הודעהעל ידי לענין » ב' אוגוסט 19, 2019 12:58 am
בחצי גבורים האחרון מופיע בקובץ ליקוטים שכתבו הח"ר יונתן בהג"ר ברוך.
ושם איתא:
[מו] אחת ואותה של מעלה, הרי שתים. אחת ואותה של מעלה, הרי שלש. וכן כולם.
ואין פותר מאי קאמר!
אינני מצליח להבין אפילו את הפירוש הפשוט של דבריו.
נראה שהוא בא להסביר כיצד הגענו למספר של 'אחת ושתים' 'אחת ושלוש', ולכן הוא מיישב ומבאר שצירוף האחת שלמטה עם ההזאה שלמעלה, זהו השתים שאומרים 'אחת ושתים'. והדברים קשים ואינם מובנים כלל, הרי האחת שלמעלה נמנית כל הזמן בפני עצמה, וה'שתים' 'שלש' אלו ההזאות שלמטה המוסיפות והולכות. וא"כ קודם כל קשה מהו שהוצרך לומר 'הרי שתים', שמניינא דשתים מתקבל על ידי צירוף העליונה עם התחתונה, הרי ה'שתים' הוא שתי ההזאות שלמטה, ומה שייכות בין מניינם לאותה של מעלה?
וביותר צ"ע שמדבריו מבואר שה'אחת' שמונים כל הזמן, וה'אותה של מעלה', תרתי נינהו, וצ"ע טובא, שהרי זו אותה ההזאה, ומלבדה מוסיפים למנות שבע שלמטה.
לכאורה ברור שיש כאן איזו טעות סופר, וצ"ע על המהדיר שלא התייחס לזה, ורק כתב בסתמא שבא לבאר את האמור בסדר העבודה, אחת ואחת וכו'.