ת"ר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה וניחוש דלמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא ולא והכתיב (יחזקאל יח, כד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא ולא והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו הניחא לאביי אלא לרבא קשיא אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה אי הכי אמאי לא אסקוהו שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה.
לא הבנתי כיצד היה המעשה. שמואל הקטן תיקן נוסח לברכת המינים, בשנה שאח"כ שכחה וכו', כפי הנראה אף אחד מתוך הקהל לא זכר את הנוסח בכדי להזכיר אותו לשמואל הש"צ, אעפ"כ כבר הלכה קבועה היא 'חיישינן שמא מין הוא'. לכאו' עד שלא יתפשט הנוסח ויהיה ידוע לציבור, מהיכ"ת לחשוד בש"צ הטועה?
ואולי באותו הזמן באמת לא היה מקום לחשוד בסתם ש"צ אלא דוקא בשמואל הקטן שתיקנה. ולא משמע כן בגמ'.
או אולי י"ל דהשצי"ם אמורים לדעת את הנוסח, ואם לאו חשדינן בהו, אבל שאר הציבור אינם יודעים מאומה.
אשמח לעזרה.