מבקשת ריב"ז "תן לי יבנה וחכמיה" משמע שכבר הייתה כזו לפני חורבן ביהמ"ק.
בנוסף, בכמה מקומות בירושלמי מסופר כדלהלן, וזה אחד מהם:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ט
ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע ב"ל מעשה שנכנסו זקנים לעלייה בית גדיא ביריחו ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן ונתנו עיניהן בשמואל הקטן. ושוב נכנסו זקינים לעליה ביבנה ויצאה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן ונתנו עיניהן בר' אליעזר בן הורקנוס והיו שמחין שהסכימה דעתן לדעת המקום:
אם שמואל הקטן חי בזמן הלל הזקן, וכנראה לא היה צעיר במיוחד בזמן שארע מעשה זה, שכן היה מן הבולטים שבחכמים, מסתבר שהמעשה השני, שהיה ביבנה, היה קודם החורבן, שכן הלל הזקן נפטר שנים לא מעטות קודם החורבן (ע"פ שבת טו. "הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה").
וא"כ י"ל שמה שמסופר בגמרא:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יא עמוד א
מעשה ברבן גמליאל שאמר: השכימו לי שבעה לעלייה, השכים ומצא שמונה. אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות? ירד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי, אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. אמר לו: שב בני, שב. ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולא שמואל הקטן הוה, אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד.
לא היה עם רבן גמליאל דיבנה, אלא עם ר"ג הזקן. וזו אכן הגירסה במסכת שמחות פ"ח ה"ז.
אם כנים דברינו, י"ל שאף סיפור זה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה, לשנה אחרת שכחה.
לא היה אלא עם ר"ג הזקן, אע"פ שהתרחש ביבנה. שכן יבנה הייתה אז עיר של חכמים וסופרים, ומאיזו שהיא סיבה ישב שם ר"ג הזקן כשסידר את סדר ברכות התפילה.