נראה שיש כאן ב' מדרגות, יש דרגת 'מנהל' וזו דרגה גבוהה יותר שהבן מנהיג ומנהל את עניני אמו, וזה מצופה ורגיל אצל בן שאמו ילדתו, בן אמיתי, ויש דרגה פחותה יותר – דרגת 'מחזיק בידה', וזה כמו שמצינו בכתובות (סד, ב) שאשה שטוענת שרוצה להתגרש כי אינו יכולה ללדת ממנו בנים, "דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה", ופירש"י, רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו וביום מותי יקברני, וזה מצופה גם ממי שגדל אצל אשה ולא רק שנולד ממנה.
ואולם בדומה לזה מצינו בתהלים (כג, ב-ד): בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי... גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֮ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי, והיינו שיש מצב טוב של הארת פנים של 'מנהל' – על מי מנוחות, ויש מצב ה'משענת' והיינו בגיא צלמות כשיש הסתר פנים שאזי אין בחינת מנהל, אבל ישנה דרגה של 'משענת'.
נא, כ בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר.
איתא בבבא קמא (קיז, א):
ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה, אתא לקמיה דרב, א"ל: לא תחוי ולא תחוי, א"ל: מחוינא ומחוינא. יתיב רב כהנא קמיה דרב, שמטיה לקועיה מיניה. קרי רב עילויה: בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו.
וביאר מהרש"א בחידושי אגדות, וז"ל,
יראה דהא דנקט קרא תוא שהוא שור הבר יותר מכל שאר מיני חיות הנצודים במכמר משום דבתוא ליכא רחמנות כלל דנשחט בלא כסוי דם כדעת רוב הפוסקים משא"כ כל שאר הנצודים דבעי כסוי בדמים וכסוי הדם הוא ממדת רחמנות כמ"ש באיכה רבתי בדמו של זכריה שלא נהגו בדמו לא כדם צבי ואיל דכתיב ושפך את דמו וכסהו כו' ע"ש וק"ל.