכתוב.
תודה.

גא"מ.

[.השוחט]

ייש"כ לכל המחזקים.

להרב פלגינן. אני ביקשתי ממנו מאד שלא יזכיר את שמי.
(לפני כשבועיים במקרה הוא הזכיר את שמי בהקשר אחר, וזה קצת הביך אותי...)
אני חייב לציין שדוקא ממש התפעלתי מהעבודה שלו.
גם מהחריצות וגם מהיכולת שלו להתאים לעיתון בלי לקלקל את המהות. זו עבודה קשה שבמקדש.

אולי היה אפשר לעשות "פלגינן", שיזכיר את הפורום.
ומצד שני זו כבר בעיה השקפתית... (מדובר על יתד).
ולמען האמת, אני שלחתי לו את הכל בקובץ. מסתמא רשמית הוא בכלל לא חייב לדעת על הפורום.

אביא כאן מעט דברים מההספד על ר"מ ביום חמישי לפ' שלח בביהכנ"ס גורליץ.

א. חתנו הר"ש וייסברוד, הזכיר בתוך דברי ההנחייה שלו, שבהיות ר"מ תקופה בבורו פארק ביקשו א' הרבנים החשובים דשם, (אם שמעתי נכון, הסאדווער רב, אשמח שיתקנו היודעים), שיבוא להתפלל עמו. ולא מדובר על מקום תפילה שסובל ממחסור במתפללים.

ב. המגיד שיעור הקבוע שלו, ר' יהודה ליבוביץ, [שכמו שאר המספידים נאלץ לדחוס את דבריו העמוקים לסד של כמה דקות שהוקצבו לכל מספיד], סיפר שהם סיימו בשיעורים שלהם ג' פעמים בבלי, פעם א' ירושלמי, את כל ספר המצוות וכל המנחת חינוך ועוד ספרים. בסייעתא דשמיא מיוחדת שהוא ייחס את זה לרצינות ולעקביות של ר"מ.

ג. רי"ל תיאר שם שהוא היה הדואג שהשיעור יתחיל בזמן, וגם שיסיים בזמן. ושכל דבר שהיה בו צורך, כגון ספר שהיה חסר, למחרת זה כבר הגיע. ובעיקר שלא היתה שום מציאות שר"מ יבטל את הקביעות (אם היה בארץ ולא חולה מסוכן).

ד. עוד אמר שם שלצד הצדיקים והחסידים וכו', יש "פליטת בית סופריהם". אנשים שרידים לדור קודם. שהקב"ה משאיר אותם לפליטה כ"דמות מופת", להראות לדור הצעיר איך נראה יהודי אותנטי. יהודי אמיתי שספוג באמונת חכמים, יהודי של מסורת ישירה, שבעצמו התחכך בגדולי עולם ויכול לצטט ישירות מה ששמע מהם, יהודי של דביקות בתפילה, יהודי שראוי לעמוד מהצד ולהתבונן איך תגובותיו לכל דבר הם ספר לימוד חי.

רי"ל אמר שם שמטעם זה הוא הקפיד מאד שר"מ יהא עד בחופות ילדיו. היות שהעדים בקידושין ונישואין הם עדי קיום, ה"חלות" תופס בעצם עמידתם של העדים שם. ולזה מתאים "עד" אמיתי. מישהו שדמותו מגלמת את היהודי האמיתי הצועד בעקבי דורות הראשונים. הכי מתאים שנציג של "פליטת בית סופריהם" ילווה את ילדיו בתחנת חייהם החשובה של הקמת בית בישראל.

ה. עוד דיבר על כך שלא היה בו שמץ התנשאות. תמיד הכל בסדר. טוב עם כולם. מצד אחד הוא היהודי שזכה להיות קרוב לגדולי עולם, ומצד שני הוא נשאר האיש הטבעי הפשוט. זו בחינת "שערי ניקנור" שאינם זקוקים לשום ציפוי זהב. דוקא הנחושת הישנה והאותנטית היא החן שלהם.

וסיים שם בדברים עמוקים על המשמעות של שילוב ג' מעלות אלו, של קביעות עיתים אמיתית לתורה, פליטת בית סופריהם, ושערי ניקנור.

ו. הרב רי"א הלברשטם דיבר על השיעור ברמב"ן שהתקיים בחורף בליל שבת, ובקיץ בשעה 5 ואילך. ציין שהוא נפטר ונקבר בזמן השיעור המיוחד הזה.
ועוד סיפר שם שהיה חתן בראשית בבית מדרשם כ"ו שנה ברציפות.

ז. חתנו הגר"י הורוויץ סיפר על ילדותו שהגיע לארץ מהונגריה בגיל 12, לאחר שמעולם לא היה בין ילדים לומדי תורה, והעידו לו שבכל זאת מיד כשנכנס לבית הספר הסתדרות החרדים [הגלגול הראשון של סיני], היה המצטיין בכיתתו בהתמדה בתורה וביר"ש ומידות טובות. הילד החביב והמצטיין שכולם חפצים בקרבתו.

ח. עוד סיפר כחתן בביתו, איך כמה שהשכימו בבוקר, הוא תמיד כבר מזמן ישב ליד השולחן עם הספרים הקדושים. וזאת בזמנים שהוא היה בעל עסקים מסועפים וגם עסקנות עם הפרט והכלל.

תמיד היו לו שיעורים עם תלמידי חכמים, ולצד זה לא החזיק שום טיבותא לנפשיה.

ט. הביא דמרגלא בפומיה דרבי מאיר, מדוע אם הבהמה חיה י"ב חדש מוכח דאינה טריפה, כי בשנה שלימה יש את כל ד' מיני העונות, ואם שרדה את כולן זו ראיה על בריאותה. כך אדם אין ראיה על מהותו, עד ששרד את כל מיני התקופות ויצא מהן בשלום.

י. המליץ עליו הא דאי' בחולין דעוף אינו נאכל אלא במסורת ופירש"י על אתר ששואלים אדם כשר, והיינו שיש דברים שצריך להם ת"ח, גם אם מקרוב בא, אבל למסורת, דוקא אדם כשר הוא זה שיש בידו את המסורת.

יא. כידוע הצי הששי של חיל הים האמריקאי, יש לו בסיס בחיפה, ומדי פעם כשהם עוגנים שם, זה מביא תנופה אדירה לכלכלה של כל האיזור. ר"מ זיהה בשעתו את הענין בחושיו העסקיים, ופתח שם חנות (או רשת) לממכר תכשיטים וכדומה למלחי הצי הששי. הוא יצר קשרים הדוקים עם ראשי המערכת, והוא הוזמן פעם למסיבה חגיגית על אחת מאניות המערכה הגדולות. כטוב לבו של המפקד העליון, הוא אמר לר"מ מה בקשתך ותעש. ר"מ מיד ענה לו, אנחנו היהודים שומרי שבת. ויש יהודים שהיו רוצים לשמור, אבל כשהצי עוגן בשבת, הם פותחים חנויות, ובעיקר נותני השירות חייבים לעבוד. על כן בקשתו שלא יעגנו בשבת. הלה קיבל את הבקשה שיצאה מן הלב, וקבע זאת בנוהל קבוע שיש לכבד את רגשות המקומיים בישראל ואין לעגון שם בשבת. מגלגלין זכות על ידי זכאי.

יב. בענין סבר פניו היפות. ילד גדול רץ לפתע אל הכביש בהסתכנות נוראה, ור"מ עצר ברגע האחרון. כולם מכירים איך מגיב הנהג בנוהג שבעולם. ר"מ יצא, הרגיע אותו, ליטף את פניו ונתן לו סוכריה...

יג. בימיו האחרונים בבית החולים. עד יומו האחרון התאמץ להתעניין בשלום כל אחד ממבקריו.

אחת האחיות אמרה שבמחלקה שלהם למרות שהן עוסקות עם חיים, זה דומה לחסד של אמת. כי אין משוב מהחולים. עד שבא ר"מ. הוא למרות מצבו הסופני, מודה על כל צעד ושעל, ולא פוסק מלברך את המסייעים לו.

יד. נכדו סיפר, שר"מ היה מחפש לעצמו חברותות צעירים, בחורים שמתקשים בלימוד, ובעצם עזר להם מאד, אבל נתן להם את ההרגשה הטובה והדגיש כמה הם עוזרים לו.

טו. דיבר על עוצמת ההשקפה הנכונה שלו. עוד מיד בקום המדינה, כשהדברים עוד לא נתבררו ונתלבנו, ועדיין היו רחוקים מכלל הציבור, הוא צעד בדרך שהתוו גדולי הדור למי שבאמת רצה לדעת.

טז. שמע מהסבתא, ש70 שנה שהיא חיה איתו, ואיננה זוכרת אפילו פעם אחת שהיתה איזו תרעומת ביניהם.

אחרי ההספד סיפרו לי.

יז. היה נער צעיר בבית הכנסת שסבל מ"טיקים". ר"מ טיפל בו (כמובן בלי שום ידע מקצועי, אלא בכח הידע שהקב"ה נותן למי שאיכפת לו ורוצה לעזור), במשך חצי שנה התעסק איתו יום יום, עד שהנער נרפא מזה.

יח. הרב בולג, א' האחראים מטעם ישיבת פוניבז' על בית החיים, אמר שבארגון ההלוייה והקבורה, היתה לכל המתעסקים תחושה כאילו מלאכים מסייעים בידם...

את הדברים שזכיתי אני לומר בפורום קצת יותר מצומצם, צירפתי כאן בקובץ.

[פלגינן]

להרב פלגינן. אני ביקשתי ממנו מאד שלא יזכיר את שמי.
(לפני כשבועיים במקרה הוא הזכיר את שמי בהקשר אחר, וזה קצת הביך אותי...)
אני חייב לציין שדוקא ממש התפעלתי מהעבודה שלו.
גם מהחריצות וגם מהיכולת שלו להתאים לעיתון בלי לקלקל את המהות. זו עבודה קשה שבמקדש.

אולי היה אפשר לעשות "פלגינן", שיזכיר את הפורום.
ומצד שני זו כבר בעיה השקפתית... (מדובר על יתד).
ולמען האמת, אני שלחתי לו את הכל בקובץ. מסתמא רשמית הוא בכלל לא חייב לדעת על הפורום.

תיארתי לעצמי. אבל גם זה לא בסדר, מה יש להיות מובך. ובאשר לפורום, דומני שבאחד הספרים שציינו לפורום, כתבו "ספריית אוצר החכמה".

[נוטר הכרמים]

הצצתי ב'יתד' של השכן וראיתי את הכתבה ב'יתד השבוע'.
האירה לי דמותו של ר' מאיר של ימות החול, הליטאי ההדור עם העניבה.

אכן כתבות כאלו בולטות על הרקע של הכתבות האחרות שם ובשאר העיתונים על כל מיני נפטרים, תופעה שהולכת ומחמירה, המון תמונות וצ'ומי למרואיינים נכבדים, עם מעט מאוד מלל בעל תוכן ומסר.
באותו עיתון עצמו ובמוסף הקודש יש דוגמאות מאלפות לכך.

אוספים קבוצה שלמה של אנשים חשובים לתוך דירה, פרוצודורה שלמה.
ובסוף, כמה גרעכצע'ן ודברים ידועים.
נבוב. רדוד. שטחי.

מיום ליום הכתבות האוטנטיות השואבות אותך אל העבר, עם הניחוח, עם ההווי, הולכות ומתמעטות, \
בעיקר בשל האופי הצהוב והעכשווי שמשתלט עלינו.

דווקא על הרקע הזה אנחנו מחפשים בנרות את האנשים שיש להם את זה, דוגמת הרב השוחט.
יש עוד?
מי מכיר?

[נוטר הכרמים]

אתכבד להפנות את הציבור להודעה המעודכנת של הרב השוחט, לעיל,
ובעיקר, לקובץ המצורף. דבר שפתים אך למחסור.

[מתפעל]

האם זהו רבי יעקב?

ר יעקב שכטר.jpg (35.95 KiB) נצפה 7628 פעמים

[.השוחט]

אכן כן.
אבל יחסית רק בתקופה האחרונה לחייו החל לגדל זקן מגודל.
בתקופות קודמות הוא נראה קצת אחרת.

[מתפעל]

יישר כח, אם יש לך תמונות ממנו,נודה לך.

[אברהם]

היום 'פגשתי' את זקנך רבי יעקב זצ"ל במהלך לימוד סוגיית ניחוש, בתשובת חתנו בתשובות והנהגות א תנד:

ושמעתי מחמי זצ"ל שבכל דבר שהיו לו שני צדדים היה עושה לפי הגורל והיה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ושאל לרבינו החזו"א אם מותר, והשיב לו דמותר ואין בזה חשש שאינו מקבל הדברים אלא כעצה.

[אברהם]

היום 'פגשתי' את זקנך רבי יעקב זצ"ל במהלך לימוד סוגיית ניחוש, בתשובת חתנו בתשובות והנהגות א תנד:

ושמעתי מחמי זצ"ל שבכל דבר שהיו לו שני צדדים היה עושה לפי הגורל והיה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ושאל לרבינו החזו"א אם מותר, והשיב לו דמותר ואין בזה חשש שאינו מקבל הדברים אלא כעצה.

אתם מכירים במשפחה עוד הנהגות סגוליות=מיסטיות כאלו שקיבלו את אישור החזון איש?

[.השוחט]

את הדבר הזה שמעתי גם מאאמו"ר הכ"מ. דברים אחרים מהסוג הזה לא זכור לי כרגע. [גם בלי קשר לאישור מרנא החזו"א].

[אברהם]

תודה גדולה

האם תוכלו להשיב על שלוש שאלות:

א. הוא תיאר איזה גורל בדיוק היה עושה?

ב. האם היה עושה זאת דווקא כשהספק שקול ולא היה נטיה לאחר הצדדים (שאז בלא"ה לא היה לו דרך אחרת להחליט מה לעשות, ועשה זאת במקום ללכת לפי 'הבא ליד'), או שגם שינה את נטייתו מחמת הגורל הזה?

ג. למה הוא שאל את החזון איש? למה הוא חשש? [אני הייתי חושש לקוסם, אבל מעניין אותי האם הוא סיפר איזה חשש הוא העלה בפני החזו"א].

[.השוחט]

א. דומני שהוא היה כותב שני פתקים, מניחם בכלי ומוציא אחד.

ב. בוודאי שעשה זאת כאשר היה זה בגדר "ספק".
אולי גם כשהיתה לו נטייה מסויימת. אבל לא כשדעתו היתה ברורה. כך אני משער.

ג. לא בטוח שהוא למד את הסוגיא. הוא חשש בכללות שיש בזה ממשפחת הקוסם והמנחש והמעונן וכל כת דילהון.
הוא היה שואל את החזו"א כל דבר. כילד את אביו. הוא לא היה מוכרח לבוא אליו עם מהלך בנוי.
כך עשה אביו ואבי אביו. הוא היה רגיל בכך הרבה. ורצה לדעת אם רבו מתנגד.
דומני שהחזו"א עצמו הסביר לו שלכן נהגו אבותיו להקדים את הפסוק אתה תומיך גורלי, כדי לחזק בנפשו שאינו מאמין כלל בגורל עצמו, שאז אולי יש בעיה,
אלא מבקש מה' יתברך שיורהו את הישר לפניו על ידי הגורל.

כמובן, כל זה לא תורה מסיני. אם מישהו עוסק בעיון בסוגיית ניחוש והמסתעף, לא הייתי מציע לו לבנות על זה מגדלים.

[חלמישצור]

עד כמה מדויק דיווח זה (המודגש)?

מקוממיות הועבר הילד חזרה לבני-ברק. לפי הידיעות שבידי המשטרה ו"שירותי-הבטחון" הועבר יוסל'ה מבית לבית, כש"התחנה האחרונה" שלו היתה בבית יעקב שכטר, שמת לפני שנה. המנוח היה "בעל תשובה" ובהכירו את הגיורת רות בן-דוד, הציע אותה כ"שליח מצווה", שתעביר את הילד לחו"ל. כאשר החלה הבוררות של הרב [יצחק ידידיה] פרנקל, החליטה "מועצת גדולי התורה" של אגו"י שיש להחזיר את הילד. שלושה רבנים מפורסמים, אחד מבני-ברק ושניים מירושלים, חתמו על מכתב לגיורת, שתחזיר את הילד. אותה שעה הטיל הרב קנייבסקי על אריה שכטר, בנו של יעקב שכטר המנוח, שהכיר את הגיורת, לצאת לשווייץ ולמסור לה את פסק ההלכה של שלושת הרבנים שיש להחזיר את הילד. אריה שכטר הצליח להיפגש עם הגיורת בשווייץ ולמסור לה את פסק-ההלכה. היא הבטיחה לו להישמע להוראה וקבעה אתו פגישה למחרת היום. אולם אותו לילה נעלמה רות בן-דוד משווייץ (קול העם, י' תמוז תשכ"ב, עמ' 4)

ביחס לתמונות, בהרב מבריסק ד, עמ' 411 יש תמונה עם הבן רבי ליפא ולצידה מעשה שהיה (נראה שהאחרונה שהועלתה כאן לעיל, ובצנצנת המן ב, עמ' שפב, נגזרה ממנה).

[חלמישצור]

כ. עובדות שונות עם מרן החזו"א. פעם שב סבא נרגש מאד לביתו, ואמר שהרבי הודה לו שיש לו רוח הקדש. גופא דעובדא כך הוה. לסבא היתה שותפות בבית חרושת לבלוקים ... סבא רצה מאד לצאת מהעסק הזה שלא היה רווחי. החזו"א לא הניח לו, כפי הנראה ברצותו להנהיג את שלטון ההלכה בפרהסיא. סבא היה מתלונן בקביעות אצל החזו"א שהעסק הזה לא רווחי. החזו"א היה רגיל לבאר לו שכעת מלחמה ולכן אין בנייה, אבל בקרוב תסתיים המלחמה ויהיה קיבוץ גלויות ורמת המחיה תעלה ויבנו בארץ הרבה מאד, וממילא יהיה ביקוש גם לבלוקים הללו וזה יהיה רווחי וכו'. פעם אחת סבא אמר לחזו"א, רבי, אני לא מבקש עצות על פי הטבע, היות שאני בעצמי סוחר טוב ומבין במסחר, הרי אני בא אל הרבי שיענה לי ברוח הקדש, ומדוע הרבי מבאר לי מהלכים מסחריים. החזון איש הרצין ואמר לו בזה הלשון: "רבי יעקב, נישט אוף יעדער זאך ניצט מען רוח הקודש", [לא עבור כל דבר משתמשים ברוח הקדש]. סבא כאמור שב הביתה נרגש כולו. הרבי הודה לו שיש לו רוח הקדש... הרי החזו"א לא היה מדבר דברים כאלו בסגנון של בדיחותא בעלמא. הוא גם הרגיש שהרבי אמר זאת ברצינות גדולה. וזה היה בשבילו מתנה אדירה משמיא שזכה שהרבי יודה בפה מלא שיש לו רוה"ק.

הרב ויינברג נהג לספר את הסיפור הבא הקשור ל"חזון איש". סיפר שרבי יעקב שכטר זכרונו לברכה, חמיו של הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, היה סוחר בעורות. והוא בא פעם ל"חזון איש" להתייעץ האם עליו לייצא סחורה לאנגליה. וכך אמר לו ה"חזון איש" (אפשר, שאינני מדייק בכמה פרטים): תבדוק מה המצב הכלכלי באנגליה, תבדוק האם אין סכנה ש"מפלגת העבודה" תבוא לשלטון כי אתה לא כדאי לעשות עסקים, תבדוק מה ערכו של המטבע האנגלי, שהרי התשלום תקבל במטבע זר, ואם המטבע יאבד את ערכו, ההפסד יהיה שלך. אמר לו רבי יעקב שכטר: את העצות האלו, אני יודע בעצמי. באתי אל הרב על מנת שיתן לי עצה ב"רוח הקודש". ענה לו ה"חזון איש": "אילו היה לי "רוח הקודש" הייתי משתמש בו לדברים אחרים מאשר לשמאטעס שלך"... (ר"א וינגורט, זכרונות השרידי אש, עמ' קלג הע' 123).