לייטנר כתב:ארי שבחבורה כתב:ברצוני להפנות את תשומת ליבם של החברים הנכבדים לתופעה יוצאת דופן בלשון הקודש אשר למיטב ידיעתי אין לה אח וריע בלשונות אחרות, והיא – וי"ו ההיפוך.
דבר בסיסי הוא בהשוואה לשפות אחרות, זה השוואה לשפות ברות השוואה. כלומר, א"א להשוות את שפת התורה לאנגלית או לצרפתית, ולהסביר שהתופעה לא קיימת בשפות אחרות.
אז בתור פתיח, אומר שהתופעה קיימת בשפות בנות התקופה שבה נכתבה התורה. ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם.
מעבר לכך, הרצון להשמיע ווארט הוא טבעי ונכון, אך יש לזכור מה מקומו.
צh33 כתב:אמרתי אענה את חלקי
בגמ מועד קטן כא: אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתיב (איוב א) ויקם איוב ויקרע את מעילו
דף כא,א גמרא אלא מעתה (דברים כה) ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ה"נ והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה א"ל התם לא כתיב ויעמוד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע
מבואר דכאשר נחפוץ להשתמש בלשון עבר ולרמז על ציווי נשתמש בואו ההיפוך
יש לתרץ בזה גם ונתתי הנזכר בהודעה הראשונה
..."ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", המורה על תכונתו [של עשו] להתגבר על החיות הטורפות ולהכניען, וכוח זה ייטב מאד להשתמש בו עם בני אדם הדומים להן. אף כי ראה [יצחק] בעין שלא נגמרה הסגולה בעשו, חשב שעוד לא הגיע הזמן לגילוי הסגולה ועדיין צריכה הסתר בתוך הרע. ע"כ כתוב בתורה אצל אהבת יצחק את עשו: "ויאהב", שמשמש ג"כ לשון עתיד לולא היפ[ו]ך הוי"ו שמהפכו מעתיד לעבר, וגבי אהבת רבקה - "אוהבת את יעקב", לשון הווה. כי אהבת יצחק לעשו לא באה כי אם [מפני] שחשב שממנו עתידה לצאת סגולה, ע"כ ראוי לאהוב אותו מצד הצפון בו, א"כ עיקר האהבה היא מצד העתיד אלא שנתהפכה במקרה לעבר. אבל רבקה שהכירה וידעה מדבר ד' [(שני גוים בבטנך - בראשית כה, כג)] שהסגולה כבר נבררה בכללותה, וא"צ עוד הסתר ובירור אחריה בכללה, ע"כ "אוהבת את יעקב" מצד עצמו וענינו ההוה.
במדרש נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אתה אמרת והי' ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך בלשון הזה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. והיה ביום ההוא יוסיף שנית ידו כו'. דכתיב תתן אמת ליעקב אמת כולל מראשית עד אחרית אותיות אמ"ת. ואיתא כי אות ו' נקרא אות אמת והוא מדת יעקב בריח התיכון והקב"ה אחד האמת שבחר באבות ובנ"י כל המתנות שנתן להם אינו במקרה רק הם מתחלת העולם ועד סופו. ואות ו' מהפך התיבה מעתיד לעבר ומעבר לעתיד יהי לשון עתיד ויהי לשון עבר. הי' לשון עבר והי' לשון עתיד. לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מחבר היה הוה ויהיה. ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל הי' לטובה. ולכן נקרא הקב"ה בעל הנחמות כי הנחמות של בני אדם א"י לתקן כל הצער העבר. אבל הנחמה שיהי' מהקב"ה יהי' מהופך כל הצער לטובה. והגם כי אין אנו מבינים איך יהי' מתהפך מה שעבר לפי שאנחנו בתוך הטבע והזמן. אבל לעתיד נראה ונבין זה ההיפוך לטובה. ולכן אמר יעקב אע"ה והי' ה' לי לאלקים פרש"י שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף. כי זה הי' בחי' יעקב אמת. והאמין כי יחול אלקותו עליו ויהי' למפרע הכל מתוקן וזה מפתח של גאולה מה שזוכין לעורר הארה מעין עוה"ב כי מאחר שכל ההנהגה יתברר אח"כ. ממילא יכולין למצוא בחי' אמת בכל מקום ובכל זמן:
רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:
רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:
רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:
הכהן כתב:יש לי להוסיף:רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:
חזינן שלשון עבר 'רגיל' מקדימה יותר מוי"ו ההיפוך!
רב טקסט כתב:הכהן כתב:יש לי להוסיף:רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:
חזינן שלשון עבר 'רגיל' מקדימה יותר מוי"ו ההיפוך!
לפי זכרוני ר' וואלף היידנהיים מפרש בהבנת המקרא שהקדמת הפועל להפעולה היא מה שגורמת זאת
דכלל הוא בלשון הקודש דהתיבה הראשונה היא נושא המאמר ועיקר הכוונה
לייטנר כתב:ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם....בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).
לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.
לייטנר כתב:קצת בעייתי לקרוא לשפה הערבית 'שפה שמית עתיקה'.
אלי כהן כתב:לייטנר כתב:ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם....בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).
מצבתו של מישע מלך מואב (המוזכר בספר מלכים ב ג ד), כתובה בלשון המואבית - אשר כל מי שקורא אותה נוכח להדיא - שהיא יותר דומה ללה"ק מאשר לארמית (ואין תימה על כך, שהרי מואב היה בנו של לוט, האחיין של אברהם אבינו ע"ה).
מאידך: מצבתו של בלעם בן בעור, כתובה בלשון שיש בה עירוב של ארמית ומואבית (למשל המילה "ראו" שמובאת במצבה - קיימת במואבית וכמובן גם בלה"ק - אבל לא בארמית), ולכן - גם ממצבת בלעם אין ראייה לכך ש-ו' ההיפוך קיימת בארמית.
אלי כהן כתב:לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.
האם כאשר כת"ר כותב "אכדית", כוונתו ללשון של אכד - ראשית ממלכת נמרוד - כפי שמובא בפרשת נח? כי אם כן אז ממילא - השתא דאתית להכי - ללשון אכד, היה ראוי להזכיר שגם בלשון זו יש ו' ההיפוך - וכך נפטרים מהצורך להזדקק לראייה השגויה שהובאה מהארמית.
לייטנר כתב:לגבי כתובות בלעם "החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הלשון בכתובות אלה היא ארמית.
לייטנר כתב:או שמא נכתבו בניב כנעני הקרוב למואבית - בגלעדית או אולי בעמונית.
לייטנר כתב: אם כך ואם כך, הדגש היה ביחס להשוואה לשפות שמיות אחרות.
לייטנר כתב:כוונתי לשפה שכנראה מקורה באכד. לגבי ו' ההיפוך הקיימת בה, אשמח לדוגמא.
אלי כהן כתב:לייטנר כתב:לגבי כתובות בלעם "החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הלשון בכתובות אלה היא ארמית.
כבר בהודעתי הקודמת היפרכתי את האפשרות, שמדובר בארמית נטו - שאינה מעורבבת עם איזו לשון אחרת - כגון מואבית (הקרובה ללה"ק יותר מכפי שהיא קרובה לארמית), ע"ש ודוק היטב.לייטנר כתב:או שמא נכתבו בניב כנעני הקרוב למואבית - בגלעדית או אולי בעמונית.
אני מתנצל על כך שלא עלה על דעתי לרדת אל דקות ההבדל שבין "עמונית" לבין "מואבית" (שהרי עמון ומואב בני לוט היו אחים ככה שמסתמא גם לשונותיהם היו קרובות), או בין "מואבית" לבין "קרובה למואבית".לייטנר כתב: אם כך ואם כך, הדגש היה ביחס להשוואה לשפות שמיות אחרות.
בעוד שהדגש שלי היה, להפריך את הטענה שבארמית יש ו' ההיפוך.
לייטנר כתב:אפרקסתא דעניא כתב:האם זה קיים בערבית או בארמית, אף הן שפות שמיות עתיקות?
קצת בעייתי לקרוא לשפה הערבית 'שפה שמית עתיקה'. יש גם קושי בהתייחסות לארמית כאל כזו. כי השאלה על איזו ארמית מדובר. בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).
בכל מקרה, בארמית שבגמרא (הן בתלמוד הבבלי והן בירושלמי) אין תופעה כזו, כמו גם בערבית.
אלי כהן כתב:האם כאשר כת"ר כותב "אכדית", כוונתו ללשון של אכד - ראשית ממלכת נמרוד - כפי שמובא בפרשת נח? כי אם כן אז ממילא - השתא דאתית להכי - ללשון אכד, היה ראוי להזכיר שגם בלשון זו (ולא רק בלה"ק) יש ו' ההיפוך - וכך נפטרים מהצורך להזדקק לראייה השגויה שהובאה מהארמית.
לייטנר כתב:כוונתי לשפה שכנראה מקורה באכד.
לגבי ו' ההיפוך הקיימת בה, אשמח לדוגמא.
אלי כהן כתב:טרם סיפרת לי האם אתה דובר רהוט של הלשון של אכד (המוזכרת בפרשת נח בתור "ראשית ממלכתו" של נמרוד), אבל בהנחה תיאורטית שאתה לא (כפי שלכאורה ניכר אולי מעצם בקשתך) - אז רק אקדים ואספר, שהאות ו' שבלה"ק - מועדת בלשון של אכד להתחלף עם האות מ'. למשל: בלשון של אכד, לא אומרים מרחשון - אלא ורחשמן, לא אומרים כסלו - אלא כיסלם, לא אומרים סיון - אלא סימן; וכל כיוצא בכך.
אחרי ההקדמה הזאת, אני מגיע כעת לגוף בקשתך - שאתן דוגמה של ו' ההיפוך בלשון של אכד. ובכן אתן לך דוגמה אחת פשוטה מני רבות. בלה"ק אומרים: רָכַנְתִּי וָ-אֶתְיַשֵּׁב; אבל בלשון של אכד אומרים: אֻכְּתַמִּיס מַ-אַתַּשַׁבּ.
לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 107 אורחים