מצינו בש"ס בכמה מקומות שהתרצן תמה על קושיית המקשן. דוגמא בולטת בריש מגילה: מנלן מנלן, ופרש"י: מנלן די"א וי"ב וי"ג חזו לקרייה כו', וקא מהדר גמרא מנלן בתמיה. ובדומה לזה להלן שם ע"ב: אלא תנא דידן מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה, (ותמה התרצן) מ"ט כו'.
אשמח לדעת אם עמדו על ענינן של תמיהות אלו, אימתי הן באות ומה בינן לבין שאר התירוצים בתלמוד (רבים מהם ברורים ומובנים מאליהם) הנאמרים ללא הקדמת תמיהה על השאלה.