ידועה האמרה "העדר ראיות אינו ראיה להעדר", אמרה שעקרונית בוודאי נכונה היא. אבל, כל אחד מבין בסברא פשוטה שגם לכך יש גבולות ויש תנאים מתי יכולים להחיל כלל זה ומתי לא.
המחלוקת בסופו של דבר היא האם רמ"מ אחז בהשקפה הרגילה לזמנו והמקובלת בצורה כזו או אחרת עד היום או שהוא אחז בהשקפה אחרת חדשנית אפילו לזמנו.
ברור לכל בר דעת שמי שרוצה להוציא את רמ"מ מחזקתו ולטעון שהיתה לו השקפה שונה עליו הראיה לא על מי שטוען שרמ"מ לא אחז בהשקפות חדשניות וחריגות לזמנו.
אם המקור עליו היו מסתמך הטוען היה אמין, יש כאן תחילה של דיון, אבל כשהמקור אינו אמין ומספר סיפורי בדים, מה בכלל הדיון?
אתה טוען שרמ"מ אחז בהשקפה שונה ממה שמקובל לחשוב? תוכיח את זה בצורה ברורה! לא ברמזים ולא מחצאי משפטים.