לבי במערב כתב:ליתר דיוק: כמדומה, בתנ"ך מופיעה המילה "מצח" באופן הנוגע לנידוננו שלש פעמים בלבד.
תצוה כח, לח; ירמי' ג, ג; יחזקאל ג, ז.
בכולם אינו נסמך (באופן היכול לשנות ניקודו), ובניקוד ציר"י.
עזריאל ברגר כתב:אולי בגלל שבמקרא (יחזקאל ג,ז - היחיד שמצאתי שאינו נסמך) זה לא סיום משפט?
וַיְהִי־בָ֨ךְ הֵ֤פֶךְ מִן־הַנָּשִׁים֙ בְּתַזְנוּתַ֔יִךְ וְאַחֲרַ֖יִךְ לֹ֣א זוּנָּ֑ה וּבְתִתֵּ֣ךְ אֶתְנָ֗ן וְאֶתְנַ֛ן לֹ֥א נִתַּן־לָ֖ךְ וַתְּהִ֣י לְהֶֽפֶךְ
ביקורת תהיה כתב:השם 'הפך' בספרים שלנו:וַיְהִי־בָ֨ךְ הֵ֤פֶךְ מִן־הַנָּשִׁים֙ בְּתַזְנוּתַ֔יִךְ וְאַחֲרַ֖יִךְ לֹ֣א זוּנָּ֑ה וּבְתִתֵּ֣ךְ אֶתְנָ֗ן וְאֶתְנַ֛ן לֹ֥א נִתַּן־לָ֖ךְ וַתְּהִ֣י לְהֶֽפֶךְ
ביקורת תהיה כתב:כבר ציין יאיר איתמר בהודעתו כי 'ישע נבל נדר נסך נצח פתח שבר שכל ועוד באים בשני המשקלים';
היחוד של הפסוק ביחזקאל הוא הופעת השם 'הפך' בשני המשקלים במאמר אחד, כאשר המשקל של חמש נקודות בא באמצע משפט, והמשקל של שש נקודות – בסוף משפט.
הנתלה אפוא בדוגמא זו להפוך שמות אחרים בסוף משפט מחמש נקודות לשש – אין משתקין אותו.
יאיר אתמר כתב:(ישע נבל נדר נסך נצח פתח שבר שכל ועוד (ראה פה) באים בשני המשקלים.)
יאיר אתמר כתב:וכן בפירוש המשניות להרמב"ם (וראה במהדו' ר"י קאפח בהע', וע"ע ביאת מקדש ח-ו)
הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
יאיר אתמר כתב:יאיר אתמר כתב:(ישע נבל נדר נסך נצח פתח שבר שכל ועוד (ראה פה) באים בשני המשקלים.)
תיקנתי את הקישור. תראה ש'הפך' נכלל ברשימה (וכן משמע ברד"ק בשרשים, שאגב מביא נוסח הגורס הֶפֶך [בכא"צ בצירי]). גם ש. ברקלי רשם הֵֵפֶך לחוד והֶפֶך לחוד.יאיר אתמר כתב:וכן בפירוש המשניות להרמב"ם (וראה במהדו' ר"י קאפח בהע', וע"ע ביאת מקדש ח-ו)
ר"י קאפח תירגם 'פדחת' - 'מצח', ובהע' 23 כתב שהמקור הערבי (כנראה בכת"י אוקספורד, שמשקף המהדורה האחרונה של הפירוש - ע"פ ההקדמה שלו לטהרות) הוא ג'בינה, ושבכת"י ק' (שמשקף המהדורה הראשונה) הוא ג'בהתה, ושעניינן אחד.
אולם, באלמרשד אלכאפי לר' תנחום הירושלמי כתב: "פדח משתצא פדחתו. ג'בהתה וקיל ג'בינה." [= מצחו, ויש אומרים פדחתו (אלמרשד אלכאפי, מהדורת ה' שי, ירושלים תשסה. תודה רבה להרב חד ברנש שהעלה את הערך הזה לפורום, כאן).]
משמע שיש הבדל.
בפירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם בראשית לח-כח: "ותקשר על ידו שני לתמיז אנה בכור אמה וקאל ר' שמואל בן חפני ז'ל' אן ד'לך [מן קלה] כ'ברה תלך אלמילדת אד' ואלמעול עלי יציאת פדחת הולד והי ג'בהתה לא עלי יציאת ידו כמא תבין פי פקה אלבכור." [= ותקשר על ידו שני – להבחין שהוא בכו אמו ואמר ר׳ שמואל בן חפני ז״ל כי זה [מחסרון] ידיעת אותה המילדת שהרי סומכין על יציאת פדחת הולד והיא מצחו לא על יציאת ידו כמו שנתבאר בדין הבכור. (התרגום מכאן)]
רס"ג שמות כח-לח: "ותכון עלי ג'בההֿ הרון אד'א אסתגפר ען ד'נוב אלאקדאס אלתי יקדסהא בנו אסריל לג'מיע עטאיאהם ואקדאסהם פתכון עלי ג'בהתה דאימא לירצ'א ענהם בין ידי אללה."
ובפי' ראב"ם: "והיה על מצח אהרן וג' מצח ג'בהה והי אלג'בין ולולא מא ד'כרה אלנאקלון ז'ל' כאן יקאל הד'א תצריח באן אלציץ עלי אלמצח דון שער אלראס ואן קולה אולא על המצנפת אלקצד בה עלי ג'אנבהא מת'ל והחונים עליו." [= והיה על מצח אהרן וג׳ – מצח (כמשמעו) ״גבהה״ (בערבית) והיא ״אלגבין״ (בערבית) ולולא מה שהזכירו המעתיקים ז״ל היינו אומרים שזה ביאור שהציץ על המצח למטה משער הראש ומאמרו בתחילה על המצנפת הכוונה בו ״על צדה (של המצנפת)״ דוגמת והחונים עליו. (התרגום מכאן)]
אינני יודע מה המשמעות המדוייקת של ג'בינה וג'בהתה (העליתי בקשה לפורום כאן וכאן), ואולי המקורות הבאים יעזרו.
פירוש המשנה להרמב"ם ריש כריתות [שם: "ג'בינה", ובתרגום שבדפוסים: "על ב' גבות" (האם יש קשר בין גבות העיניים וג'בינה?), ובמהדו' ר"י קאפח: "על מצחו", וראה בהע' 18 שם].
בספר המספיק לראב"ם ופעם נוסף באלמרשד אלכאפי מופיע המילה ג'בהתה.
וראה רשימה זו.
וראה כאן וכאן (מילון אטימולוגי לערבית, ושם מקשר "ג'בהה" עם "גבות" העיניים שבעברית).הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
יאיר אתמר כתב:ייש"כ על הערותיך המחכימות!
אכן, לא הבחנתי בכך שג'בהתה הוא מצחו וג'בה - מצח. ליתר דיוק, לא גבה' היא מצח אלא גבהה'. והיותר חשוב: יש טעם לחפש שוב באתר ערבית-יהודית של פרידברג לתוצאות נוספות לפי *ג'בינ* ולפי *ג'בה*. ראיתי שם עוד תוצאות שעשויות לשפוך אור על ההבדל, ובכל אחד מהן מפיה"מ לרמב"ם מעניין לבדוק אם יש הבדלי מהדורות. הייתי חושק לעשות זאת אלא שהפנאי עושק.
1. האם ניתן לשער שהרמב"ם שינה מג'בהה לג'בין משום שבגמ' בכורות מו: מבואר שפדחת הוא עד החוטם?
בהחלט ניתן.
2. מה לדעתך כוונת ראב"ם "מצח ג'בהה והי אלג'בין"? האם כתב מילה נרדפת גרידא, להבהרת העניין?
לשם כך צריך יותר להכיר את הסגנון המקובל בזמנו, אם המילה ג'בין היתה נפוצה יותר יתכן שהוא העדיף להבהיר באמצעותה, ואם הן שוות יתכן שאין כאן אלא הבהרת העניין במילים נרדפות, ושערי השערות לא ננעלו.
3. האם ידוע לך על נוסח חילופי (ג'בהה) בפירוש המשנה ריש כריתות שציינתי?
קודם כל הערה טכנית - קישורים לאתר הערבית יהודית של פרידברג אינם פועלים אלא למשתמש ולזמן קצר. הם לא מועילים לאחרים.
שנית, לכאורה אין סיבה לחפש כאן נוסח שונה, שהרי ג'בין תורגם על ידי המתרגם הקדום הע"ה בטעות כגביני עיניים, כיון שגם זו בכלל המשמעות, ור"י קאפח תרגמו נכונה, וכן תרגם גם מו"ר ר' עזרא קורח, וראה שם במהדורת המאור בהערת המהדיר שכן מוכח מדברי הרמב"ם בהל' כלי המקדש שכתב "על ראשו", ומצחו וראשו י"ל ששיעור אחד הם, אבל גבות העיניים הם ודאי עניין אחר.
אגב, מצאתי במאגר של השפות השמיות (פה ופה) שיש קשר אטימולוגי חזק בין ג'בין וג'ב(ת) [גבות העיניים (בחפשי במילונים שונים של ערבית קיבלתי הרושם שג'בהה משמש בדר"כ למצח וג'בין לגביני העיניים. האם זה נכון?) נכון שג'בין משמש גם לגבות העיניים - משא"כ ג'בהה' - אבל אינני יודע על "בדרך כלל", ובניבים שונים של הארמית: מצח (אבל לפי CAL רק גבות העיניים, ראה פה ופה)] וג'בהה [מצח; הצד הקדמי], ושגם גבח קשור (ושמא גם גבוה).
(משום מה, אינני מוצא את השרש מצח במאגר! וגם פדחת לא מצאתי, אבל כמדו' שאינו שמית.)
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
נכון.
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
נכון.
וגם שבט.
יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
יאיר אתמר כתב:משקלים אלו מתחלפים (הן במקרא עצמו והן במסורות שונות, כמו צֵלם למסורת בבל) כידוע, ויתכן שהיה קיים משקל כזה.
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
דעתו צריכה אצלי עיון גדול (אלא אם כן אניח שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
חרם, מצינו רק בצירי - כולל כמה וכמה מקרי סוף פסוק, אבל בסגול - אין בכלל.
הפשטן כתב:לגבי ישע ונצח, הלוא גם הוא מודה כי - סגול ישנו גם שלא בהפסק (למשל "ויפרו ישע וצדקה" בישעי' מח ח וכן "ולא לנצח אקצוף" שם נז טז), השתא דאתינא להכי א"כ דילמא נמי היכא דמצינו סגול בהפסק - אין זה מסיבת ההפסק - אלא מסיבת משקל סגול (שקיים בנוסף על משקל צירי, למשל "אשית בישע יפיח לו" וכן "עד נצח לא יראו אור").
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:משקלים אלו מתחלפים (הן במקרא עצמו והן במסורות שונות, כמו צֵלם למסורת בבל) כידוע, ויתכן שהיה קיים משקל כזה.
נכון, ולכן דעתו צע"ג אצלי: מדובר הלוא בשני משקלים מקבילים של אותו שורש עצמו - כפי שגם הראיתי בפיסקה הקודמת - וכפי שגם מוכח מעוד הרבה שרשים (כגון: "ונבל יין" - בסמיכות, שהוא בסגול - בש"א א כד, אבל בצירי - שם טז א), וא"כ מנין לו שמדובר במשקל אחד בלבד - שכביכול רק משתנה בהתאם למידת ההפסק (אלא אם כן אניח כאמור שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:מדובר הלוא בשני משקלים מקבילים של אותו שורש עצמו - כפי שגם הראיתי בפיסקה הקודמת - וכפי שגם מוכח מעוד הרבה שרשים (כגון: "ונבל יין" - בסמיכות, שהוא בסגול - בש"א א כד, אבל בצירי - בש"ב טז א), וא"כ מנין לו שמדובר במשקל אחד בלבד - שכביכול רק משתנה בהתאם למידת ההפסק (אלא אם כן אניח כאמור שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
אכן, גם לי הדבר קשה. פלא שמומחים אלו לא הבחינו בכך!
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:חרם, מצינו רק בצירי - כולל כמה וכמה מקרי סוף פסוק, אבל בסגול - אין בכלל.
חֵרם בסוף פסוק נמצא רק: מיכה ז-ב, מלאכי ג-כד, ודבהי"א ב-ז.
יאיר אתמר כתב:ומ"מ צדקת במש"כ שחֶרם לא מופיע בתנ"ך.
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:מדובר הלוא בשני משקלים מקבילים של אותו שורש עצמו - כפי שגם הראיתי בפיסקה הקודמת - וכפי שגם מוכח מעוד הרבה שרשים (כגון: "ונבל יין" - בסמיכות, שהוא בסגול - בש"א א כד, אבל בצירי - בש"ב טז א), וא"כ מנין לו שמדובר במשקל אחד בלבד - שכביכול רק משתנה בהתאם למידת ההפסק (אלא אם כן אניח כאמור שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
אכן, גם לי הדבר קשה. פלא שמומחים אלו לא הבחינו בכך!
אולי פתרון התעלומה נמצא במהדורת לעטעריס שאותה הזכרת.
וראה גם בפיוטו של ר' יוסף בן אביתור, ברוך אשר אשש דוק וחוג, שורה 6 (פה).
הפשטן כתב:עזריאל ברגר כתב:אולי בגלל שבמקרא (יחזקאל ג,ז - היחיד שמצאתי שאינו נסמך) זה לא סיום משפט?
אני לא מכיר בלה"ק אפילו מקרה אחד שבו צירי וסגול מתחלפים באופן שתלוי בשאלה האם זהו סיום משפט (או נסמך).
באופן כללי, אם זה צירי, אז זה ישאר צירי תמיד
מצורף מאמריהם של מדקדקים נוספים שהניחו שקֶטֶל היא צורת הפסק וקֵטֶל הקשר בדר"כ. איני יודע אם ההנחה בנויה על מידע סטטיסטי או על תיאוריה. וראה גם באואר-ליאנדר 72p.יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
דעתו צריכה אצלי עיון גדול (אלא אם כן אניח שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
חרם, מצינו רק בצירי - כולל כמה וכמה מקרי סוף פסוק, אבל בסגול - אין בכלל.
חֵרם בסוף פסוק נמצא רק: מיכה ז-ב, מלאכי ג-כד, ודבהי"א ב-ז. (באתנחתא עוד ששה: ויקרא כז-כא, דברים יג-יח, יהושע ו-יח, ז-א, ז-יב, ש"א טו-כא.) ומ"מ צדקת במש"כ שחֶרם לא מופיע בתנ"ך. הטעות נמצאת הן במהדורת 1993 והן במהדורת 2006 של ז'און-מוראוקה, ומקורה למעשה בדקדוקו המקורי של ז'און (לי יש את ההדפסה של 1947, שם תמצאנו בעמ' 237). בראש ספרו ז'און מציין שהוא השתמש בתנ"ך לעטעריס (המשכיל, ראה עליו פה), ברלין 1910, ושמא שם מופיע בסגול.
יאיר אתמר כתב:בדקתי בחמשה חומשי תורה לטריס 1914, תנ"ך לטריס משנות התש"י, תנ"ך לטריס-ליעסער שנדפס באמריקה ג"כ משנות התש"י לערך, ונביאים אחרונים לטריס משנת תרפא, ובכל ההיקרויות נקוד חֵרם, בצירי. לא יכולתי לאתר עדיין תנ"ך משנת 1910 (אולי לרב מעט דבש יש), אבל אני משער שאין שינוי בין ההדפסות.
ושמא גם עזר (ש"א ז-יב, וע"ע דבהי"א כה-ד ולא).הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
נכון.
וגם שבט.
נכון.
שפדחת = מצח מבואר גם בספר הקדום (לפי מאגרים חובר לפני שנת 600) הכרת פנים, וראה גם בתשובת רנ"ג (ברודי) סימן תקב (וע''ע פה, בסוף פרק ח) וב'לקט פירושי הגאונים' לשבת פרק יג.יאיר אתמר כתב:במשנה נדה ג-ה (כח.) 'ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו' (קביעה זו נוגעת לכמה הלכות חמורות, ראה בסוגיית הגמ' שם ובפוסקים בכמה מקומות), בפי' הגאונים (המיוחס לרה"ג על הגליון, עפשטיין-מלמד עמ' 112): 'פירוש מצח בלשון מקרא ופדחת בלשון חכמים', וכלשון זה ממש בר"ח שבת פ: (וע"ג ר"ח ב"מ ט.) וממנו בערוך ע' אפותא (וגם בע' פדחת פירש 'מצח' [וכתב בערוך השלם שפדחת היא פרסית למצח, וראה פה], וע"ע ע' אנדיפי). וכן בפירוש המשניות להרמב"ם (וראה במהדו' ר"י קאפח בהע', וע"ע ביאת מקדש ח-ו) ובמאירי וברע"ב פירשו 'פדחת - מצח'. וכן פירש רש"י בכמה מקומות (שבת נד: קנא: יבמות קכ. כתובות עה. בכורות מו:, וכן בריב"ן מכות כ: [ממילונו של אבינרי ומילון רש"י של הרב זאב ערבות, ויש לתקן ההיא דמכות]). וכן פירשו במצודות ירמיה ג-ג ותפארת ישראל נדה שם. וע"ע רגמ"ה בכורות מג:, ותשו' חתם סופר אבה"ע ב קמד. (בבכורות מו: מבואר ש'פדחת' הוא עד החוטם, וע"ש ברש"ש.)
בשבת קנא: 'השמש והאור (קהלת יב-ב) זו פדחת והחוטם', ובמקבילה בויקרא רבה פי"ח וקהלת רבה פי"ב (שם על 'והירח'): מצח.
'והיה על מצח אהרן... והיה על מצחו' (שמות כח-לח) ת"י פדחתא (אגב, לפי CAL אלו ההיקרויות היחידות של צורה ארמית של המילה 'פדחת' בספרות הארמית הידועה כיום). [כוונת בעלי התוספות שמות לט-כח היא שאין מקום הציץ במצח ממש אלא בשער שלמעלה מן המצח (כתוס' עירובין צה: ועוד, והשוה רש"י דברים יד-א וריב"ן מכות כ סוף עמוד א), ולא שיש הבדל בין מצח ופדחת.]
(וראה ויקימילון שמבחין ביניהם, וכן ראיתי במילונים נוספים.)
וכבר תפס עליו בזה גייגר בהערותיו שבכרך ט, וציין למאמר הנז'.
שמעתי לעצתך, והנה הממצאים:הוגה ומעיין כתב: יש טעם לחפש שוב באתר ערבית-יהודית של פרידברג לתוצאות נוספות לפי *ג'בינ* ולפי *ג'בה*. ראיתי שם עוד תוצאות שעשויות לשפוך אור על ההבדל, ובכל אחד מהן מפיה"מ לרמב"ם מעניין לבדוק אם יש הבדלי מהדורות. הייתי חושק לעשות זאת אלא שהפנאי עושק.
הלום ראיתי מה שכתוב בחצי גיבורים כרך ט עמ' תלז (וההפנייה שבהע' 19). אולם גם אם כן, כאן יש שאלה נוספת - למה בתחילה השתמש הרמב"ם במילה ג'בהה.הוגה ומעיין כתב:א. השאלה אם הרמב"ם משנה ממהדו"ק למהדו"ב לשם שיפור לשון גרידא בלי שתהיה מכך נפ"מ, עודנה פתוחה. ר"י קאפח סבור שכן והוא מעיר לאורך תרגומו במקומות רבים על שינויים שונים שאין בהם נפ"מ ושאינם אלא שיפור לשון. לענ"ד אין נראה כן, ואם הרמב"ם הוציא את קולמוסו וטבלו בדיו ותיקן - היתה לכך משמעות. לכל הפחות להוציא מטעות אפשרית בהבנת דבריו, ולפעמים גם יש שינוי בדעתו.
יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
הפשטן כתב:דעתו צריכה אצלי עיון גדול (אלא אם כן אניח שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
חרם, מצינו רק בצירי - כולל כמה וכמה מקרי סוף פסוק, אבל בסגול - אין בכלל.
לגבי ישע ונצח, הלוא גם הוא מודה כי - סגול ישנו גם שלא בהפסק (למשל "ויפרו ישע וצדקה" בישעי' מח ח וכן "ולא לנצח אקצוף" שם נז טז), השתא דאתינא להכי א"כ דילמא נמי היכא דמצינו סגול בהפסק - אין זה מסיבת ההפסק - אלא מסיבת משקל סגול (שקיים בנוסף על משקל צירי, למשל "אשית בישע יפיח לו" וכן "עד נצח לא יראו אור").
יאיר אתמר כתב:משקלים אלו מתחלפים (הן במקרא עצמו והן במסורות שונות, כמו צֵלם למסורת בבל) כידוע, ויתכן שהיה קיים משקל כזה.
הפשטן כתב:נכון, ולכן דעתו צע"ג אצלי: מדובר הלוא בשני משקלים מקבילים של אותו שורש עצמו - כפי שגם הראיתי בפיסקה הקודמת - וכפי שגם מוכח מעוד הרבה שרשים (כגון: "ונבל יין" - בסמיכות, שהוא בסגול - בש"א א כד, אבל בצירי - בש"ב טז א), וא"כ מנין לו שמדובר במשקל אחד בלבד - שכביכול רק משתנה בהתאם למידת ההפסק (אלא אם כן אניח כאמור שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
יאיר אתמר כתב:חֵרם בסוף פסוק נמצא רק: מיכה ז-ב, מלאכי ג-כד, ודבהי"א ב-ז. (באתנחתא עוד ששה: ויקרא כז-כא, דברים יג-יח, יהושע ו-יח, ז-א, ז-יב, ש"א טו-כא.) ומ"מ צדקת במש"כ שחֶרם לא מופיע בתנ"ך. הטעות נמצאת הן במהדורת 1993 והן במהדורת 2006 של ז'און-מוראוקה, ומקורה למעשה בדקדוקו המקורי של ז'און (לי יש את ההדפסה של 1947, שם תמצאנו בעמ' 237). בראש ספרו ז'און מציין שהוא השתמש בתנ"ך לעטעריס (המשכיל, ראה עליו פה), ברלין 1910, ושמא שם מופיע בסגול.
בדקתי בחמשה חומשי תורה לטריס 1914, תנ"ך לטריס משנות התש"י, תנ"ך לטריס-ליעסער שנדפס באמריקה ג"כ משנות התש"י לערך, ונביאים אחרונים לטריס משנת תרפא, ובכל ההיקרויות נקוד חֵרם, בצירי. לא יכולתי לאתר עדיין תנ"ך משנת 1910 (אולי לרב מעט דבש יש), אבל אני משער שאין שינוי בין ההדפסות.
גם באלה: יֶשע (ישעיה מה-ח) נֶצח (שם נז-טז), בסגול. [לטריס ברלין תרפא.]
הרב מעט דבש - יישר כח! בדקתי בעותק שציינת, אולם יש שם חסר מפרשת נח עד ש"א פי"ט, ומנחום עד תהלים קו, ומאמצע איוב עד הסוף, כך שלא יכולתי לבדוק את ההיקריות בהפסק, וגם את מרבית ההיקריות בהקשר. בישעיה מג-כח ויחזקאל מד-כט נקוד חֵרֶם, בצירי, בהקשר. עותק נוסף, הכולל רק את נביאים אחרונים, נמצא פה, ושם במלאכי ג-כד נקוד חֵרֶם, בצירי, בהפסק, אולם במקום זה אפילו הספרים שמנקדים חֶרֶם דר"כ מנקדים חֵרֶם, וכמו שהבאתי למעלה. השאלה עודנה פתוחה.מעט דבש כתב:יאיר אתמר כתב:בדקתי בחמשה חומשי תורה לטריס 1914, תנ"ך לטריס משנות התש"י, תנ"ך לטריס-ליעסער שנדפס באמריקה ג"כ משנות התש"י לערך, ונביאים אחרונים לטריס משנת תרפא, ובכל ההיקרויות נקוד חֵרם, בצירי. לא יכולתי לאתר עדיין תנ"ך משנת 1910 (אולי לרב מעט דבש יש), אבל אני משער שאין שינוי בין ההדפסות.
גם באלה: יֶשע (ישעיה מה-ח) נֶצח (שם נז-טז), בסגול. [לטריס ברלין תרפא.]
תנ"ך לטריס ברלין תר"ע (1910) מופיע בספריה בצורה מקוונת ("Electronic Location"):
http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... base=NNL01
יאיר אתמר כתב:שמעתי לעצתך, והנה הממצאים:הוגה ומעיין כתב: יש טעם לחפש שוב באתר ערבית-יהודית של פרידברג לתוצאות נוספות לפי *ג'בינ* ולפי *ג'בה*. ראיתי שם עוד תוצאות שעשויות לשפוך אור על ההבדל, ובכל אחד מהן מפיה"מ לרמב"ם מעניין לבדוק אם יש הבדלי מהדורות. הייתי חושק לעשות זאת אלא שהפנאי עושק.
ג'בינה בפירוש המשניות להרמב"ם
הערה: לפעמים קבעתי את 'השתייכות' כתה"י ל'מהדורה' מסויימת על פי שינוי (בין המהדורות) בודד בלבד, ואין הדבר מוחלט.
1. שבת ו-א (לגבי מקום תליית חוטי צמר ופשתן): ג'בינהא - כך בפוקוק 236 (שהוגה ע"י ר' מוסי בן עבד אלמחסן והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב), בטיוטה (מהדו' סימון הופקינס) אין את המשפט הזה.
2. שם (לגבי מקום הנחת הטוטפת והכבול): אלג'בין 3X - כך גם בפוקוק 236 וגם בטיוטה.
3. שבת ו-ה (לגבי מקום תליית חוטי שער): ג'בינהא - כך בפוקוק 236, בטיוטה אין את המשפט הזה.
4. שבת י-ז (לגבי 'פוסקת'): אלג'בין - כך גם בפוקוק 236 וגם בטיוטה.
5. כתובות ז-ד[ו] (לגבי טווה בשוק עם פרח בראשה; בדפוסים 'בגבות עיניה', אותה טעות שבכריתות להלן, וכנ' היה לפניו ג'בינה): ג'בינהא - כך בכתי"ק (ספה"ל 4.5703), ואינני מבחין בגרירה, אולם כיון שאינני מומחה בזה הנני נותן קישור למילה (היא מופיעה בעמוד השמאלי בשורה העליונה).
6. בכורות ז-א (לגבי 'שׂקיפס'; ר"י קאפח כותב בהע' שבדפוסים 'הצדדים' בטעות): אלג'בין - כך בכתי"ק (פוקוק 295), ולא ניכרת גרירה [וכ"ה גם בכ"י המשקפים מ"ק (ברלין 570) ומהדורה שנייה (ב"מ 2223)].
7. כריתות א-א (לגבי המקום בראש בו מושחים את המלך; ר"י קאפח כותב בהע' שבדפוסים 'על שתי גבות' {ריעב"ץ הגיה: 'על גבות עיניו', ובכת"י של התרגום פירנצה 209: 'על שתי גביו'} בטעות, והשווה לעיל בכתובות): ג'בינה - כך גם במ"ק (בודלי' 237, ברלין 570, ב"מ 2224, ג"ב 860), גם במ"ב (ב"מ 2223) וגם במ"ג (ספה"ל 8.1457 [פוקוק 295 חסר דף זה, ראה פה]).
8. כלים כח-י (לגבי סבכה; התרגום בדפוסים מוטעה לגמרי): אלג'בין - כך גם במהדורה קמא (הספרייה הבריטית 2225, וכן בכ"י ברלין 572 הגורס ג'בהה בנידה ג-ה [ברלין 574 חסר מס' כלים]) וגם במהדורה בתרא (הספרייה הבריטית 2224, וכ"ה במהדו' ר"י קאפח, שהיא ע"פ פוקוק 97, שמגיהו ר' מוסי בן עבד אלמחסן כותב שהגיהו מכתי"ק של הרמב"ם, והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב).
9. נידה ג-ב (לגבי 'מִצורת האדם', מיד אחריו בא 'והגבינין'): אלג'בין - כך בפוקוק 205 (שהוגה ע"י ר' מוסי בן עבד אלמחסן והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב) ובמהדו' ר"י קאפח על פיו (ללא הערה). וכן בכ"י ברלין 574 וכ"י ברלין 572 (הגורסים ג'בהה במשנה ה). [כת"י הספרייה הבריטית 2225 (שמשקף את המהדו"ק) חסר פה כמה שורות מחמת הדומות. (וכן כ"י פריס 479?)]
10. נידה ג-ה (תרגום ל'פדחת'): ג'בינה - כך בפוקוק 205 הנ"ל ובמהדו' ר"י קאפח על פיו (וכן גם בבפריס 479), אבל בהע' כתב ר"י קאפח שב'ק' (שמשקף את המ"ק - כ"כ בהקדמתו): ג'בהתה, וכן הוא בכ"י ברלין 574 וכ"י ברלין 572 וכ"י הספרייה הבריטית 2225 (שמשקף את המדו"ק):
מכל האמור נראה לכאו' שבכל המקומות השתמש הרמב"ם במילה ג'בינה, ורק כשבא לתרגם 'פדחת' השתמש במילה ג'בהה במ"ק, ושוב חזר בו ושינהו לג'בינה. הדבר אומר דרשני.הלום ראיתי מה שכתוב בחצי גיבורים כרך ט עמ' תלז (וההפנייה שבהע' 19). אולם גם אם כן, כאן יש שאלה נוספת - למה בתחילה השתמש הרמב"ם במילה ג'בהה.הוגה ומעיין כתב:א. השאלה אם הרמב"ם משנה ממהדו"ק למהדו"ב לשם שיפור לשון גרידא בלי שתהיה מכך נפ"מ, עודנה פתוחה. ר"י קאפח סבור שכן והוא מעיר לאורך תרגומו במקומות רבים על שינויים שונים שאין בהם נפ"מ ושאינם אלא שיפור לשון. לענ"ד אין נראה כן, ואם הרמב"ם הוציא את קולמוסו וטבלו בדיו ותיקן - היתה לכך משמעות. לכל הפחות להוציא מטעות אפשרית בהבנת דבריו, ולפעמים גם יש שינוי בדעתו.
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:אני לא מכיר בלה"ק אפילו מקרה אחד שבו צירי וסגול מתחלפים באופן שתלוי בשאלה האם זהו סיום משפט (או נסמך).
באופן כללי, אם זה צירי, אז זה ישאר צירי תמיד
דקדוקי הטעמים #36...(תוספת קדומה לחיבור דקדה"ט וזמנה בין השנים 800-900)...
צחות לשון העברים לרס''ג (דותן) עמ' 456...
בכת"י הספרייה הבריטית Add. 15451 חרם צרוייה בהקשר (ויקרא כז-כח1, כח2, כט, במדבר יח-יד, דברים ז-כו1, כו2, יהושע ו-יז, יח1, יח3, ז-א2, יא ,יב2, יג1, יג2, טו, כב-כ, ישעיה מג-כח, יחזקאל מד-כט, זכריה יד-יא) וסגולה בהפסק (ויקרא כז-כא, דברים יג-יח, יהושע ו-יח2, יהושע ז-א1, יב1, ש"א טו-כא, מלאכי ג-כד, דבהי"א ב-ז; החריג היחיד הוא מיכה ז-יב, אך שם גם כתה"י שתמיד מנקדים חֶרם {Add. 14760 [נביאים משנת 1293, איטליני], Harley 1528 [תנ"ך מסביבת שנת 1300, ספרדי], Or. 4227 [תנ"ך מסביבת שנת 1300, אשכנזי], Harley 5774-5 [נ"ך משנת 1396, ספרדי], Ginsburg 1 [תנ"ך משנת 1419, צרפתי-איטליני], Add. 11657 [נביאים], Harley 5722 [נביאים], ותנ"ך דפוס שונצינו רמח} מנקדים חֵרם, אולי נחשבת למילה אחרת בגלל שפירושו רשת).
הפשטן כתב:אכן מפתיע, שהמסורת המובאת - בדקדוקי הטעמים - ובצחות לשון העברים, מצאה את דרכה - רק לכתב היד הנ"ל - ורק במילה חרם (ככל שמדובר על כלל).
יאיר אתמר כתב:הרב הוגה ומעיין - תודה רבה!! גם רשב"ח בפירושו על הפסוק ותקשור על ידו שני (עמ' פ-פא) השתמש במילה ג'בהה כלפי פדחת שבדין 'פדחת פוטרת בכל מקום' (בכורות מו ב), וראב"ם העתיקו בפירושו לשם. (שמא גם דברי ראב"ם בפירושו לוהיה על מצח אהרן "ג'בהה והי אלג'בין" הוא מסיבה שהזכיר כבודו?)הפשטן כתב:אכן מפתיע, שהמסורת המובאת - בדקדוקי הטעמים - ובצחות לשון העברים, מצאה את דרכה - רק לכתב היד הנ"ל - ורק במילה חרם (ככל שמדובר על כלל).
אני הבנתי שרס"ג ודקדה"ט מדברים על ההבדל שבין צורות הנסמך והנפרד, ואילו ההבדל שבכת"י הוא בין צורות ההקשר וההפסק. הבדל זה האחרון הוא שכתוב אצל מדקדקי הדור האחרון, כמו שהבאתי.
יאיר אתמר כתב:בעל דקדה"ט מדגים את ההבדל שבין הנסמך והנפרד - שֶבר תחת שֶבר (נפרד) לעומת שֵבר יוסף (נסמך), וכמו שעשה ב'נדר' - "תאמר כי תדר נֶדר הוא עומד בנפשו, ואם תוציאהו על עין דבר ירד אל שתי נקודות, ונֵדר אלמנה".
יאיר אתמר כתב:מסתבר שבדברי דקדה"ט ורס"ג (יתכן שאחד שאב מהשני או שמקור משותף להם) לא מוצגת מסורת דקדוקית בעניין ההבדל אלא הבנה רטרואקטיבית של התופעה. כך או כך, אין הכרח שההבדל שבכת"י השתלשל מזה שבדברי דקדה"ק ורס"ג (או ה'מסורת' המשתקפת מדבריהם, לטענת כבודו).
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים