וי"ו ההיפוך - תופעה מענינת בלשון הקודש

ארי שבחבורה

ברצוני להפנות את תשומת ליבם של החברים הנכבדים לתופעה מענינת בלשון הקודש, והיא – וי"ו ההיפוך. למה כוונתי? ניקח לדוגמא את המילה "ויאמר" שמופיעה אינספור פעמים בתורה והוראתה היא לשון עבר כמובן, אולם לכשנתבונן בדבר נמצא שהמילה השרשית היא 'יאמר' שזה לשון עתיד אלא שהוי"ו שבראש המילה מהפכת את המשמעות ללשון עבר. למעשה, בדרך כלל מתארת התורה את ההתרחשויות שקרו בעבר בלשון עתיד בתוספת וי"ו ההיפוך ("וירא", "ויצא", "וישלח", "וישב", "ויגש" וכדו'). וכמו כן להיפך – ניקח לדוגמא את המילה "ונתתי" שמופיעה גם כן כמה וכמה פעמים בתורה והוראתה היא לשון עתיד כמובן, אולם לכשנתבונן בדבר נמצא שהמילה השרשית היא 'נתתי' שזה לשון עבר אלא שהוי"ו שבראש המילה מהפכת את המשמעות ללשון עתיד. וגם כאן, בדרך כלל מתארת התורה את העתיד לקרות בלשון עבר בתוספת וי"ו ההיפוך ("והוצאתי", "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי" וכדו'). וכאן הבן שואל – מדוע זה כך? מדוע לא משתמשת התורה בלשון עבר פשוט ועתיד פשוט? ובכן, על חלקה הראשון של השאלה – מדוע התורה מתארת את ההתרחשויות שקרו בעבר בלשון עתיד בתוספת וי"ו ההיפוך במקום בלשון עבר פשוט – שמעתי תשובה נפלאה:
הנה, בפרשת אמור (ויקרא כד,י-יא) על הפסוק "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי, ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל וגו'", כותב ה'אור החיים', וז"ל: "ואיש הישראלי" - טעם שלא הוזכר שמו, אולי שלא רצה להזכירו משום שעל ידו היה הדבר שנקב בן הישראלית את השם, ומגלגלין וכו', ואין הקב"ה חפץ לגנות אדם, ומה גם בתורה שנשאר הרושם לעולם ועד, עכ"ל. חזינן מדברי האוה"ח כלל חשוב, והוא, שהתורה איננה ספר היסטוריה – לכל מה שנכתב בתורה יש מימד של נצח. ויש להאריך ביסוד זה רבות, ואכמ"ל.
לפי זה מובן מאוד מדוע התורה איננה מתארת את ההתרחשויות שאירעו בעבר בלשון עבר פשוט – שהרי כאשר נכתב המאורע בתורה הוא מקבל משמעות נצחית ועל כן משתמשת התורה בדווקא בלשון עתיד בתוספת וי"ו ההיפוך כדי לבטא רעיון זה.
אמנם, תשובה זו איננה מיישבת את חלקה השני של השאלה – מדוע התורה מתארת את העתיד בלשון עבר בתוספת וי"ו ההיפוך במקום בלשון עתיד פשוט?
למעשה, ישנו מקום אחד בלבד בתורה שבו יש לי תשובה על כך מדוע משתמשת התורה בלשון עבר בתוספת וי"ו ההיפוך כדי לתאר משהו שיקרה בעתיד במקום בלשון עתיד פשוט, וכוונתי ללשון הקב"ה כאשר הבטיחו לאברהם אבינו על מתנת הארץ בעת שציווהו על המילה - "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם וגו'" (בראשית יז,ח).
וראשית כל יש להקדים, שהקב"ה הבטיחו לאברהם אבינו על מתנת הארץ עוד ג' פעמים לפני הפעם הזו, ואלו הן: א. "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו'" (שם יב,ז) ב. "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וימה וקדמה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (שם יג,יד-טו) ג. "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, את הקיני וגו'" (שם טו,יח-כא).
ויש לעיין: א. מה הצורך בריבוי ההבטחות לאברהם אבינו על מתנת הארץ? ב. מה פשר שינוי הלשון שבין הבטחה להבטחה?
הרמב"ן בפירושו לתורה (שם טו,יח) עומד על שאלות אלו ומיישבן באורח נפלא כדרכו, וז"ל:
הנה, הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, וכולם לצורך ענין. בבואו בארץ מתחלה אמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ולא באר מתנתו, כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה. ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ הוסיף לו "שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה", כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן. ואין הטעם "אשר אתה רואה" - בעיניך, כי ראות האדם איננו למרחק, רק שיתן לו לכל מראה עיניו - הרוחות. או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר היה במשה רבינו... ובפעם השלישית באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות, והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא. וכאשר צוהו על המילה אמר לו "לאחזת עולם", לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה...
ואמר הכתוב בפעם הראשונה "לזרעך אתן" בלשון עתיד, וכן בשנית, כי עד הנה לא נתנה אליו כולה, ולפיכך אמר לו "אתננה", אבל בשלישית בשעת הברית אמר "לזרעך נתתי" - לאמר שיכרות לו ברית על המתנה שכבר נתן לו. וכן בעת המילה כשאמר "לאחזת עולם" אמר לו "ונתתי לך" בעתיד. עכ"ל.
לפי דברינו עד כה נראה לבאר את דברי הרמב"ן כך: לרמב"ן הוקשה מדוע לא השתמשה כאן התורה בלשון עבר – שהרי הארץ כבר ניתנה לאברהם? ומזה הוציא הרמב"ן שההבטחה כאן היא בעלת משמעות לעתיד – 'שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה', ועל כן השתמשה כאן התורה בלשון עתיד. אמנם, לאידך גיסא, לא יכלה התורה להשתמש בלשון עתיד פשוט – שהרי הארץ כבר ניתנה לאברהם וכנ"ל, ועל כן נקטה התורה בדווקא בלשון עבר עם וי"ו ההיפוך שמסמלת את המשמעות הכפולה של ההבטחה – הבטחה על המתנה שניתנה בעבר שמשמעותה היא לעתיד, והדברים מאירים.
אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתם של החברים הנכבדים על ענין זה וכיוונים נוספים לפתרון בעיה זו.
שלום וכל טוב.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' אוקטובר 10, 2011 11:11 pm

עיין בספר "המאור הגדול" (אינו מצוי באוצר) שמביא בתחילת הספר כמה וורטים מהגר"א בענין זה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' אוקטובר 10, 2011 11:17 pm

אפרקסתא דעניא

האם זה קיים בערבית או בארמית, אף הן שפות שמיות עתיקות?

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' אוקטובר 11, 2011 1:22 pm

זקן ששכח · הודעהעל ידי **זקן ששכח** » ג' אוקטובר 11, 2011 2:56 pm

אכן תופעה ייחודית. יודע אני ביהודי [אשדודי] שעוסק בשנים האחרונות הרבה בנושא זה.

ועצם החידוש אין בו כל כך חידוש, שהרי לשון הקודש שונה במאד מכל שפה ושפה. דוגמא: [לשון זכר ונקבה, כגון] אתה - את, דבר שאינו סובל שינוי בשפות לעז, עד כמה שידיעותי מגיעות.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' אוקטובר 11, 2011 4:30 pm

ארי שבחבורה

לייטנר כתב:
ארי שבחבורה כתב:ברצוני להפנות את תשומת ליבם של החברים הנכבדים לתופעה יוצאת דופן בלשון הקודש אשר למיטב ידיעתי אין לה אח וריע בלשונות אחרות, והיא – וי"ו ההיפוך.

דבר בסיסי הוא בהשוואה לשפות אחרות, זה השוואה לשפות ברות השוואה. כלומר, א"א להשוות את שפת התורה לאנגלית או לצרפתית, ולהסביר שהתופעה לא קיימת בשפות אחרות.
אז בתור פתיח, אומר שהתופעה קיימת בשפות בנות התקופה שבה נכתבה התורה. ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם.

מעבר לכך, הרצון להשמיע ווארט הוא טבעי ונכון, אך יש לזכור מה מקומו.

יישר כח, מקבל את הביקורת.
בהתאם לדבריך ערכתי מחדש את דברי בהודעה הראשונה וכן את הכותרת של הנושא.
לעצם הנושא, אף אם תופעה זו אכן קיימת בשפות אחרות, כדבריך, אין זה מונע מאיתנו כאשר אנו מוצאים תופעה שכזו בתורה לחפש לזה הסבר מעט יותר מעמיק ולא להסתפק בכך שכן היא הדרך בכל השפות הקדמוניות, וכפי שחכמי ישראל לדורותיהם טרחו למצוא הסבר לכל שינוי ויתור לשון בתורה ולא פטרו זאת בכך ש'כן היא דרך הכתוב' כדעת גדולי הפשטנים.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' אוקטובר 12, 2011 11:44 am

אמרתי אענה את חלקי
בגמ מועד קטן כא: אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתיב (איוב א) ויקם איוב ויקרע את מעילו

דף כא,א גמרא אלא מעתה (דברים כה) ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ה"נ והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה א"ל התם לא כתיב ויעמוד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע
מבואר דכאשר נחפוץ להשתמש בלשון עבר ולרמז על ציווי נשתמש בואו ההיפוך
יש לתרץ בזה גם ונתתי הנזכר בהודעה הראשונה

אפרקסתא דעניא

צh33 כתב:אמרתי אענה את חלקי
בגמ מועד קטן כא: אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתיב (איוב א) ויקם איוב ויקרע את מעילו

דף כא,א גמרא אלא מעתה (דברים כה) ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ה"נ והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה א"ל התם לא כתיב ויעמוד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע
מבואר דכאשר נחפוץ להשתמש בלשון עבר ולרמז על ציווי נשתמש בואו ההיפוך
יש לתרץ בזה גם ונתתי הנזכר בהודעה הראשונה

עיי' ברכות ב: א"כ לימא קרא ויטהר, ובראשונים שם.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' אוקטובר 16, 2011 12:32 am

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' אוקטובר 16, 2011 11:14 pm

לא נראה קשור ראה בקטלוג הספריה הלאומית כאןhttp://aleph.nli.org.il/F/L1SYXPE2C387H931ASD8XE329PS3UQ9SNVINFAEC175A8RMNIM-08750?func=find-acc&acc_sequence=007247530

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » א' אוקטובר 16, 2011 11:16 pm

http://aleph.nli.org.il/F/L1SYXPE2C387H ... =007247530

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ש' אוקטובר 29, 2011 7:39 pm

יש גם וו ההיפוך מעבר לעתיד למשל ואכלת ושבעת ובירכת ונראה שעניינה הוא להחליש את הציווי שהרי אין חיוב לאכול ולכן נקט כל הציווי בלשון וו ההיפוך
ועיין רשי בפרשתין ו ט את הפסוק ובא והתפלל וכו דגם ואו דשם היא ואו ההיפוך והיינו כי בגוי לא שייך באמת ציווי כמו שכתב שם בגור אריה אבל מכל מקום היה ראוי שיהיה כאן ציוי ולכן לא כתב ויתפלל

אבי קלמן · הודעהעל ידי **אבי קלמן** » ג' נובמבר 22, 2011 9:40 pm

ראשית, יישר כֹח על העלאת הנושא.

שנית, נלענ"ד שכדאי שכאו"א שמכיר ביאורים על ו' ההיפוך במקומות פרטיים ובכלל יעלה אותם לכאן, כדאי לרכז את הדברים. בפרט בדורנו, דור "בעלי אסופות".

בדרשה מפורסמת של מרן הראי"ה קוק זצ"ל לפרשת השבוע (תולדות) יש ביאור המתייחס לנושא זה. א"א להעתיק כאן את כל הדרשה, אך נצטט כמה שורות בודדות הנוגעות לביאור הפסוק "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה, כח).

נקדים לציטוט שהרב מאריך בדרשה בדברי הכוזרי ש'העניין הא-להי' היה עובר מאב לבן, עד שהתברר אצל האבות, ובפרט יעקב. וקודם שנתברר, יכול 'העניין הא-להי' לעבור דרך רשעים כתרח, ולא לעבור דרך צדיקים אחרים מאוה"ע. והרב מסביר ש'העניין הא-להי' עובר דרך רשעים כדי שבתכונות האופי של עם ישראל יישארו חלק מהתכונות הרעות שלהם, במידה מסויימת (המבוארת שם במילים חדות וקצרות, ובספר לאמונת עתנו ח"ד האריך בביאורן), כד להשתמש במידותיהם הרעות לעבודת ה' (בכל לבבך - בשני יצריך).

וזה לשונו:
..."ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", המורה על תכונתו [של עשו] להתגבר על החיות הטורפות ולהכניען, וכוח זה ייטב מאד להשתמש בו עם בני אדם הדומים להן. אף כי ראה [יצחק] בעין שלא נגמרה הסגולה בעשו, חשב שעוד לא הגיע הזמן לגילוי הסגולה ועדיין צריכה הסתר בתוך הרע. ע"כ כתוב בתורה אצל אהבת יצחק את עשו: "ויאהב", שמשמש ג"כ לשון עתיד לולא היפ[ו]ך הוי"ו שמהפכו מעתיד לעבר, וגבי אהבת רבקה - "אוהבת את יעקב", לשון הווה. כי אהבת יצחק לעשו לא באה כי אם [מפני] שחשב שממנו עתידה לצאת סגולה, ע"כ ראוי לאהוב אותו מצד הצפון בו, א"כ עיקר האהבה היא מצד העתיד אלא שנתהפכה במקרה לעבר. אבל רבקה שהכירה וידעה מדבר ד' [(שני גוים בבטנך - בראשית כה, כג)] שהסגולה כבר נבררה בכללותה, וא"צ עוד הסתר ובירור אחריה בכללה, ע"כ "אוהבת את יעקב" מצד עצמו וענינו ההוה.

(מדבר שור, הדרוש העשרים תשעה, עמ' רסח; הסוגריים המרובעים ממני - א.ק.)

לקראת הדרשה בוויקיטקסט - http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7 ... 7%9B%D7%98

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' נובמבר 23, 2011 7:09 pm

אבי קלמן · הודעהעל ידי **אבי קלמן** » ה' נובמבר 24, 2011 1:07 am

לכאורה הוא בדיוק הפוך מהציטוט שהבאת מהעמק דבר (לא פתחתי בפנים). לראי"ה הוא לא מצא כלום בעשו בהווה, וכל אהבתו מפני הפוטנציאל העתידי, ודו"ק.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' נובמבר 24, 2011 10:58 pm

ארי שבחבורה

שמועה הגיעה לאזני ולפיה ישנו מאמר של הגר"י הוטנר זצ"ל בנושא זה של וי"ו ההיפוך - האם למישהו ידוע על כך?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » א' נובמבר 27, 2011 8:44 pm

http://www.otzar.org/aspcrops/154283_9_ ... 112011.asp
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154283&&page=10
המאמר (לבקשת ר' ארי):

ארי שבחבורה

תודה רבה.
לילה טוב.

אבי קלמן · הודעהעל ידי **אבי קלמן** » ב' נובמבר 28, 2011 12:06 am

שפת אמת בראשית פרשת ויצא תרנ"ח:

במדרש נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אתה אמרת והי' ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך בלשון הזה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. והיה ביום ההוא יוסיף שנית ידו כו'. דכתיב תתן אמת ליעקב אמת כולל מראשית עד אחרית אותיות אמ"ת. ואיתא כי אות ו' נקרא אות אמת והוא מדת יעקב בריח התיכון והקב"ה אחד האמת שבחר באבות ובנ"י כל המתנות שנתן להם אינו במקרה רק הם מתחלת העולם ועד סופו. ואות ו' מהפך התיבה מעתיד לעבר ומעבר לעתיד יהי לשון עתיד ויהי לשון עבר. הי' לשון עבר והי' לשון עתיד. לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מחבר היה הוה ויהיה. ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל הי' לטובה. ולכן נקרא הקב"ה בעל הנחמות כי הנחמות של בני אדם א"י לתקן כל הצער העבר. אבל הנחמה שיהי' מהקב"ה יהי' מהופך כל הצער לטובה. והגם כי אין אנו מבינים איך יהי' מתהפך מה שעבר לפי שאנחנו בתוך הטבע והזמן. אבל לעתיד נראה ונבין זה ההיפוך לטובה. ולכן אמר יעקב אע"ה והי' ה' לי לאלקים פרש"י שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף. כי זה הי' בחי' יעקב אמת. והאמין כי יחול אלקותו עליו ויהי' למפרע הכל מתוקן וזה מפתח של גאולה מה שזוכין לעורר הארה מעין עוה"ב כי מאחר שכל ההנהגה יתברר אח"כ. ממילא יכולין למצוא בחי' אמת בכל מקום ובכל זמן:

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' נובמבר 28, 2011 7:15 pm

נחלת אבותינו

צורת "יקטול" הייתה גם בעבר צורת עתיד לצד צורת עבר זהה, והיו מבדילים ביניהם לפי ההקשר.

ברוך שאמר · הודעהעל ידי **ברוך שאמר** » ה' דצמבר 01, 2011 3:58 am

כבר כתיב (קהלת ג,יד) ועוד פסוקים, שיש מעין מחזור החוזר על עצמו בימות העולם, ודוגמתו מעשה אבות סימן לבנים. אולי מטעם זה נכתב עתיד בלשון עבר, יען ששרשו ותחילת זריעת הפרי והעץ שצמחו בשנים או הדורות אח"כ, התחילו כבר בעבר הרחוק. ניתן להאריך רבות בדוגמאות, אבל הדברים פשוטים.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' פברואר 19, 2012 6:32 pm

בהמודיע -קודש האחרון מאמר מהר"י ליויפער בענין נכבד זה
אולי יואיל ידידינו קלונימוס קשישא לטרוח בהעלאתו לפורום זה למען לא יעמוד למשמרת ולאורך ימים.
בזכרוני שכבר הנאנו בפורום זה בעבר מאחד ממאמריו של חכם נכבד זה.
וכל המעלה יבורך

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' פברואר 22, 2012 7:12 pm

אין מי שיכול לעזור?

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ג' ינואר 22, 2013 11:25 am

יש לי להוסיף:

רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:

רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:

חזינן שלשון עבר 'רגיל' מקדימה יותר מוי"ו ההיפוך!

בית שביעי · הודעהעל ידי **בית שביעי** » ג' ינואר 22, 2013 8:17 pm

יש על זה דרשה נאה מהרב מייזלס שליט"א על "קול בריאים" מדור דרשות 718-819-3030

א"כ כשלומדים תשב"ר "ויקרא - און ער האט גערופן" צ"ל "ויקרא - האט גערופען"...

רב טקסט · הודעהעל ידי **רב טקסט** » ד' ינואר 23, 2013 9:19 pm

הכהן כתב:יש לי להוסיף:
רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:

רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:

חזינן שלשון עבר 'רגיל' מקדימה יותר מוי"ו ההיפוך!

לפי זכרוני ר' וואלף היידנהיים מפרש בהבנת המקרא שהקדמת הפועל להפעולה היא מה שגורמת זאת, ובאופן זה ממילא לא יתכן לומר בוי"ו ההיפוך. (וכנראה שבדרך כלל הדרך העיקרי להתחלת דברים היא בוי"ו ההיפוך, אם לא כשמקדימים את שם הפועל או כשכבר עומד באמצע משפט במקום שלא שייך וי"ו. ואולי יש עוד על דרך הזרות).

צמא לדעת · הודעהעל ידי **צמא לדעת** » ד' ינואר 23, 2013 11:57 pm

רב טקסט כתב:
הכהן כתב:יש לי להוסיף:
רש"י בראשית ד א כתב:והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

רש"י בראשית כא א כתב:וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:

רש"י שמות כד א כתב:ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:

חזינן שלשון עבר 'רגיל' מקדימה יותר מוי"ו ההיפוך!

לפי זכרוני ר' וואלף היידנהיים מפרש בהבנת המקרא שהקדמת הפועל להפעולה היא מה שגורמת זאת

וכן גם המלבי"ם ז"ל.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ה' ינואר 24, 2013 10:29 pm

היכן ד' המלבים/ הרוו"ה?

רב טקסט · הודעהעל ידי **רב טקסט** » ה' ינואר 24, 2013 11:17 pm

רו"ה בהבנת המקרא פ' בראשית ועוד מקומות.
והמלבי"ם מביאו ממנו, לא זכור לי מקומו

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' ינואר 24, 2013 11:18 pm

לגבי הדגש על הפעולה או הפועל, כתב ע"כ הנצי"ב:

דכלל הוא בלשון הקודש דהתיבה הראשונה היא נושא המאמר ועיקר הכוונה

(הרחב דבר בראשית מג טז)

אך כמובן שההתייחסות כלל לא קשורה לו' ההיפוך.

צמא לדעת · הודעהעל ידי **צמא לדעת** » ו' ינואר 25, 2013 10:23 am

המלבי"ם הוא באילת השחר (שבריש חומש ויקרא) כלל קיז, בשם תשב"ץ ח"ב סי' רכב, ובעוד כמה מקומות. (לא מצאתי שיביא כן בשם רוו"ה).

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' אוגוסט 20, 2015 1:45 pm

בור אני בנושאים דיקדוקיים כאלו, אך למראה הרשימה החדשה באתר האקדמיה ללשון (http://hebrew-academy.org.il/2015/07/30 ... %95%D7%9A/) נתעוררתי להביאה הנה לתועלת המעוניינים

: היפוך1.jpg (96 KiB) נצפה 14970 פעמים

: היפוך2.jpg (125.62 KiB) נצפה 14970 פעמים

: היפוך3.jpg (80.83 KiB) נצפה 14970 פעמים

: היפוך4.jpg (80.52 KiB) נצפה 14970 פעמים

אלי כהן · הודעהעל ידי **אלי כהן** » ה' אוגוסט 20, 2015 3:38 pm

לייטנר כתב:ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם....בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).

מצבתו של מישע מלך מואב (המוזכר בספר מלכים ב ג ד), כתובה בלשון המואבית - אשר כל מי שקורא אותה נוכח להדיא - שהיא יותר דומה ללה"ק מאשר לארמית (ואין תימה על כך, שהרי מואב היה בנו של לוט, האחיין של אברהם אבינו ע"ה).
מאידך: מצבתו של בלעם בן בעור, כתובה בלשון שיש בה עירוב של ארמית ומואבית (למשל המילה "ראו" שמובאת במצבה - קיימת במואבית וכמובן גם בלה"ק - אבל לא בארמית), ולכן - גם ממצבת בלעם אין ראייה לכך ש-ו' ההיפוך קיימת בארמית.

לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.

האם כאשר כת"ר כותב "אכדית", כוונתו ללשון של אכד - ראשית ממלכת נמרוד - כפי שמובא בפרשת נח? כי אם כן אז ממילא - השתא דאתית להכי - ללשון אכד, היה ראוי להזכיר שגם בלשון זו (ולא רק בלה"ק) יש ו' ההיפוך - וכך נפטרים מהצורך להזדקק לראייה השגויה שהובאה מהארמית.

לייטנר כתב:קצת בעייתי לקרוא לשפה הערבית 'שפה שמית עתיקה'.

ייש"כ. באמת, אחת הראיות לכך שלה"ק (דהיינו הלשון שבה ניתנה התוה"ק) - יותר עתיקה מלשון-ערב - היא, ש-ו' ההיפוך נעדרת (כפי שציין כת"ר) מלשון-ערב, אבל קיימת הן בלה"ק - והן בלשון של אכד - שהיא הלשון של ראשית ממלכת נמרוד כפי שמובא בפרשת נח, והרי לכו"ע ראשית ממלכתו של נמרוד הייתה יותר עתיקה מאשר הערים הערביות הראשונות.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' אוגוסט 20, 2015 4:14 pm

אלי כהן כתב:
לייטנר כתב:ניתן לראות דוגמאות לכך במצבת מישע או בכתובת בלעם....בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).

מצבתו של מישע מלך מואב (המוזכר בספר מלכים ב ג ד), כתובה בלשון המואבית - אשר כל מי שקורא אותה נוכח להדיא - שהיא יותר דומה ללה"ק מאשר לארמית (ואין תימה על כך, שהרי מואב היה בנו של לוט, האחיין של אברהם אבינו ע"ה).
מאידך: מצבתו של בלעם בן בעור, כתובה בלשון שיש בה עירוב של ארמית ומואבית (למשל המילה "ראו" שמובאת במצבה - קיימת במואבית וכמובן גם בלה"ק - אבל לא בארמית), ולכן - גם ממצבת בלעם אין ראייה לכך ש-ו' ההיפוך קיימת בארמית.

מצבת מישע אכן כתובה במואבית, כנראה. לגבי כתובות בלעם "החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הלשון בכתובות אלה היא ארמית או שמא נכתבו בניב כנעני הקרוב למואבית - בגלעדית או אולי בעמונית" (י' נוה, עולם התנ"ך במדבר, עמ' 137). אם כך ואם כך, הדגש היה ביחס להשוואה לשפות שמיות אחרות.

אלי כהן כתב:
לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.

האם כאשר כת"ר כותב "אכדית", כוונתו ללשון של אכד - ראשית ממלכת נמרוד - כפי שמובא בפרשת נח? כי אם כן אז ממילא - השתא דאתית להכי - ללשון אכד, היה ראוי להזכיר שגם בלשון זו יש ו' ההיפוך - וכך נפטרים מהצורך להזדקק לראייה השגויה שהובאה מהארמית.

כוונתי לשפה שכנראה מקורה באכד.
לגבי ו' ההיפוך הקיימת בה, אשמח לדוגמא.

אלי כהן · הודעהעל ידי **אלי כהן** » ה' אוגוסט 20, 2015 5:34 pm

לייטנר כתב:לגבי כתובות בלעם "החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הלשון בכתובות אלה היא ארמית.

כבר בהודעתי הקודמת היפרכתי את האפשרות, שמדובר בארמית נטו - שאינה מעורבבת עם איזו לשון אחרת - כגון מואבית (הקרובה ללה"ק יותר מכפי שהיא קרובה לארמית), ע"ש ודוק היטב.

לייטנר כתב:או שמא נכתבו בניב כנעני הקרוב למואבית - בגלעדית או אולי בעמונית.

אני מתנצל על כך שלא עלה על דעתי לרדת אל דקות ההבדל שבין "עמונית" לבין "מואבית" (שהרי עמון ומואב בני לוט היו אחים ככה שמסתמא גם לשונותיהם היו קרובות), או בין "מואבית" לבין "קרובה למואבית".

לייטנר כתב: אם כך ואם כך, הדגש היה ביחס להשוואה לשפות שמיות אחרות.

בעוד שהדגש שלי היה, להפריך את הטענה שבארמית יש ו' ההיפוך.

לייטנר כתב:כוונתי לשפה שכנראה מקורה באכד. לגבי ו' ההיפוך הקיימת בה, אשמח לדוגמא.

טרם סיפרת לי האם אתה דובר רהוט של הלשון של אכד (המוזכרת בפרשת נח בתור "ראשית ממלכתו" של נמרוד), אבל בהנחה תיאורטית שאתה לא (כפי שלכאורה ניכר אולי מעצם בקשתך) - אז רק אקדים ואספר, שהאות ו' שבלה"ק - מועדת בלשון של אכד להתחלף עם האות מ'. למשל: בלשון של אכד, לא אומרים מרחשון - אלא ורחשמן, לא אומרים כסלו - אלא כיסלם, לא אומרים סיון - אלא סימן; וכל כיוצא בכך.
אחרי ההקדמה הזאת, אני מגיע כעת לגוף בקשתך - שאתן דוגמה של ו' ההיפוך בלשון של אכד. ובכן אתן לך דוגמה אחת פשוטה מני רבות. בלה"ק אומרים: רָכַנְתִּי וָ-אֶתְיַשֵּׁב; אבל בלשון של אכד אומרים: אֻכְּתַמִּס מַ-אַתַּשַׁבּ.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' אוגוסט 20, 2015 7:00 pm

אלי כהן כתב:
לייטנר כתב:לגבי כתובות בלעם "החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הלשון בכתובות אלה היא ארמית.

כבר בהודעתי הקודמת היפרכתי את האפשרות, שמדובר בארמית נטו - שאינה מעורבבת עם איזו לשון אחרת - כגון מואבית (הקרובה ללה"ק יותר מכפי שהיא קרובה לארמית), ע"ש ודוק היטב.

לייטנר כתב:או שמא נכתבו בניב כנעני הקרוב למואבית - בגלעדית או אולי בעמונית.

אני מתנצל על כך שלא עלה על דעתי לרדת אל דקות ההבדל שבין "עמונית" לבין "מואבית" (שהרי עמון ומואב בני לוט היו אחים ככה שמסתמא גם לשונותיהם היו קרובות), או בין "מואבית" לבין "קרובה למואבית".

לייטנר כתב: אם כך ואם כך, הדגש היה ביחס להשוואה לשפות שמיות אחרות.

בעוד שהדגש שלי היה, להפריך את הטענה שבארמית יש ו' ההיפוך.

אין כמו הוצאת דברים מהקשרם. ציינתי במפורש שאין ו' ההיפוך בארמית שאנו מכירים, אם כי ייתכן שיש בארמית הקדומה, וכך כתבתי:

לייטנר כתב:
אפרקסתא דעניא כתב:האם זה קיים בערבית או בארמית, אף הן שפות שמיות עתיקות?

קצת בעייתי לקרוא לשפה הערבית 'שפה שמית עתיקה'. יש גם קושי בהתייחסות לארמית כאל כזו. כי השאלה על איזו ארמית מדובר. בדוגמאות שהבאתי לעיל מדובר על ארמית (שתיהן, ככל הנראה, ארמית מזרחית).
בכל מקרה, בארמית שבגמרא (הן בתלמוד הבבלי והן בירושלמי) אין תופעה כזו, כמו גם בערבית.

אלי כהן כתב:האם כאשר כת"ר כותב "אכדית", כוונתו ללשון של אכד - ראשית ממלכת נמרוד - כפי שמובא בפרשת נח? כי אם כן אז ממילא - השתא דאתית להכי - ללשון אכד, היה ראוי להזכיר שגם בלשון זו (ולא רק בלה"ק) יש ו' ההיפוך - וכך נפטרים מהצורך להזדקק לראייה השגויה שהובאה מהארמית.

לייטנר כתב:כוונתי לשפה שכנראה מקורה באכד.
לגבי ו' ההיפוך הקיימת בה, אשמח לדוגמא.

אלי כהן כתב:טרם סיפרת לי האם אתה דובר רהוט של הלשון של אכד (המוזכרת בפרשת נח בתור "ראשית ממלכתו" של נמרוד), אבל בהנחה תיאורטית שאתה לא (כפי שלכאורה ניכר אולי מעצם בקשתך) - אז רק אקדים ואספר, שהאות ו' שבלה"ק - מועדת בלשון של אכד להתחלף עם האות מ'. למשל: בלשון של אכד, לא אומרים מרחשון - אלא ורחשמן, לא אומרים כסלו - אלא כיסלם, לא אומרים סיון - אלא סימן; וכל כיוצא בכך.
אחרי ההקדמה הזאת, אני מגיע כעת לגוף בקשתך - שאתן דוגמה של ו' ההיפוך בלשון של אכד. ובכן אתן לך דוגמה אחת פשוטה מני רבות. בלה"ק אומרים: רָכַנְתִּי וָ-אֶתְיַשֵּׁב; אבל בלשון של אכד אומרים: אֻכְּתַמִּיס מַ-אַתַּשַׁבּ.

לא זכור לי ששאלת אותי אם אני דובר אכדית (...), אבל נראה שאתה בוודאי לא דובר את השפה, שכן הדוגמא שנתת אינה ו' ההיפוך אלא ו' החיבור!
הזכרתי כבר לעיל כי:

לייטנר כתב:המקבילה באכדית לצורת עבר, נקראת iprus, שבתרגום שימושי לעברית היא 'יקטול', צורה שאנו מייחסים היום לעתיד, כנ"ל.

אבל אין בכך כדי להפוך את ו' החיבור באכדית לו' ההיפוך.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר