א. כפי שהבאת מדפוס ברלין, כן הוא בגוף כת"י הרמב"ם הנמצא בסה"ל, כפי שניתן לראות כאן. בפעם הראשונה צחיפה' צגירה, ובפעם השניה צפיחה' חדיד:
ב. צפיחה' הוא אצל הרמב"ם טסית, כפי שנתברר בספר ספונות סד"ח ספר ו (תשנ"ג) עמוד 218 (ישנו באוצרות התורה):
והוא כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, שתרגומו: צִפְחָה, לוּחַ צִפְחָה; לוּחַ מַתֶּכֶת; פַּח. צפיחת-חדיד (התא-מרבוטה הופכת לת' בנסמך) משמשת עד היום ל"פח ברזל", כמבואר במילון של אלמליח הנמצא באוצר (עמ' 395). פח, במובן של לוח, ולא פחית במובן כלי קיבול כפי שניתן להבין בדברי רי"ק (ואינו מוכרח וכפי שכתבת באות א).
גם כל הדוגמאות האחרות ברמב"ם, כמו במדות ובטהרות, עוסקות בצפיחה' ולא בצחיפה'.
ג. צחיפה' פירושה דף, לוח, כמש"נ בהודעתי הקודמת.
ד. אין הכרח להשוות את שני המופעים ברמב"ם זה לזה. במהדורת רי"ק נשתבש ונכתב בשתי המקומות צחיפה: צחיפה צגירה, וצחיפה חדיד. גם רע"ק למד מזה לזה וכפי שהעדת בשמו. אך יותר נראה שאכן חלוקים הם (אלא אם נאמר כבסעיף הבא). ואם כן תחת הריחיים יש "צחיפה' צגירה'", היינו דף קטן, לוח קטן, שבה מתקבץ כל מה שיורד מהנפה; ואילו כל חלקי הנפה מתחברים על ידי טסית-ברזל.
ה. בגוף כתב היד נראה שהמילה צחיפה' אינה אלא צ'ח'יפה', היינו לא صحيقة אלא ضخيفة. ככל שחיפשתי לא מצאתי מילה כזו במילונים. בע"פ הצעת שאולי הגרשים הללו אינם אלא סימני החלפה. צ"ע אם מצאנו כעין זה בכת"י הרמב"ם לאות החלפה, וגם אם כן, נמצא שאין ההחלפה בין ה"ח" ל"פ" אלא בין ה"צ" ל"ח", ויוצאת המילה חציפה', שפירושה: נָבוֹן, בַּעַל שֵׂכֶל יָשָׁר, ואינה קשורה לכאן.
ו. לסיכום נמצא שנראה היה לתרגם כך:
[ג] ותחתיה לוח קטן שמתקבץ בו כל היורד מן הנפה, [ד] וטסית של ברזל סובבת את הכל ועושה הכל גוף אחד.
ז. לענין השאלה למה לא נמנית הטסית בין חלקי הרחיים שדינם מבואר במשנה, אני מקבל את דבריך באות ה.