רבי אלעזר אומר: יכול אף האתרוג יהיה עמהם בכלל אגודה? וכי נאמר: 'פרי עץ הדר וכפות'?! הא כיצד? אתרוג לעצמו, הללו - אגודה לעצמם.
היינו, שאין לאגוד את האתרוג יחד עם שלושת המינים האחרים.
והנה מצאנו לכמה ראשונים שהסבירו, בדרך דרוש, שאי אגידת האתרוג עם שאר המינים הוא משום שהוא מסמל את השלמות (שיש בו טעם וריח) ולכן לא נאה שיהיה מעורב את הפחותים ממנו.
כן כותב ר' יעקב סקילי:
ואע"פ שארבעה אלו אגודה אחת ומצוה אחת, אין האתרוג נאגד עם השלשה וגם אינו ניטל ביד אחת עם השלשה מינים אלא בפני עצמו. וכל זה למה? מפני שלימותו, שיש בו טעם וריח והוא שלם מכל צד ומכל פינה, ואינו דין שיאגד עם החסרים; ואע"פ שהוא מצטרף עמהן לכפר, אינו נאגד ונקשר עמהן. וכך הוא האדם החכם הירא שהוא שלם בכל, אע"פ שהוא מצטרף עם האחרים לכפר, אינו נצמד ונדבק עמהן להיות כמותן, אלא הרי הוא עומד לעצמו והוא חשוב ככולם ושקול כנגד כולם.
ורמז את הרעיון ר' מנחם ב"ר שלמה המאירי הכותב: "רמז באגד [=אגידת שלושת המינים], שיהו לאגודה אחת לעבודת האל, והאתרוג שהוא רומז על השלם במיני חלקיו, אינו נכלל עם השאר..." (בית הבחירה, סוכה לז ע"ב)
יותר מאוחר כותב ר' יוחנן לוריא, מרבני אלזס:
אתרוג יש בו טעם וריח, הוא התלמיד חכם האמיתי, השלם בכל מעשיו... הלולב הוא בעל-בית, שהוא ראוי לאכילה כשהוא לח... והדס - לתלמיד חכם ש[ס]נוי שומעניי... וערבה זו, לריקים דומה... ואומר, שהם נקשרים באגודה, שיזכו כולם לטובה... [אבל] האתרוג אינו ראוי להיות באגודה, לגודל מעלתו, [ו]כבר גינו אותו חכמים: תלמידי חכמים המרבים בסעודה בכל מקום, ולא יהיה רגיל עם ההמון... וצריך להטיל מורא לשם שמים... ועל כן האתרוג אינו באגודת שאר מינים..." (משיבת נפש, עמ' סט-ע).
ומצאתי כיוצא בכך גם בפיוט קדום מאוד.
האם ידועים לכם מקורות נוספים הכותבים כן?