מקובל אצלי שהטעם הנקרא "טפחא" אצל האשכנזים ו"טרחא" אצל הספרדים הוא טעם מפסיק.
שאלני ישהבו א"כ מדוע פעמים יש טפחא שאיה נראית כהפסק כמו "לאיל האחד" שה"לאיל" מוטעם בטעם זה ו"האחד" הוא סוף פסוק וכן רבים ע"ז הדרך
למילים לאיל האחד יכולות להיות שתי משמעויות:כדכד כתב:מקובל אצלי שהטעם הנקרא "טפחא" אצל האשכנזים ו"טרחא" אצל הספרדים הוא טעם מפסיק.
שאלני ישהבו א"כ מדוע פעמים יש טפחא שאיה נראית כהפסק כמו "לאיל האחד" שה"לאיל" מוטעם בטעם זה ו"האחד" הוא סוף פסוק וכן רבים ע"ז הדרך
מענה איש כתב:אאל''ט באנצ''ת בנספח לערך טעמים יש דיון בנושא ביחס לרשפיה רשפי אש שלהבתיה
שלש מלים שהראשונה באה בסמיכות לשנייה והשנייה בסמיכות לשלישית, בא טעם מפסיק במלה הראשונה ומשרת - או מפסיק שכח הפסקו פחות מהראשון - בשנייה, כגון: 'למלאכת עבודת הקדש', שהמלה "למלאכת" מוטעמת בתביר והמלה "עבודת" מוטעמת במרכא. וכן כתבו ראשונים בפירוש הפסוק: 'רשפיה רשפי אש שלהבתיה', שהכוונה שהרשפים הם רשפים של אש, שהיא אש של שלהבתיה - ולא שהרשפים הם רשפי אש והם שלהבתיה - והטעמים מוכיחים, שהמלה "רשפי" - אף על פי שהיא נסמכת ל"אש" - מוטעמת בזקף גדול - ולא במשרת - ללמד ש"אש" נסמכת ל"שלהבתיה", שכיון שהמלה "רשפי" ודאי נסמכת ל"אש", והזקף שבה מפסיק יותר מהטפחא שבמלה "אש", הדבר מוכיח שהמלה "אש" אף היא נסמכת למלה שאחריה, ובמלים הנסמכות זו אחר זו, הטעם שבנסמכת הראשונה הוא מפסיק גדול יותר מהטעם שבנסמכת השנייה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 132 אורחים