שבע כתב:בענין האשכול:
שאלות כאלה ניתן לפתור במחי יד - הבל הבלים הכל הבל!
וכדרכם של חוקרים ומהבילים למיניהם
לעומת זאת,
הרוצה לעלות בתמר ולאחוז בסנסיניו
בדרכם של אדירי הקבלה: הרמ''ק, האר''י, הגר''א, ועוד
מבין כי בחיבור א-להי עסקינן
על כל המשתמע מכך
ובכן
במציאות רוחנית מופשטת
בה התחבר החיבור ועלה על הכתב
ניתן לבחור בין שתי אפשרויות:
א.
חובר ע''י רשב''י ונשמות הצדיקים שהתגלו אליו
ועלה על הכתב ע''י תלמידיו שהיו נוכחים במעמד זה
תוך הדגשה שזהו חיבור עבור הדורות האחרונים!
ב.
חובר ע''י חכם מאוחר וכו'
שהעלה את הדברים על הכתב (מתוך השראה וכדו')
כדעה א' נקטו רוב ככל גדולי הדורות
כדעה ב' נקטו היעב''ץ והאדמו''ר מקומרנא
השאלה הנוקבת היא:
האם לתת לרשב''י (מגדולי התנאים וכו' וכו')
עוד מעט תוספת של רוח הקודש
'לדעת מה יעשה ישראל' בדרי בתראי
או לענוד לחכם אנונימי בתקופת הגאונים
או בתקופה יותר מאוחרת: ר''מ די-ליאון
כתרים מופלגים כל כך?!
ואחרי רבים להטות!
ולדור אחרון זה:
כל היום יחרוש החורש
יחקור החוקר וידלה חספא
יחדור החודר ויעלה דהבא
הטועם טעם אמיתי
בקטע אחד של תיקוני זוהר, רעיא מהימנא, ודומיו
מבואר על ידי גאון הקבלה: רבינו משה קורדואירו
לא יחת מקול ענות ומהמון יתהלכו סביב לא יענה
עד עת בא דברו
אמרת ה' צרופה!
אמנם האשכול סטה ממטרתו אבל כך הוא יופי האשכול שמתפתח ומגדל ענבות רבות.
אם כבר נזכר ענין אמיתות ויחוס תיקוני הזהר וכו' לרשב"י או איחורו לדורות מאוחרים יותר. לא אמנע עצמי מלהביא כאן מציאה שמצאתי בהיסח הדעת, והיא דעתו של הרה"ג פנחס ברוך מונצליסי זצ"ל שחי לפני כשלש מאות וחמישים שנה ובחיבורו תפארת בחורים הנדפס מכת"י על ידי מכון בן צבי (עמוד 281) הוא כותב כך:
וחכמי האמת אמרו כי תלמיד חכם אין לו רשות [לבעול] רק בלילי שבתות אחר חצות כי אז הוא זיווג יש' עם רחל וד"ל, עיין בזהר על הפסוק 'שער הפונה קדים יהיה סגור' שכך אומר, ובתיקונים דף י"ז על פסוק 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' מוסיף ראשי חדשים וימים טובים, אבל דעת הזהר נראה היות יותר אמיתי.