והנה איתא בפסחים (נד, א):
תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן... ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה.
ולכאורה תמוה, אם השקדים והפרחים נבראו בערב שבת בין השמשות, היאך מתיישב לשון המקרא 'והנה פרח מטה אהרן... ויצא פרח ויצא ציץ ויגמל שקדים', שמשמע שזה אירע אך זה עתה, ובודאי כן היה, שאם מלכתחילה היו בו השקדים והפרחים, מה מופת ונס יש בזה על כהונת אהרן שערערו עליה עתה.
ונמצאה קושיא זו בתוס' רי"ד בפסחים שם, וז"ל, אם אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. פי' י"ל נבראו ועמדו בתוך המטה ולא יצאו עד אותה שעה.
וכך כתב בתפארת ישראל (אבות פ"ה יכין אות לד) וז"ל, ואפשר דכלל נמי תנא מקלו של אהרן. שנתן אז הקדוש ברוך הוא כח בהגזע הראשון, שיוציא אחד מהנטיעות שיטעו ממנו, שקדים ופרחים בשעת הנס.
והיינו שהסגולה המיוחדת של העץ להצמיח לאחר שנים שהוא כבר תלוש ציצים פרחים ושקדים ניתן בו בע"ש בין השמשות.
ולכאורה נראה שזהו הביאור הפשוט, שהרי גם לגבי פי הארץ ופי האתון ועוד צריכים לפרש כן, שהכח המיוחד הוטבע בבריות אלו מעת בריאתן שיצא כח זה אל הפועל כל אחד בשעתו.
ברם מצינו לרבותינו בעלי התוס' בחיבוריהם עה"ת כאן שעמדו בקושיא זו, ובספר "דעת זקנים מבעלי התוספות כתבו לחדש וז"ל,
והנה פרח מטה אהרן. משמע דתרי עניני פרח היו שם דמצד אחד פרח ואותן פרחים עמדו ולא נפלו לעולם ומצד אחד ויצא פרח ונפל כדרך כל פרחי אילנות ויצץ ציץ ויגמול שקדים. וראיה מיומא ומפרק מקום שנהגו דמסיק על אותן דברים שנגנזו וי"א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה נגנזו מכלל דפרחים היו ועמדו לעולם ומצד אחד השקדים.
ולפי חידוש זה שהיו גם פרחים מימות קדם שהיו מעולם וגם פרחים שקדים שיצאו והנצו זה עתה, נראה ליישב כמה הערות.
א. רש"י כאן פירש: ויצא פרח – כמשמעו. וביאר בשפתי חכמים כאן, וז"ל, לפי שמצינו ציץ קודם לפרח שנאמר יציץ ופרח לכן פירש"י פרח כמשמעו.
ולפי האמור את"ש היטב, ד'ויוצא פרח' לא קאי על עתה אלא שזה הוציא פרח מימות עולם, ועתה הציץ ציץ ויגמול שקדים.
ב. ובזה מיושב עוד קושיית רבינו אפרים בפירושו עה"ת שעמד על הכפילות דכתיב 'והנה פרח' ואח"כ ויוצא פרח, ויעו"ש מה שכתב בזה. ואמנם לפי דברי בעלי התוס' מיושב היטב, ש'הנה פרח' זה קאי על מה שאירע עתה שהסוף היה שאחר שהציץ וגמל שקדים – פרח המטה, אולם מלכתחילה היה 'ויוצא פרח', מערב שבת בין השמשות.
ג. בתוספות ישנים ובתוס' הרא"ש ביומא (נב, ב) על דברי הגמ' שם: והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, הקשו "תמהני למה מזכיר ופרחיה והלא גמל שקדים. ונראה כי מקצת הפרחים נשארו שלא גמלו שקדים ונשארו פרחים".
ולפי דברינו מבואר היטב כי אמנם היו פרחים מימות עולם והיו שקדים.
ברם לכאורה צ"ב, שאם מעיקרא היה המטה של אהרן מטה מיוחד שהיו בו פרחים מימי בראשית, היאך נחשב זה למבחן הגון עם שאר המטות, איזה מטה מבין המטות יוצא ציץ ויפרח, אחר שהוא מטה מסוגל ומיוחד מקדמת דנא.
ואולי יש לומר לפי מה דאיתא במדרש כאן (במדבר רבה פרשה יח סימן כג),
ומטה אהרן יש אומרים הוא המטה שהיה ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך וי"א הוא המטה שהיה ביד משה ומעצמו פרח שנא' והנה פרח מטה אהרן ואית דאמרי נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים ואומר להם כולכם מקורה אחת טלו מקלכם ועל מה עשה (משלי כ) כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח וגזר הקדוש ברוך הוא על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנא' (במדבר יז) ויצא פרח ויצץ ציץ והפריח בו בלילה ועשה פרי ויגמול שקדים.
ולפי זה מבואר שאמנם גם מטות כולם היו חצובים מאותו המטה המיוחד.