שו"ת מהרשד"ם אה"ע, סי' רטו:
... אחר שאמרו ז"ל שישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות, עוד אמרו המהלך ד' אמות בא"י עונותיו נמחלין שנא' העם ההולכים כו' ...
תורת משה עה"ת לחת"ם סופר, דברים ג, כה
(כה) אעברה נא ואראה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה. כבר אמר הקדוש ברוך הוא למרע"ה בפ' פנחס (כ"ז י"ב) עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ, כי ע"י ראיית עין קדשו את הארץ הקדושה יקלוט עליו קדושת זכותא דא"י שהיה חסר לו עדיין, אך חשב מרע"ה כי כשהוא מתלבש בחלאת חו"ל לא יועיל לו כ"כ ראיית א"י, כמו שהיה צריך להתקדש בענן ששת ימים טרם עלה להר סיני (יומא ד' ע"ב), ה"נ צריך להתפשט תחילה לבוש צואת חו"ל, ע"כ בעברו הירדן והדריכו ברגליו אדמת קדש, וכתיב (להלן ל"ב מ"ג) וכפר אדמתו עמו כל ההולך ד' אמות בא"י מוחלין לו עונותיו (ילקוט שם סוף ר' תתקמ"ו), ע"כ בקש אעברה נא ואח"כ אראה, והקב"ה השיב לו רב לך קדושה וכבוד ותוכל לקבל קדושת א"י בראייתך בלי שתדרוך אדמתה.
מה שצוין שם מקור לילקוט - לא מצאתי.
בספר "שארית ישראל", דרוש יד, 'למעלת ארץ ישראל', כותב רבי משה ישראל
(ישראל הוא שם המשפחה, משפחת רבנים - ראה ערך ויקיפדי על בנו רבי חיים יהודה ישראל; ההערות להלן ממהדורת הרב יצחק אדרת, פתח תקוה תשע"ד):
מודעת זאת בכל הארץ כי מעלת ארץ ישראל רבה היא מאד, ורבותינו ז"ל הפליגו לספר בשבחיה עד שאמרו [כתובות קיא ע"א] שכל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל נמחלין לו עונותיו*, וצריך להבין לפי זה מאי רבותיה דהדר בארץ ישראל דאמרינן בפרק שני דייני גזרות [כתובות שם] אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: [ישעיהו ל"ג פסוק כד] ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וראיתי בספר חיי עולם [לרבי רפאל משה בולה ריש דרוש ב לפרשת לך לך דף כג ע"ב ד"ה מודעת] כתב בשם הרב כלי חמדה [במדבר פרשת חקת דרוש ב ד"ה ולי אפשר**] דמה שנאמר ההולך ארבע אמות בארץ ישראל נמחלין עונותיו היינו על העונות שנעשו בחוץ לארץ שאינם חמורים כל כך כמו בארץ ישראל לפי שאינו דומה מכעיס המלך בפלטין של מלך למרות עיני כבודו, למכעיסו שלא בפניו. יעויין שם.
ולפי דברי הרב הנזכרים יראה לפרש מאי דקאמר [כתובות דף קיא עמוד א] רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: [ישעיהו ל"ג] ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א"ל רבא לרב אשי: אנן בסובלי חלאים מתנינן לה, דלכאורה קשה דמדקאמרינן בתר הכי אמר ליה רבא לרב אשי אנן בסבלי חלאים מתנינן לה, משמע דלרבי אלעזר הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון אף על פי שאין עליו חלאים, וזה נראה היפך מאמרין הנצב פתח השער דקאמר רבי שמעון בר יוחאי ג' מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכלן לא נתנן אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, הרי דארץ ישראל בלא יסורין אי אפשר, ועוד יש להבין מאי הבין רבי אלעזר בפסוק ובל יאמר שכן חליתי וכו' והכי דריש ליה, ורבה דקאמר אנן בסבלי חלאים מתנינן לה מאי קדריש בכונת הכתוב.
ונראה דרבי אלעזר בא להכריע דכל מי שזכה לדור בארץ ישראל מוכרח דהוא שרוי בלא עון דאפילו היו לו עונות מחוץ לארץ הרי אמרו רבותינו ז"ל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל נמחלין עונותיו והיינו עונות חוץ לארץ כמו שביאר הרב כלי חמדה, ואם יש לו עונות שעשה בארץ לא היה אפשר להתקיים יותר משלושים יום, דעונות שהם בהיכל המלך הם חמורים מאד ותכף ימות בעונו, אלא ודאי הדר בארץ ישראל סתם דירה שלושים יום מוכחי דשרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי וגומר.
וזהו כונת הכתוב לא תמצא שיאמר שוכן בארץ ישראל חליתי כלומר חליתי מחמת עונות ונתרפאתי דזה לא יתכן מפני שהעם היושב בה נשוא עון, דאם העונות היו מחוץ לארץ הרי נמחלו בהליכת ארבע אמות, ואם חטא והכעיס את המלך בפניו לא היה מתקיים שלושים יום או לפחות היו כל ימיו מכאובים ולא היה מתרפא מכל וכל, אלא ודאי מה שחלה מסיבה דארץ ישראל אי אפשר בלא יסורין או להרבות שכרו לעולם הבא ולא מחמת עונות. ורבא דקאמר אנן בסבלי חלאים מתנינן לה, כונתו לומר בסובלים ומקבלים מאהבה החלאים והיסורים מתנינן לה להאי מילתא דהדר בארץ ישראל שרוי בלא עון דארץ ישראל אי אפשר בלא יסורין כמאמר רבי שמעון בר יוחאי. ולפיכך צריך שיקבלם מאהבה כפי שרבא מפרש כונת הכתוב הכי ובל יאמר שכן חליתי וכו' דעצה טובה קא משמע לן הנביא שלא יאמר השוכן בארץ ישראל חליתי, כלומר שלא יתרעם ויאמר חליתי ואיני יכול לסבול עוד אלו החלאים והיסורים, אל יאמר אדם כן לפי שבזה שמקבלים באהבה העם היושב בה הוא נשוא עון.
---
* ועיי"ש בגמרא דהנוסח קצת שונה.
** הוצאת מכון הכתב ירושלים תשמג עמוד 71.