שמואל דוד כתב:מדוע העתיקו התוספות דברי רש״י בלי להוסיף כלום?
[ולכאורה תירוצם צ"ב, מה בכך שנתרבה לטומאה שיתרבה לחיוב כרת, הרי קטן מופקע מכל חיובי עונשין, ואף בדינים ששייכים בו, ומוזהרים עליו להפרישו, ויש דין ספיה ע"ז].דהאי קרא בנכנס למקדש טמא כתיב ומחייב ליה כרת, ולהכי כתיב איש למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא, אבל טמא הוא לטמא אוכלים ומשקין כגדול. ויש לתמוה למה לי קרא לפוטרו כיון דלא מצינו קטן נענש, וכן קשה פרק ד' מיתות (סנהדרין נב:) איש כי ינאף פרט לקטן. ומיהו התם י"ל דמשום קלון האשה יתחייב דומיא דבהמה הנרבעת. ושמא איצטריך דסד"א הואיל ונתרבה לטומאה יתחייב כרת קמ"ל דלא.
וכתירוץ זה צידד גם בצפנת פענח פ"ט מכלאים ה"ב."ואולי יש לתרץ דקרא אתי למעוטי דגדול המכניס קטן טמא מת למקדש פטור הגדול מכרת".
שגדול מותר להכניס הקטן אף על פי שאסור להכניס כלים טמאין, קטן מותר, שגזירת מלך הוא.
[ובגליון הש"ס ציין לדברי התוס' בפסחים צא, ב ד"ה איש שהקשו קו' זאת על כל הני עריות].ותמיה לי למה דקדקו על דרשה זו יותר ממה שנדרש בפרק ד' מיתות איש פרט לקטן וגבי אשת איש ואשת אב וזכר ובהמה וכו', ויעו"ש שמוסיף להקשות כה"ג על קושיית הגמ' גבי בסו"מ למאי איצטריך קרא למיפטר קטן.
דזכר ובהמה שבן נח חייב עליהן (בימים הקדמונים) וכן אשת איש ואשת אב לר' עקיבא, דבן נח חייב עליהן, ונידון כשהוא קטן משהגיע לכלל דעה, דבזה בישראל גם קטן רמיא עליה איסורא, רק רחמנא הוא דחס עליה, קמ"ל קרא דפטור, אבל בטמא שנכנס למקדש, דבן נח אינו מוזהר, וכן בבן סורר ומורה דב"נ אינו מוזהר על כבוד אביו, וכמו שאמרו ריש פרק הכותים אין להם נזירות (נזיר סא, א) יעו"ש, וכיון שכן גם על קטן לא רמיא איסורא לישראל, פריך שפיר למה לי קרא למיפטריה ודוק.
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:מדוע העתיקו התוספות דברי רש״י בלי להוסיף כלום?
ממש לא בדיוק, ושמתי לב לדבר מענין שרש"י אומר פרשת ערכין ותוספות פרשת שקלים
שמואל דוד כתב:מדוע העתיקו התוספות דברי רש״י בלי להוסיף כלום?
יוֹסֶפֶר כתב:ערכין ח:
ר"א אמר כובש ריב"ח אמר נושא,
רש"י כאן פירש בכובש- מסתיר העוונות תחת מחילת כסא הכבוד ויכריעו הזכויות,
אכן בר"ה יז. פירש באופן אחר שכובש הזכויות כלפי מטה וכך מכריעין.
ויש לדקדק דרש"י כאן פי' בדווקא הכי, משום הביאור שמסתיר העוונות בתהום רבה..
ולפי"ז צ"ע היאך יפרש הגמ' כאן ע"פ פירושו בר"ה.
יוֹסֶפֶר כתב:ערכין ח:
רש"י ד"ה נגעי בתים, ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה, מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה וכו', ע"כ. התפלאתי מאד שלא הובא בעוז והדר שום הגהה, (אף לא בהשלמות ובבית השיטה..) דיש כאן ט"ס בלי ספק, וצ"ל מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה וכו' שהרי בפסוקים במצורע 'ושב' נאמר גבי שבוע ראשון ו'ובא' גבי שבוע שני, ודין חולץ קוצה וטח נאמר בקרא אצל ושב. וכ"ה בתורת כהנים, וברש"י עה"ת.
יוֹסֶפֶר כתב:ערכין ח:
רש"י ד"ה נגעי בתים, ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה, מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה וכו', ע"כ. התפלאתי מאד שלא הובא בעוז והדר שום הגהה, (אף לא בהשלמות ובבית השיטה..) דיש כאן ט"ס בלי ספק, וצ"ל מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה וכו' שהרי בפסוקים במצורע 'ושב' נאמר גבי שבוע ראשון ו'ובא' גבי שבוע שני, ודין חולץ קוצה וטח נאמר בקרא אצל ושב. וכ"ה בתורת כהנים, וברש"י עה"ת.
בקרו טלה כתב:יוֹסֶפֶר כתב:ערכין ח:
רש"י ד"ה נגעי בתים, ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה, מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה וכו', ע"כ. התפלאתי מאד שלא הובא בעוז והדר שום הגהה, (אף לא בהשלמות ובבית השיטה..) דיש כאן ט"ס בלי ספק, וצ"ל מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה וכו' שהרי בפסוקים במצורע 'ושב' נאמר גבי שבוע ראשון ו'ובא' גבי שבוע שני, ודין חולץ קוצה וטח נאמר בקרא אצל ושב. וכ"ה בתורת כהנים, וברש"י עה"ת.
כ"ה במצור דבש
שייף נפיק כתב:מבואר ברש''י שהכל בכתב הוא בכלי בית ראשון. צ''ע וכי בבית שני לא היה דין זה?
כלומר, דהוה ליה לרבינא למימר: והאיכא יומא דשעי, ויומא דתלתין שנין, ויומא דתרין אלפין ומאה ושתין שנין.יוֹסֶפֶר כתב:יש להעיר, שהושמט בחשבון זה הי"ב חלקים של היתרה בין תתס"ד לתתע"ו, שגם הם הלא אחרי המון שנים יצטרפו ליום?
אונם מלשון בן אוני לא אכלתי באוני דהיינו שהשיב הקדוש ברוך הוא אז עליהם את אונם ותלונתם לקיים בהם מה שאמרו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו'. ומסיים יצמיתם יצמיתם מלשון הכפול על חורבן בית ראשון וחורבן בית שני כדמסיק שהיה יום חובה דאין זה הפסוק שיר של אותו יום אבל איליא נפל בפומייהו וק"ל.
פי' באותו פסוק יש ב' פעמים יצמיתם ולא הספיקו לומר השני עד שבאו וכבשום.
ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו גוים וכבשום. דהא אי אמרו ליה לא הוה לון תקנה.
יוֹסֶפֶר כתב:ערכין ח:
ר"א אמר כובש ריב"ח אמר נושא,
רש"י כאן פירש בכובש- מסתיר העוונות תחת מחילת כסא הכבוד ויכריעו הזכויות,
אכן בר"ה יז. פירש באופן אחר שכובש הזכויות כלפי מטה וכך מכריעין.
ויש לדקדק דרש"י כאן פי' בדווקא הכי, משום הביאור שמסתיר העוונות בתהום רבה..
ולפי"ז צ"ע היאך יפרש הגמ' כאן ע"פ פירושו בר"ה.
תני רשב"ג שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר (ירמיהו ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא היה במקדש מאי הרדולים אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה
בברכה המשולשת כתב:שמואל דוד כתב:יג.
איבעית אימא מדשבע כיבשו שבע חילקו כו׳. מה הסברא בזה?
בשיעור הסביר אחד מהלומדים נ"י שלוקח הרבה זמן לערוך חלוקת מקרקעין, ומדלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (כדברי התוס' בהקשר משיק) אז זה 7 זה כזה.
לבי לבי על אדוננו רש"י שלא זרחה השמש עליו.לענין כתב:ברור כשמש מהי 'חולת המחוז', המדובר הוא בחולות שעל חוף הים!
שמואל דוד כתב:יג.
כלב בר כמה הוי בר תמנן נכי תרתין כו׳ מדוע נקט הגמרא לשון זה ״תמנן נכי תרתין״ ?
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 8 אורחים