מקור שהקב״ה נידון ג״כ

[אצרן]

בסליחה:
קדוש על כל אדון - עם כל יצוריו נידון /
חזה יריבי איש מדון - מדבר עלי בזדון /
ונוכחי יעורר כידון - ותותח בי ידון /
תנה את נפשי לשלל - מוליך יועצים שולל

לכאו׳ משמע מזה שהקב״ה ג״כ נידון בראש השנה. ותמיה איפוא המקור לזה.

[קאצ'קלה]

מסתבר לקבל הניקוד נָדוֹן, שבסליחות עתיקות (לדוגמא: מחזור מעגלי צדק, סביוניטה שי"ז-ש"כ).
והוא כמו וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן, שבספר שמואל.

[ביקורת תהיה]

אמת כי הצורה 'נָדוֹן' הולמת יותר את סגנון הפיוט מאשר הצורה 'נִדּוֹן', אך במשמעות אין כל הבדל ביניהן, אלא שהראשונה - צורה הרווחת במקרא, והשניה – צורה הרווחת בספרות חז"ל.

[שבע]

ראה מדרש תהלים א, יח
על פסוק: כי באש ה' נשפט
אלמלא מקרא כתוב א''א לאומרו

[קאצ'קלה]

אמת כי הצורה 'נָדוֹן' הולמת יותר את סגנון הפיוט מאשר הצורה 'נִדּוֹן', אך במשמעות אין כל הבדל ביניהן - - -

ברי לך?

[ביקורת תהיה]

ברי!

[אצרן]

אמת כי הצורה 'נָדוֹן' הולמת יותר את סגנון הפיוט מאשר הצורה 'נִדּוֹן', אך במשמעות אין כל הבדל ביניהן - - -

ברי לך?

מסכים. לא מצינו חילוק משמעותית בין נידון לנדון.

[לבי במערב]

ראה מדרש תהלים א, יח
על פסוק: כי באש ה' נשפט
אלמלא מקרא כתוב א''א לאומרו

אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט.

(מכאן)

[נוטר הכרמים]

לדידי ההסבר פשוט,
כידוע למי שרגיל בספר נפה"ח, יש 'מצידו' ו'מצידנו',
כאן מדובר על ה'מצידנו', כלומר גילוי כבוד מלכותו בכל העולמות התלוי במעשים שלנו,
וזה בודאי כלול במשפט של ראש השנה,
היות והמשפט דן על המעשים במשקל ק'ל דעות, ממילא נכלל בזה כל ההשלכות,
ועיקר המשמעות של המעשים הוא בעליונים, ופשוט.

אגב, ראיתי בפיוטי הקליר וכן בפיוטים של היום השני שחוזר על עצמו הענין שקורותיו של אדם מעידות עליו וכן רהיטיו,
ורואים שדברי הגמ' על אבן מקיר תזעק וגו' לא מיירי רק על יום המיתה או על יום הדין הגדול,
אלא גם על המשפט בראש השנה.

עוד דבר שבולט בכמה פיוטים הוא הנושא של 'עומק הדין' עד היכן מגיע, וכיצד בכל הדורות נתבעו קדושי עליון על מעשיהם.

[סגי נהור]

נראה פשוט שהכוונה היא שהקב"ה דן את כל היצורים, והפייטן כדרכו הקריב את דקדוק הלשון על מזבח המשקל והחרוז.

[איקטורין]

https://hebrew-academy.org.il/2012/10/3 ... %95%D7%9F/