מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

שבת. סוחט תולדה דמלבן.

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' אוגוסט 19, 2019 11:02 pm

דעת רבינו המחבר נבג''מ להלכה היא כדעת הראשונים דס''ל שבחולה שיש בו סכנה עושין דווקא בישראל גדול ולא בנכרי ולא ע''י קטן ולא ע''י נשים, ודלא כרבינו הרמ''א דס''ל דאם אין השעה דחוקה יעשה ע''י נכרי או קטן או ע''י שינוי. ובראשונים התבאר מדוע אף שאין השעה בהולה יעשה דווקא בישראל גדול, משום דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה להם נכרי או קטן ויבואו לידי התמהמהות (ולגבי נשים כתבו טעמים אחרים). ויש ראשונים דס''ל ששבת הותרה אצל פיקוח נפש וממילא אין צורך למעט באיסור.

והנה לפי''ז לכאו' צ''ב אמאי כתב המחבר לקמן דבאמדוהו לשתי גרוגרות ומצא שתי גרוגרות בשני עוקצין או שלוש גרוגרות בעוקץ אחד, יקוץ דווקא את העוקץ עם השלוש, ואם מצא שתיים בעוקץ או שלוש בעוקץ, יקוץ דווקא את העוקץ עם השתיים, והרמ''א הוסיף מיד דכ''ז דווקא כשאין הזמן בהול, משא''כ אם הזמן בהול, אין מדקדקין וכל הזריז נשכר. ולכאו' אמאי לא ס''ל להמחבר אף כאן שאין לדקדק בשיעור ולמעט באיסור, דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה לו כ''א שלוש בעוקץ אחד או דלמא אתרמי שיהיה לו רק שתיים בשני עוקצין ויבוא להתמהמה?

גם ניתן לשאול אמאי לא ניחוש דלמא אתרמי לפעם אחרת שהזמן יהיה בהול ויבואו להתמהמה.

ואי ס''ל להמחבר ששבת הותרה אצל פיקוח נפש אז בוודאי צ''ב מ''ש דינא קמא מדינא בתרא.

אני יודע שיש כמה כיוונים לחלק בסברא, אבל אשמח לשמוע מחבריי או ממקורות שדנו בזה בהגדרת דעת המחבר.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' אוגוסט 22, 2019 11:21 pm

בברכה המשולשת כתב:לכאורה יש לחלק שבזמננו בדר"כ סתם אדם (שאיננו מכיר את החולה או שיש לו הכשרה מתאימה בעניין) לא יכולה להיות לו ידיעה על מה נצרך עבור החולה.
ממילא, לא בטוח שלב"ב של החולה מותר להתייחס לדבריו הנחרצים של מאן דהוא, יהא אשר יהא, אא"כ הוא בר סמכא בתחום.
(ואגב, לאו דווקא רופא. יש רופאים רבים שאין להם ידע מיוחד בנושאים החורגים מתחום התמחותם. מאידך גיסא, יש אנשי מקצוע שאינם רופאים שבקיאים בתחומים מסויימים יותר מרובם המכריע של הרופאים)

הרבה פעמים כשמאן דהוא איננו מרגיש טוב או נחבל וכדו', ובפרט אם הוא ילד או זקן, אנו מתייעצים עם קרוב זה או אחר בעל ניסיון חיים האם יש כאן בית מיחוש לסכנה. לא על כל דבר אנחנו רצים למיון, אפי' באמצע השבוע. כמובן שאם יש לנו איש מקצוע אנו נשאל אותו. אבל כשאין איש מקצוע דומני שפשיטא דאף בזמננו אנחנו מסתמכים הרבה פעמים על כך שסתם בנ''א הם בחזקת בקיאין קצת. וכמובן שהחידוש הוא שאנו יכולים לסמוך עליהם לחלל את השבת עפ''י דבריהם, אם הם אומרים שהם מכירין באותו חולי ויודעים שהוא מסוכן ואינו יכול להמתין למוצ''ש (ולכאו' אף אם הם רק מסתפקים ע''ס היכרותם דלמא הוי סכנה).
וכמובן כ''ז במכה שאינה של חלל וכדו', משא''כ במכה של חלל שאינה צריכה אומד אלא א''כ אנו יודעין בה שהיא יכולה להמתין.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ד' ספטמבר 04, 2019 11:56 pm

ציפורן שפירשה רובה וציצין שפירשו רובן מבואר בפרק המצניע דאם פירשו כלפי מעלה (ונחלקו רש''י ור''ת מהו ''כלפי מעלה'', ובטושו''ע שלפיכך צריך להחמיר) ומצערות אותו, אזי יכול להסירן ביד (ובכלי אסור), והנה רש''י פי' שם דכיוון שפירשו כלפי מעלה, הרי דמצערו ליה טפי ושרי, אמנם כבר כתב הטור שמלשון הרמב''ם משמע שהם שני ענינים, שפירשו כלפי מעלה, וגם שמצערות אותו, ורק בהתקיים שני התנאים מותר ביד.

ילמדוני רבותיי, בשלמא לרש''י עניין ה"פירשו כלפי מעלה" דווקא, התבאר דרק עי''ז הוא מצטער טובא, וכיוון שעושה בשינוי (ביד ולא בכלי), הוי דרבנן, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.
אבל לרמב''ם, מה היא הסברא להתיר דווקא אם פירשו כלפי מעלה? מאי נפק''מ אם פירשו כלפי מעלה או כלפי מטה אם לא לעניין הצער? מהו ביאור העניין של ''כלפי מעלה'' לשיטתו?

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ו' ספטמבר 06, 2019 1:43 am

מאן דהוא רצה לטעון לי שכשפירשו רובן כלפי מעלה (למר כדאית ליה) חיבור הבשר שם הוא קל יותר לתלישה, וממילא הוי בכלל "העומד להיגזז כגזוז דמי", משא''כ כשפירשו כלפי מטה שהחיבור לבשר אמיץ טפי.

הראיתם מי מהאחרונים שעוסק בכך?

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' ספטמבר 10, 2019 2:05 pm

פרנקל תאומים כתב:דעת רבינו המחבר נבג''מ להלכה היא כדעת הראשונים דס''ל שבחולה שיש בו סכנה עושין דווקא בישראל גדול ולא בנכרי ולא ע''י קטן ולא ע''י נשים, ודלא כרבינו הרמ''א דס''ל דאם אין השעה דחוקה יעשה ע''י נכרי או קטן או ע''י שינוי. ובראשונים התבאר מדוע אף שאין השעה בהולה יעשה דווקא בישראל גדול, משום דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה להם נכרי או קטן ויבואו לידי התמהמהות (ולגבי נשים כתבו טעמים אחרים). ויש ראשונים דס''ל ששבת הותרה אצל פיקוח נפש וממילא אין צורך למעט באיסור.

והנה לפי''ז לכאו' צ''ב אמאי כתב המחבר לקמן דבאמדוהו לשתי גרוגרות ומצא שתי גרוגרות בשני עוקצין או שלוש גרוגרות בעוקץ אחד, יקוץ דווקא את העוקץ עם השלוש, ואם מצא שתיים בעוקץ או שלוש בעוקץ, יקוץ דווקא את העוקץ עם השתיים, והרמ''א הוסיף מיד דכ''ז דווקא כשאין הזמן בהול, משא''כ אם הזמן בהול, אין מדקדקין וכל הזריז נשכר. ולכאו' אמאי לא ס''ל להמחבר אף כאן שאין לדקדק בשיעור ולמעט באיסור, דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה לו כ''א שלוש בעוקץ אחד או דלמא אתרמי שיהיה לו רק שתיים בשני עוקצין ויבוא להתמהמה?

גם ניתן לשאול אמאי לא ניחוש דלמא אתרמי לפעם אחרת שהזמן יהיה בהול ויבואו להתמהמה.

ואי ס''ל להמחבר ששבת הותרה אצל פיקוח נפש אז בוודאי צ''ב מ''ש דינא קמא מדינא בתרא.

אני יודע שיש כמה כיוונים לחלק בסברא, אבל אשמח לשמוע מחבריי או ממקורות שדנו בזה בהגדרת דעת המחבר.

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה!

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. מהו יסוד הדין דסכנת אבר? (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ד' ספטמבר 11, 2019 12:02 am

הנה נקטינן לדינא כדעת הרמב''ן דעבדינן מלאכות דרבנן עבור חשאיב''ס בדליכא סכנת אבר רק ע''י שינוי (דהוי שבות דשבות בחשאיב''ס),
ובדאיכא סכנת אבר, עבדינן דרבנן עבור חשאיב''ס גם בלי שינוי (שהרי כתב השו''ע דסברא שלישית עיקר, וכ''כ הט''ז המג''א והגר''א).


מה מקור או יסוד הדין שעושים דרבנן לסכנת אבר?
דהנה דווקא בזה לא גזרו רבנן שבות, אף שבשאר חולאים דחשאיב''ס גזרו שבות (ורק בשבות דנכרי כיוון שאינה בידיים התירו). מה''ת? מה המקור? האם היסוד משום דדמי טפי לסכנת הגוף כולו?
ונפק''מ לספק סכנת אבר. דא''נ כנ''ל אולי דמי לספק נפשות, עכ''פ לעניין דרבנן.



מה דינו של מי שנשברה לו יד בשבת? האם הוי בכלל סכנת אבר? אמנם בש''ס אי' דמחזירין את השבר בשבת, לכאו' משום סכנת אבר וחשבינן ליה כחשאיב''ס, אבל אם כן, האם מותר ללכת למיון אף ששם יעשו עבורו מלאכות דאורייתא?
ומה לגבי ילד קטן ששבר או ספק שבר את ידו בשבת, האם נמתין למוצ''ש או ניסע למיון בשבת? (בדידי הוי עובדה).

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. מהו יסוד הדין דסכנת אבר? (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' ספטמבר 16, 2019 11:05 pm

מי יורה דעה ומי יבין שמועה?

בברכה המשולשת
הודעות: 14150
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: שבת. מהו יסוד הדין דסכנת אבר? (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ג' ספטמבר 17, 2019 4:01 pm

פרנקל תאומים כתב: מה דינו של מי שנשברה לו יד בשבת? האם הוי בכלל סכנת אבר? אמנם בש''ס אי' דמחזירין את השבר בשבת, לכאו' משום סכנת אבר וחשבינן ליה כחשאיב''ס, אבל אם כן, האם מותר ללכת למיון אף ששם יעשו עבורו מלאכות דאורייתא?
ומה לגבי ילד קטן ששבר או ספק שבר את ידו בשבת, האם נמתין למוצ''ש או ניסע למיון בשבת? (בדידי הוי עובדה).


היה מקרה כזה (של ספק שבר ברגל) אצלנו (אבל בנער, לא בילד) ושאלו אותי (כי הוא חבר טוב של אחד מבניי, ואמו שתחי' חברה טובה של רעייתי שתחי'). הם שאלו כמה אחיות אצלנו (לא גר אצלנו רופא) והן חלקו ביניהן על רמת הסיכון. בקשתי מרעייתי שתחי' שתראה אותו (כי אני סומך על הבחנותיה יותר מאשר על כל מיני אנשי מקצוע) והיא אמרה שנראה לה שאין סכנה בזה לזיהום או לסכ"נ אחרת. אז אני אמרתי שלענ"ד אין היתר להגיע למיון, ואז שאלתי את מורינו המרא דאתרא שליט"א והוא הסכים עמי.
(במוצש"ק הם נסעו למיון, התברר שאכן היה שבר, אבל באמת לא היה שום סיכון בגלל העיכוב, ואפילו לא היה בזה שום סכנת אבר)

דורש טוב לעמו
הודעות: 215
הצטרף: ד' יוני 12, 2019 4:44 pm

Re: שבת. מהו יסוד הדין דסכנת אבר? (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי דורש טוב לעמו » ג' ספטמבר 17, 2019 4:37 pm

פרנקל תאומים כתב:הנה נקטינן לדינא כדעת הרמב''ן דעבדינן מלאכות דרבנן עבור חשאיב''ס בדליכא סכנת אבר רק ע''י שינוי (דהוי שבות דשבות בחשאיב''ס),
ובדאיכא סכנת אבר, עבדינן דרבנן עבור חשאיב''ס גם בלי שינוי (שהרי כתב השו''ע דסברא שלישית עיקר, וכ''כ הט''ז המג''א והגר''א).


מה מקור או יסוד הדין שעושים דרבנן לסכנת אבר?
דהנה דווקא בזה לא גזרו רבנן שבות, אף שבשאר חולאים דחשאיב''ס גזרו שבות (ורק בשבות דנכרי כיוון שאינה בידיים התירו). מה''ת? מה המקור? האם היסוד משום דדמי טפי לסכנת הגוף כולו?
ונפק''מ לספק סכנת אבר. דא''נ כנ''ל אולי דמי לספק נפשות, עכ''פ לעניין דרבנן.



מה דינו של מי שנשברה לו יד בשבת? האם הוי בכלל סכנת אבר? אמנם בש''ס אי' דמחזירין את השבר בשבת, לכאו' משום סכנת אבר וחשבינן ליה כחשאיב''ס, אבל אם כן, האם מותר ללכת למיון אף ששם יעשו עבורו מלאכות דאורייתא?
ומה לגבי ילד קטן ששבר או ספק שבר את ידו בשבת, האם נמתין למוצ''ש או ניסע למיון בשבת? (בדידי הוי עובדה).


המקור שהתירו הוא מהגמרא בע"ז (כח:) שהתירו לכחול עין שמרדה בשבת. ורב זוטרא חשב שרב התיר דווקא אם הסממנים היו שחוקים מע"ש, אבל לשוחקם בשבת יהיה אסור. ואמר לו ר' יעקב בשם קב יהודה שבנד"ד מותר לשחוק הסממנים בשבת, כיוון שמדובר לא סתם בסכנת איבר אלא בסכנת נפשות, כי גידי העין תלויים בצינורות הלב.
ומכאן בעצם למד הרמב"ן ועוד ראשונים על העניין שכאשר יש סכנת איבר התירו שבות.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ו' ספטמבר 20, 2019 12:01 am

פרנקל תאומים כתב:דעת רבינו המחבר נבג''מ להלכה היא כדעת הראשונים דס''ל שבחולה שיש בו סכנה עושין דווקא בישראל גדול ולא בנכרי ולא ע''י קטן ולא ע''י נשים, ודלא כרבינו הרמ''א דס''ל דאם אין השעה דחוקה יעשה ע''י נכרי או קטן או ע''י שינוי. ובראשונים התבאר מדוע אף שאין השעה בהולה יעשה דווקא בישראל גדול, משום דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה להם נכרי או קטן ויבואו לידי התמהמהות (ולגבי נשים כתבו טעמים אחרים). ויש ראשונים דס''ל ששבת הותרה אצל פיקוח נפש וממילא אין צורך למעט באיסור.

והנה לפי''ז לכאו' צ''ב אמאי כתב המחבר לקמן דבאמדוהו לשתי גרוגרות ומצא שתי גרוגרות בשני עוקצין או שלוש גרוגרות בעוקץ אחד, יקוץ דווקא את העוקץ עם השלוש, ואם מצא שתיים בעוקץ או שלוש בעוקץ, יקוץ דווקא את העוקץ עם השתיים, והרמ''א הוסיף מיד דכ''ז דווקא כשאין הזמן בהול, משא''כ אם הזמן בהול, אין מדקדקין וכל הזריז נשכר. ולכאו' אמאי לא ס''ל להמחבר אף כאן שאין לדקדק בשיעור ולמעט באיסור, דלמא אתרמי פעם אחרת שלא יהיה לו כ''א שלוש בעוקץ אחד או דלמא אתרמי שיהיה לו רק שתיים בשני עוקצין ויבוא להתמהמה?

גם ניתן לשאול אמאי לא ניחוש דלמא אתרמי לפעם אחרת שהזמן יהיה בהול ויבואו להתמהמה.

ואי ס''ל להמחבר ששבת הותרה אצל פיקוח נפש אז בוודאי צ''ב מ''ש דינא קמא מדינא בתרא.

אני יודע שיש כמה כיוונים לחלק בסברא, אבל אשמח לשמוע מחבריי או ממקורות שדנו בזה בהגדרת דעת המחבר.


פרנקל תאומים כתב:
פרנקל תאומים כתב:
ציפורן שפירשה רובה וציצין שפירשו רובן מבואר בפרק המצניע דאם פירשו כלפי מעלה (ונחלקו רש''י ור''ת מהו ''כלפי מעלה'', ובטושו''ע שלפיכך צריך להחמיר) ומצערות אותו, אזי יכול להסירן ביד (ובכלי אסור), והנה רש''י פי' שם דכיוון שפירשו כלפי מעלה, הרי דמצערו ליה טפי ושרי, אמנם כבר כתב הטור שמלשון הרמב''ם משמע שהם שני ענינים, שפירשו כלפי מעלה, וגם שמצערות אותו, ורק בהתקיים שני התנאים מותר ביד.

ילמדוני רבותיי, בשלמא לרש''י עניין ה"פירשו כלפי מעלה" דווקא, התבאר דרק עי''ז הוא מצטער טובא, וכיוון שעושה בשינוי (ביד ולא בכלי), הוי דרבנן, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.
אבל לרמב''ם, מה היא הסברא להתיר דווקא אם פירשו כלפי מעלה? מאי נפק''מ אם פירשו כלפי מעלה או כלפי מטה אם לא לעניין הצער? מהו ביאור העניין של ''כלפי מעלה'' לשיטתו?


מאן דהוא רצה לטעון לי שכשפירשו רובן כלפי מעלה (למר כדאית ליה) חיבור הבשר שם הוא קל יותר לתלישה, וממילא הוי בכלל "העומד להיגזז כגזוז דמי", משא''כ כשפירשו כלפי מטה שהחיבור לבשר אמיץ טפי.

הראיתם מי מהאחרונים שעוסק בכך?



עוצו עיצה. דברו דבר. שומרי מצוותיה ינחלו ליום שכולו שבת.

עושה חדשות
הודעות: 12619
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' ספטמבר 20, 2019 2:00 am

פרנקל תאומים כתב:ציפורן שפירשה רובה וציצין שפירשו רובן מבואר בפרק המצניע דאם פירשו כלפי מעלה (ונחלקו רש''י ור''ת מהו ''כלפי מעלה'', ובטושו''ע שלפיכך צריך להחמיר) ומצערות אותו, אזי יכול להסירן ביד (ובכלי אסור), והנה רש''י פי' שם דכיוון שפירשו כלפי מעלה, הרי דמצערו ליה טפי ושרי, אמנם כבר כתב הטור שמלשון הרמב''ם משמע שהם שני ענינים, שפירשו כלפי מעלה, וגם שמצערות אותו, ורק בהתקיים שני התנאים מותר ביד.

ילמדוני רבותיי, בשלמא לרש''י עניין ה"פירשו כלפי מעלה" דווקא, התבאר דרק עי''ז הוא מצטער טובא, וכיוון שעושה בשינוי (ביד ולא בכלי), הוי דרבנן, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.
אבל לרמב''ם, מה היא הסברא להתיר דווקא אם פירשו כלפי מעלה? מאי נפק''מ אם פירשו כלפי מעלה או כלפי מטה אם לא לעניין הצער? מהו ביאור העניין של ''כלפי מעלה'' לשיטתו?

מאן דהוא רצה לטעון לי שכשפירשו רובן כלפי מעלה (למר כדאית ליה) חיבור הבשר שם הוא קל יותר לתלישה, וממילא הוי בכלל "העומד להיגזז כגזוז דמי", משא''כ כשפירשו כלפי מטה שהחיבור לבשר אמיץ טפי.

הראיתם מי מהאחרונים שעוסק בכך?

עוצו עיצה. דברו דבר. שומרי מצוותיה ינחלו ליום שכולו שבת.


אולי זה יועיל קצת -

ספר אור זרוע חלק ב - הלכות שבת סימן סג
ארבב"ח אר"י והוא שפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו פירש"י כלפי מעלה מצד הצפורן התחילו לפרוש דקא מצערי ליה טפי ופיר"ת כלפי מעלה לצד הגוף שאין רגיל לנוטלם משום שהוא מחובר לבשר ואית (לה) [ליה] צערא והכי [מוכח] לשון למעלה נמי גבי עטרה של גיד הלכך צפורן וציצין שפירשו רובן כלפי מעלה דהיינו שהתחילו מצד הצפורן לפרוש ומצערין ליה טפי מותר לתולשה ביד.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » א' ספטמבר 22, 2019 2:08 pm

יש''כ! חן חן.

פלא. האו''ז כותב סברא הפוכה ממש''כ לעיל, ''אין רגיל לנוטלם''! כלו' בוודאי שאין כאן סברא לו' דהוי טפי בכלל העומד להיגזז, הלא אין רגיל לנוטלם.
אבל לפי''ז שוב צ''ב מה היא סברת ההיתר, מדוע בגלל שאין רגיל לנוטלם, יש סברא להתיר? אלא א''כ נאמר כנ''ל שעי''ז מצערי ליה טפי, אבל ראשית, אי הכי ר''ת יהיה בזה כמו רש''י, שביאר ש"מצערי ליה טפי" הוא בגלל ש"פירשו כלפי מעלה", ודלא כהרמב''ם דס''ל דהוי תרי טעמי וכל חד באפי נפשייהו. (ושוב הדרן למה שהתקשיתי לעיל, מה היא הסברא לשיטת הרמב''ם?).
ושנית, מה''ת לו' שע''י שאין רגיל לנוטלם ממילא מצערי ליה טפי, אדרבה, הלא אם אין רגיל לנוטלם הסברא היא שהן לא מצערות אותו.

ואולי אפשר לו' שאם בדר''כ אין רגיל לנוטלם אזי הוי מלאכה שא''צ לגופה.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. רפואה (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' דצמבר 30, 2019 11:50 pm

א) האם ומתי מחללים בזמננו שבת עבור חולי של עיניים, האם כאשר אדם סובל מדלקת עיניים חריפה, ונוזל מהם ציר או דמעות מחמת הכאב, נחלל שבת? אגב, מה ההבדל בין ריר ובין ציר?

ב) שחין הבא בפי טבעת= טחורים? א''כ, האם נחלל שבת בימינו עבור טחורים?

ג) מכה שעל גב היד שמחללים עבורה את השבת= חתך בעורק ראשי?

ד) על חום מארבעים מעלות ומעלה מחללים שבת באופן גורף, או שמא זה תלוי סיטואציה, או דווקא באופן שאיננו מצליחים להוריד את החום במשך כמה שעות, וכיו''ב?

ה) סתם שאלה, מי שבלע עלוקה, מה היו עושים פעם? היו מנתחים כדי להוציא את העלוקה?

ו) נשיכת נחש, אמר לי אחד משומעי השיעור, שאם יש כאב עז ומתפשט הרי שזהו נחש ארסי, אך מנחש שאיננו ארסי יש רק כאב מקומי קל של נשיכה בעלמא, האמנם?

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. סוחט תולדה דמלבן.

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' דצמבר 31, 2019 12:02 am

פתיחת בקבוקים בשבת:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 42#p291642


בסימן של''ד, דליקה בשבת:

מבואר בשו''ע שיכול להציל כתבי הקודש לרה''ר ע''י נכרי, ולכאו' קשה מדוע לא יבקש מהנכרי לכבות את האש, כמבואר לקמן בסימן בדברי המ''ב שעד כמה שאנו מתירים דרבנן להצלת כתבי הקודש, אזי מותר גם לכבות ע''י הנכרי בשביל הצלתם.

אמנם לכאו' בין כך ובין כך הוי מלשאצל''ג, ויתכן שבכיבוי החמירו טפי מבהוצאה.


עוד בסימן של''ד,
העירני השואל, על מה שכתב המ''ב בסימן רע''ז שבכופה כלי על האש יזהר להשאיר פתח ע''מ שלא יכבה בידים, ולכאו' הלא יקח כמה דקות עד שיכבה, וא''כ שוב הוי רק גרם כיבוי דשרי מפני הפסד ממון.
ועוד העירני שואל אחר, דלמ''ב, הלא הגם שמשאיר פתח וריווח, עכ''פ הוא בוודאי ממעט החמצן ומקטין האש, ומדוע לא הוי ג''כ כיבוי זוטא?



בסימן של''ח בסוף,
בבה''ל לגבי ספל עם נט''י אמאי לא ניחוש משום גרף של רעי לכתחילה ומשום ביטול כלי מהיכנו ותירץ תרתי: חדא דס''ל כהטור דפליג על הרמב''ם-שו''ע וס''ל דעושין גרף לכתחילה. ועוד- דאפשר דמים עם ר''ר לא חשיבי גרף של רעי שהרי למעשה אפשר להשתמש בהם מבחינה פיסיקאלית ורק מבחינה רוחנית נזהרים מהם.
ולכאו' לא הבה''ל ולא השו''ע (שאוסר באופן גורף לשים דלי תחת הדלף אם אין הדלף ראוי לרחיצה) לא הזכירו את הפיתרון של נתינת הספל בתוך הקערה/דלי. האם משמע מכך שאי''ז פיתרון חלק?


בסימן של''ט,

המחבר אוסר לעשות חופה בשבת (משום 'שמא יכתוב' ומשום קניין מקח וממכר), והנה לעיל בסימן של''ח כתב המחבר שיש המתירים לנגן בחופה בשבת ע''י נכרי (משום דהוי שבות דשבות לצורך מצווה), ומשמע שהיו עושים חופות בשבת! (ושמא צ''ל שהלשון חופה שנקט בסימן של''ח היא לאו דווקא וכוונתו היא לסעודת מצווה שאחרי החופה?)

בברכה המשולשת
הודעות: 14150
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: שבת. סוחט תולדה דמלבן.

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ג' דצמבר 31, 2019 8:41 pm

פרנקל תאומים כתב: המחבר אוסר לעשות חופה בשבת (משום 'שמא יכתוב' ומשום קניין מקח וממכר), והנה לעיל בסימן של''ח כתב המחבר שיש המתירים לנגן בחופה בשבת ע''י נכרי (משום דהוי שבות דשבות לצורך מצווה), ומשמע שהיו עושים חופות בשבת! (ושמא צ''ל שהלשון חופה שנקט בסימן של''ח היא לאו דווקא וכוונתו היא לסעודת מצווה שאחרי החופה?)


אכן כן (וכידוע שהמנהג היה שהסעודה כבר הייתה בליל שבת)

סגי נהור
הודעות: 5649
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: שבת. סוחט תולדה דמלבן.

הודעהעל ידי סגי נהור » ג' דצמבר 31, 2019 10:20 pm

פרנקל תאומים כתב:עוד בסימן של''ד,
העירני השואל, על מה שכתב המ''ב בסימן רע''ז שבכופה כלי על האש יזהר להשאיר פתח ע''מ שלא יכבה בידים, ולכאו' הלא יקח כמה דקות עד שיכבה, וא''כ שוב הוי רק גרם כיבוי דשרי מפני הפסד ממון.
ועוד העירני שואל אחר, דלמ''ב, הלא הגם שמשאיר פתח וריווח, עכ''פ הוא בוודאי ממעט החמצן ומקטין האש, ומדוע לא הוי ג''כ כיבוי זוטא?

על שתי שאלות אלה נראה להשיב מן המציאות.
א) אם אין מדובר בכלי גדול מאוד האש תכבה כמעט מיד, נסה ותיווכח.
ב) כמדומה ברור שכיסוי הנר באופן שיש פתח לחמצן איננו מקטין את האש. אדרבה, הכיסוי מועיל לאש ומגן עליה מפני רוחות ויעידו הפנסים והעששיות בהם השתמשו אבותינו.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. מהו יסוד הדין דסכנת אבר? (סימן שכ''ח).

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' פברואר 24, 2020 8:22 pm

פרנקל תאומים כתב:הנה נקטינן לדינא כדעת הרמב''ן דעבדינן מלאכות דרבנן עבור חשאיב''ס בדליכא סכנת אבר רק ע''י שינוי (דהוי שבות דשבות בחשאיב''ס),
ובדאיכא סכנת אבר, עבדינן דרבנן עבור חשאיב''ס גם בלי שינוי (שהרי כתב השו''ע דסברא שלישית עיקר, וכ''כ הט''ז המג''א והגר''א).


מה מקור או יסוד הדין שעושים דרבנן לסכנת אבר?
דהנה דווקא בזה לא גזרו רבנן שבות, אף שבשאר חולאים דחשאיב''ס גזרו שבות (ורק בשבות דנכרי כיוון שאינה בידיים התירו). מה''ת? מה המקור? האם היסוד משום דדמי טפי לסכנת הגוף כולו?
ונפק''מ לספק סכנת אבר. דא''נ כנ''ל אולי דמי לספק נפשות, עכ''פ לעניין דרבנן.



מה דינו של מי שנשברה לו יד בשבת? האם הוי בכלל סכנת אבר? אמנם בש''ס אי' דמחזירין את השבר בשבת, לכאו' משום סכנת אבר וחשבינן ליה כחשאיב''ס, אבל אם כן, האם מותר ללכת למיון אף ששם יעשו עבורו מלאכות דאורייתא?
ומה לגבי ילד קטן ששבר או ספק שבר את ידו בשבת, האם נמתין למוצ''ש או ניסע למיון בשבת? (בדידי הוי עובדה).


viewtopic.php?f=17&t=49050#p597255

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. טיטולים עם סמן רטיבות.

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ד' ינואר 12, 2022 8:44 pm

באמצע השבת שעברה הסבו בניי נ''י את תשומת ליבי לכך שבחבילת הטיטולים האחרונה שקנינו ישנו פטנט חדש הנקרא ''סמן רטיבות'', והוא פס המסומן לאורך מרכזו של הטיטול שכאשר הטיטול רטוב הוא נצבע באופן בולט ועי''ז מתריע על הצורך בהחלפה.

האם מותר להשתמש בטיטולים אלו בשב''ק?


לכאורה, כאשר עוטפים את העולל בטיטול זה, הרי שיש כאן פ''ר דניחא ליה, שהרי ברור שהפס יצבע, וגם ניחא לה לאמא שתוכל לזהות בהינף מבט שהטיטול צריך החלפה.
מאידך, הרי אין כאן צביעה ישירה ע''י האמא, כ''א פ''ר שהצביעה תיעשה ע''י התינוק, ולתינוק בוודאי א''א לייחס כאן שום מלאכה, השאלה היא האם ניתן לייחס את המלאכה הזו ע''י גרמא לאמא שהחליפה את הטיטול.

וכמו''כ, יש להסתפק מה הדין כאשר האמא אומרת שאין היא זקוקה לסמן הרטיבות הזה, ואין היא מתכוונת להיעזר בו כלל, ואז הוי פ''ר ולא מכווין ולא אכפת ליה אבל ע''י גרמא ולא באופן ישיר.

יש גם לעיין מה האופן הטכני-כימי של פעולת הצביעה הזו, האם היא דאורייתא או דרבנן.


אודה לעזרתכם, השאלה מעשית מאד...

מקדש מלך
הודעות: 4638
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: שבת. טיטולים עם סמן רטיבות.

הודעהעל ידי מקדש מלך » ד' ינואר 12, 2022 8:52 pm

לפו"ר דיני פ"ר אינם עניין לכאן, וגם גרמא לא ממש קשור.
אם זה היה גרמא, הרי שהיה ניתן להתיר רק במקום הפסד. אך דא עקא ששיטת הגרי"ש אלישיב שלא אומרים גרמא בדבר שבנוי לעבוד בצורת גרמא (ומהאי טעמא דחה בחריפות את מפסק בגרמא ודומיו).
ומה שיש לדון כאן הוא שהתינוק הוא דעת אחרת, והפעולה מיוחסת לו בלבד, והוא אינו יודע כלל מהמלאכה.

עושה חדשות
הודעות: 12619
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: שבת. סמן רטיבות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ינואר 12, 2022 8:58 pm

ראה שש"כ פרק טו הע' ערה.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. טיטולים עם סמן רטיבות.

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' ינואר 13, 2022 8:07 pm

מקדש מלך כתב:לפו"ר דיני פ"ר אינם עניין לכאן, וגם גרמא לא ממש קשור.
אם זה היה גרמא, הרי שהיה ניתן להתיר רק במקום הפסד. אך דא עקא ששיטת הגרי"ש אלישיב שלא אומרים גרמא בדבר שבנוי לעבוד בצורת גרמא (ומהאי טעמא דחה בחריפות את מפסק בגרמא ודומיו).
ומה שיש לדון כאן הוא שהתינוק הוא דעת אחרת, והפעולה מיוחסת לו בלבד, והוא אינו יודע כלל מהמלאכה.

לגבי גרמא, כמובן, כתבתי זאת רק כצירוף ולא כסיבה עצמאית להיתר.

מדוע פ''ר אינו עניין לכאן?

לגבי דעת אחרת, כתבתי זאת (בלי להשתמש במילים הללו), וטענתי שבפשטות א''א לייחס לתינוק קטן דעת אחרת, התינוק לא מבין ולא יודע על כל קשר בין הפעילות הגופנית שלו ובין הצביעה, והוא אינו מודע לצביעה כלל, ואעפ''כ עדיין צריך לדון אם ניתן לייחס את המלאכה הזאת ע''י גרמא לאמא, או דנימא שיש כאן מלאכה יתומה וא''א לייחס אותה לאף אחד.

מקדש מלך
הודעות: 4638
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: שבת. סוחט תולדה דמלבן.

הודעהעל ידי מקדש מלך » ה' ינואר 13, 2022 8:11 pm

התכוונתי שפסיק רישא אינו עניין לכאן, כי גרע הרבה ממנו, שהרי זה גרמא, ומן הסתם גם למטה מגרמא.
אבל כנראה אתה רוצה לטעון שלפי הרב אלישיב שלא יתכן לקרוא לזה גרמא, לכל הפחות נחשיב זה כפסיק רישא. אכן, כתבתי בחפזי, ולא התבוננתי בנקודה זו.

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: שבת. סמן רטיבות

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' ינואר 13, 2022 8:49 pm

עושה חדשות כתב:ראה שש"כ פרק טו הע' ערה.

עושה חדשות אדון הנפלאות. יש''כ.
ההערה הזאת נמצאת רק במהדורה החדשה של השש''כ. וכך איתא שם:

סעיף פ''ח- "סימני היכר להרטבה- טיטולים שיש בהם סימני היכר הנעלמים עם הרטבת הטיטולים ע''י התינוק (כגון נקודות כחולות), מותר לחתל בהם, ולית לן בה במה שהתינוק ''מוחק'' ".

ובהערה ער''ה- "ואין כאן איסור של צביעה או מחיקת הצבע, דשמעתי מהגרש''ז אויערבאך זצ''ל, דכיוון דלא אכפת ליה בצבע, או במחיקתו, אלא רק לדעת שעליו להחליף את החיתול, והתינוק עושה כן ע''י הטלת השתן והוא לצרכו וכדי שיחליפו לו, אין לחוש. עיין סי' שמ''ג במ''ב ס''ק ג' בשם הגר''א".


כלומר, הוא אומר שיש כאן מלאכה שאצל''ג דנקטינן דהוי דרבנן, ובסימן שמ''ג בדיני קטן בשבת כתב המ''ב בשם הגר''א אהא דלשון השו''ע שאביו מצווה להפרישו מאיסור דאורייתא, דאין אנו מצווין להפריש את הקטן מאיסור דרבנן כשהוא צריך לכך. וכאן הרי הוא לצרכו כדי שיחליפו לו.

אמנם המ''ב הביא שם בתחילה את לשון הבאר היטב דבאמת השו''ע קאי נמי באיסורי דרבנן, ומש''כ ''דאורייתא'' הוא מפני שבאיסורי דרבנן אם לא הפרישו האב אין בי''ד מוחין בידו.

ונראה מדברי מרן הגרש''ז זי''ע שהוא אכן דן זאת כמלאכה שנעשית ע''י התינוק וכל הנידון הוא רק אם אנו מצווין להפרישו. אני לא מבין איך אפשר לייחס את המלאכה כאן לתינוק, וכנ''ל, הרי התינוק לא יודע כלום מהחיים שלו, והאמא תחי' באה ועוטפת אותו בטיטול כשהיא יודעת שזו פעולה שתביא באופן וודאי לצביעת הטיטול לאחמ''כ ע''י התינוק באופן בלתי רצוני.

כדכד
הודעות: 8421
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: שבת. סוחט תולדה דמלבן.

הודעהעל ידי כדכד » ה' ינואר 13, 2022 9:05 pm

מה זה שייך
לא פעולת עטיפת הטיטול היא זו שגורמת לצביעה
מה שגורם לצביעה זה התינוק
זה שמי ששם את הטיטול יודע שכנראה זה יקרה עדין לא מייחס את המעשה אליו

סגי נהור
הודעות: 5649
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: שבת. סמן רטיבות

הודעהעל ידי סגי נהור » ו' ינואר 14, 2022 2:54 am

פרנקל תאומים כתב:ונראה מדברי מרן הגרש''ז זי''ע שהוא אכן דן זאת כמלאכה שנעשית ע''י התינוק וכל הנידון הוא רק אם אנו מצווין להפרישו. אני לא מבין איך אפשר לייחס את המלאכה כאן לתינוק, וכנ''ל, הרי התינוק לא יודע כלום מהחיים שלו, והאמא תחי' באה ועוטפת אותו בטיטול כשהיא יודעת שזו פעולה שתביא באופן וודאי לצביעת הטיטול לאחמ''כ ע''י התינוק באופן בלתי רצוני.

אם הפעולה תיוחס לתינוק ודאי לא יהא אלא כמתעסק ולא כעושה מלאכה שאצל"ג. אלא כוונתו שכיון שדעת אמו (ואביו... גם לאב מותר לחתל אל התינוק מפעם לפעם) שיעשה כן, ועי"ז ידעו שיש להחליף את חיתולו, נחשב כאילו הוא עושה כן על דעתם שבכה"ג מצווין להפרישו (ראה למשל ביאה"ל סי' רסו ס"ו ד"ה הג"ה). וא"כ טענתך כבר נכללת בדברי השש"כ והן הן דבריו!


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 130 אורחים