ופירש"י,
והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו' - המתרגם אל שעריך, לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו, נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו. ותרגומו לקרויך.
וכבר עמדו המפרשים והאריכו למעניתם, שהרי אונקלוס על אתר תרגם 'לתרע בית דינך', ואטו שוינהו רש"י כטועה.
ובהגהות הרש"ש (כתובות מה, ב) כתב וז"ל,
דת"ר שעריך זה שער שעבד בו כו'. מזה כתב רש"י בנימוקיו לפי' התורה המתרגם לתרע בית דינך טועה כו'. והנה בתרגום אונקלוס שלפנינו הוא לתרע ב"ד. ונ"ל דלא טעה ח"ו דכוונתו לפרש שיוציאום לב"ד לדונם. והגז"ש לא עקר משמעותיה לגמרי דברוב מקומות דכתיב שער ר"ל ב"ד. עי' לעיל (לח ב) וכן הגמרא עצמה פירשה לפי משמעותיה בסנהדרין (טז קיב) איש ואשה אתה מוציא לשעריך (ופרש"י לב"ד שבכל עיר ועיר) ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך. ועוד שהתוס' כתבו בר"פ נגמר הדין דבעיר שרובה עובדי כוכבים סוקלין על פתח ב"ד משום דכתיב שעריך וכיון דלא אפשר מוקמינן אשער ב"ד וכעין זה כתבו לעיל (מד) בסד"ה אין. הרי דגם לענין סקילה מפרשינן ליה בשני המובנים.
והנה כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פט"ו ה"ב):
עובד ע"ז אין סוקלין אותו אלא על שער שעבד בו, ואם היתה עיר שרובה עכו"ם סוקלין אותו על פתח בית דין, ודבר זה קבלה מפי השמועה אל שעריך זה שער שעבד בו ולא שנגמר דינו בו.
ולכאורה צ"ב שהרי דבר זה אינו 'קבלה מפי השמועה' אלא ילפותא גמורה בגמ' בכתובות דילפינן בגז"ש כמובא ברש"י.
וע"כ נראה שהמכוון בדברי הרמב"ם שאין ילפותא זו באה לעקור את פשוטו של מקרא ד'אל שעריך' היינו לתרע בית דינך, וכדברי הרש"ש.