המושג של בעל סמכות על העם היהודי החל מריש גלותא בבבל או הנשיא בארץ ישראל, שתפקידו היה הן בייצוג כלפי השלטונות והן בגבייה ובנושאים שונים כלפי הקהילה וכלפי חוצה לה, פשט צורה ולבש צורה במשך הדורות. לאחר ירידת קרנה של הקהילה בבבל ועם הנדודים למערב אירופה, נוצר מודל פנים קהילתי וסמכות דוגמת חדר"ג או תקנות שו"ם. הסמכות הצטמצמה משלטון על כל הגולה לשלטון קהילתי. היו איגודים על-קהילתיים דוגמת ועד ארבע ארצות וכדומה, אך לרוב המודל היה מצומצם ופנים-קהילתי. ברוב הדורות הסמכות של השלטון הקהילתי הייתה מגובה או מוכרת ע"י השלטונות.
לרוב מדובר היה בגוף מינהלי ולא רוחני, בתקופת חז"ל והגאונים, ראש הגולה או הנשיא פעל לצד בית המדרש ולרוב בתחומים אחרים. גם בהמשך היה ניתן לראות חילוקי רשויות בין הסמכות הגשמית לבין הסמכות הרוחנית, והיחס ביניהם היה נתון לשינויים ולתנודות.
איפשהו עם התפוררות מוסד הקהילה ובמיוחד אחר מלחמות העולם נראה שהסמכות המינהלית התפצלה, חלקה הגשמי עבר ברובו לרשות המדינה או המדינות, והחלק הפנים-קהילתי על גבול הרוחני עבר לסמכות הרבנית, לרב או אב"ד וכדומה, וגם כיום העסקנים שפועלים בתקנות שונות פועלים תחת ובתיאום עם הרבנים (רשמית).
א. האם התיאור דלעיל - בקווים גסים - הוא נכון?
ב. אני מחפש חומרי סיכום וסקירה שעוסקים בסמכות "ראש הקהל" בימינו; האם בכלל ישנה כזו סמכות, מה מקור כוחה, והיכן היא יכולה לבוא לידי ביטוי?
אודה לכל עזרה בנושא.