איתא בברכות (ס, ב):
כי משי אפיה, לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.
ובתוס' בברכות (מו, א) על דברי הגמ' שם כל הברכות כולן פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקרית שמע, וז"ל,
יהי רצון למי היא סמוכה. ואומר רבינו תם שהיא מן הברכה ברוך אתה ה' המעביר שינה מעיני וכו' וצריך לומר ויהי רצון. ואם תאמר והלא כל הברכות כולן צריך לומר בחתימתן מעין פתיחתן והא ליכא. וי"ל דשפיר הוי מעין פתיחה סמוך לחתימה מהמעביר דסמוך לחתימה איכא ותגמלני חסדים טובים, והיינו גמילות חסדים, שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כחו כדאמרינן במדרש חדשים לבקרים וגו' שהוא מחזיר הנשמה שלמה ושקטה בגוף כאשר היתה בתחלה אף על פי שהיתה עייפה והיינו כעין פתיחתה .
ביאור דברי התוס' שהוקשה להם למה אין ברכת הגומל חסדים טובים פותחת בברוך, ועל כן יסד רבינו תם שהיא ברכה אחת עם המעביר שינה, וביאר את שייכות החתימה דליהוי מעין הפתיחה.
והנה בלשון התוס' קצת משמע דלא פשיטא להו שאין זו ברכה הסמוכה לחברתה, שהרי הקשו בהאי לישנא "יהי רצון למי היא סמוכה".
ואמנם בתוס' הרא"ש על אתר נתפרש יותר, וז"ל,
ויהי רצון שתרגילנו בתורתך אמאי לא פותחת בברוך והלא אין ברכה הסמוכה לה שאותם ברכות קטנות שרגילין לומר בבהכ"נ לא הויין סמוכות דכל חד חד מיחייב למימרה בשעתיה כדמפ' לקמן בפרק הרואה, ואף על פי שרגילין לסדרן בבהכ"נ משום הכי לא הויין סמוכות מידי דהוה אהבדלה דמשום שיש שמפזרין אותן אף מי שמכנסן פותח בהן בברוך.
והיינו שכיון שברכות השחר נתקנו על זמנים נפרדים לא שייך לומר שהברכות הינם סמוכות אחת לחברתה, ואף אם זמן אמירתן נתקן לאומרם יחד בבית הכנסת על הסדר.
ובאמת יש להבין עיקר הנחת התוס' מנא להו שברכת גומל חסדים טובים לא נתקנה על אותו הזמן של המעביר שינה, והיינו 'כי משי אפיה', שכך הוא פשטות הדברים שב' ברכות הן שנתקנו על אותו זמן.