פרנקל תאומים כתב:בן אדם צריך לשאול כאשר הוא סבור שאין ביכולתו להכריע בעצמו.
רעייתי שתחי' כל הריון משבית אותה מגידול הילדים וניהול תקין של הבית ואף מקבלת שמירה מהעבודה דבר שמצריך אותי להחסיר הרבה מסדרי שני בתקופות אלו.
הלכתי לשאול את ר' יצחק זילברשטיין שאלה זו והשיבני שודאי שעלי לקיים פר"ו אף אם זה כרוך בביטול תורה
אוהב עמו כתב:פרנקל תאומים כתב:בן אדם צריך לשאול כאשר הוא סבור שאין ביכולתו להכריע בעצמו.
ככה זה גם בשאר מקצועות התורה?
אוהב עמו כתב:ואילו בשאלות הנוגעות לחיי היום יום אדם מכריע לעצמו בלי משים
אוהב עמו כתב:א. האם אמורה להפריע לי העובדה שאני מכריע בשאלות הלכתיות כאלו בעצמי כי אין לי אפשרות לשאול רב, או שזהו המצב הרצוי שבשאלות כאלו כל אחד יכריע לעצמו וזו דרכה של תורה.
ב. האם כשמתאפשר יש צורך לשאול רב על שאלות כאלו?
אוהב עמו כתב: שכן או מכר מחתן את בנו או ל"ע יושב שבעה, והשתתפות בכך תלויה בביטול תורה, בדרך כלל ההחלטות מתקבלות תוך התחשבות בנוחות, מחיר וגודל הזמן וההשקעה, אולם יש מקום לומר שיש כאן שאלה הלכתית של ביטול תורה מול מצוה שאפשר לעשות על ידי אחרים או א"א לעשות ע"י אחרים (טלפון וכו')
אוהב אוצר כתב:לא סטיתי ולא ניסיתי לעשות איזו פעולה לא טובה.
זו חלק מהתשובה.
כל מקרה יש לדון לגופו, דהיינו רמת הקשר והקירבה, ורמת הפגיעה והאכזבה של בעל השמחה [או האבל חלילה] באם לא יופיע האיש המסתפק.
אבל בגדול: המציאות היא שלחתונת בן דוד או בן אח ועוד משפחה מהמעגל הקרוב, אף אחד לא ינסה לעשות חישוב של ביטול תורה. הוא מרגיש חייב ללא שום ספק בכלל.
אז מדוע החשבון הזה קיים לשכן או לחברותא או אחד מחברי הכולל שהוא נמצא וחי איתם יום יום? לא צריך להשתתף איתם בעת שמחה או בעת צרה חלילה???
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים