ומיד כשניעור משנתו יטול ידיו ובזה ינצל מהוצאת ש"ז. ומכ"ש אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב של"ה.
לכאורה הסגנון של "מכ"ש" קצת מוזר, שהרי עיקר החידוש הוא אם אפי' שרוצה להישאר לישון יטול ידיו.
וז"ל הגר"ז (סי' א אות ז):
וכל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו אף על פי שנשאר מושכב ובזה ינצל מהוצאת שכבת זרע לבטלה
וצויין המקור ב"של"ה".
דבר זה הועתק הלאה בהרבה אחרונים בשם השל"ה.
חיפשתי למצוא הדברים בשל"ה, והנה דברי השל"ה חולין (פרק דרך חיים תוכחות מוסר אות קפא) בזה"ל:
ונראה בעיני, מיד כשנעור ואינו רוצה לישן, אף שעדיין אינו עומד ממטתו, רק נשאר מושכב, יטול ידיו, כדי שילך ממנו רוח הטומאה, מאחר שהוחזרה הנשמה הקדושה אליו, לא יתן מקום לטומאה. וכן מצאתי שמשמע קצת כן בזהר בראשית (ח"א דף י ע"ב), שצריך ליטול מיד כשניעור, אף על פי שאין רצונו לקום עדיין.
כאן לא נזכר ענין קרי.
הגר"ח פאלאג'י זצ"ל בספרו שו"ת חקקי לב או"ח ס"ס א כותב:
וכבר הזהירנו הפוסקים במי שניעור משנתו בלילה, והוא על מיטתו, שיקום ויעשה נט"י אף על פי שדעתו לחזור ולישן עוד, שבזה ינצל מקרי, וכמ"ש הרב של"ה ז"ל דש"ח, דהטוב והישר הוא להיות תמיד ידיו נקיות.
היכן הם דברי השל"ה בדף ש"ח, באיזה דפוס ומהדורה??
ואילו בספרו כף החיים (סי' ח אות ח) כתב:
מי שרוצה לשתות מים לצמאו בעודו על מיטתו כחצות הלילה, דלא ישתה אם לא יטול ידיו, ולא יחוש מפני הצינה או מעצלות השינה, ואם יסבול שלא לשתות תע"ב. ובלא זה, טוב ליטול ידיו תיכף כשניעור, ויועיל לו שלא יראה קרי, כמ"ש בקיצור השל"ה.
כאן כבר הוא מביא זאת בשם קיצור השל"ה.
בספרו רוח חיים סי' ד סוף אות א, זה בשם "השל"ה".
מי יוכל ללמדני פתרון למקור הדברים הללו?