לייטנר כתב:ארי שבחבורה כתב:עיין בפירושו של הנצי"ב עה"ת "העמק דבר" על אתר (בראשית טז,ו ב'הרחב דבר') שהאריך להסיר את תלונות הרמב"ן מעל שרה אימנו.
ועיין עוד במאמרו המצוין של הרב אלחנן סמט המצו"ב שהאריך בביאור הענין בטוב טעם ודעת כדרכו.
במחילה, כותרת האשכול היא 'מה הפשט בכך ששרה עינתה את הגר שפחתה?', ואתה מציין לפירושו של הנצי"ב (שאף הוא הבין שאינו פשט, בשימו אותו בהרחב דבר)?!
לגבי הרב סמט, ככל הזכור לי, היכה אותו הרב ד"ר גרוסמן שוק על ירך, בטענה כי הסבר על פי חוקי חמורבי הינו, במקרה זה, הוצאת העוקץ מסיפור שרי והגר.
סביר שהוא וגם אתה לא קראתם את המאמר שאליו שלחתי
כיוון שלא הבאת את דברי הרב ד"ר גרוסמן איני יודע במה הכהו שוק על ירך,
לייטנר כתב:ארי שבחבורה כתב:לייטנר כתב:נראה שיותר מדי הנחות שגויות היו לך בתגובתך זו:
א. אם זו הכוונה, הרי אין כאן שאלה כלל. כלום רצה לשאול 'כיצד עינתה שרי את הגר?' או 'מדוע...'?
ב. אכן עיינתי בדברי הנצי"ב בטרם כתבתי דברי, והוא אכן תומך בדברי הרמב"ן. אך כיון שביאר כרמב"ן, הוצרך לשאלה כיצד 'חטאה אמנו חטא בעינוי', והזדקק למדרש תמוה.
הרחבת הדברים אצל הנצי"ב הינם במה שאינו שייך במישרין לפירוש התורה עצמה, כפי שכתב הנצי"ב עצמו בסוף ההקדמה לפירושו. ואכמ"ל.
ג. כיון שאת דברי הרב סמט, מלבד קריאתם גם שמעתי מפיו, לאט לך בדבריך. לא ראיתי כיצד היכני אוצה"ח על קדקדי, וסביר שהוא וגם אתה לא קראתם את המאמר שאליו שלחתי (לצערי, לא מצאתי אותו בקובץ, אך המתעניין ימצא גם את המאמר).
בראשית טז-ו ותענה שרי. והנה הר"מ בהל' עבדים פ"ט ה"ח כ' "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה וכו' ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו וכו' ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך", וצ"ע הנהגת שרה אמנו.
וכ' בפי' הריב"א "ותענה שרי ותברח מפניה. פרש"י היתה משעבד' בה בקושי והר' אליקים נתן טעם בדבר היאך צדקת כשרה עושה כך לפי שהגר הונתה שרה תחל' כדפרש"י גבי ותקל גברתה בעיניה ולכך היתה שרה מענה אותה בהיתר כי בספר סמ"ג כתוב במצות לא תונו דאיתא במדרש שאם הונה אותך אדם אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך אחרי שהונה אותך". ואפשר להוסיף בזה ד' ר"י בשע"ת ש"ג שכ' "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה, אלא לרצונם ותועלתם, ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, אבל אדם שאינו נוהג כשורה מתר לצוותו לכל אשר יחפץ". ועי' בד' הנצי"ב בהעמק דבר בביאור מה שנהגה הגר שלא כראוי. (והפסוק במשלי פ"ל אומר "תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת: תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם: תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה").
אמנם הרמב"ן כ' "חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי". ועי' בהעמק דבר שם. ואף הרד"ק כ' "ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה 'עשי לה הטוב בעיניך' היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני הקל, כמו שאמר המלאך אל הגר 'כי שמע ה' אל עניך' והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות". ובאברבנאל כ' ע"ד הרמב"ן "ואין הדבר כן כי כבר כתב המדיני שתקון המוטבע במדה פחותה הוא בהטותו והכריחו לצד המנגד כמו שיקרה למאשרי המקלות המעוותות שיטו אותם לצד המנגד באופן שכאשר ישארו בטבעם יעמדו במצוע. וכן שרה כאשר ראתה את הגר בגאו' וגאון ודרך רע ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה וכל זה לתכלית טוב כדי להשיבה אל המצוע והיא כפורע' מוסר ברחה מפניה דרך המדבר".
וצ"ע בד' הרמב"ן והרד"ק מד' המלאך שאמר להגר "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה". ואולי לכן הבטיח לה על ישמעאל שיהיה ידו בכל, וכדכ' הרמב"ן, 'לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי', וא"כ אמר לה שובי והתעני, ובנך יענה את זרעם. ודבר חידוש יש בבעה"ט בפ' וירא כלפי מה שגירשה שרה את הגר ובנה ישמעאל, שכ' "ובשביל שגרשה שרה להגר מביתה נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו להתגרש משם", וצ"ע דהרי הסכים הקב"ה לגירוש זה ואמר לאברהם "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה". (ובעטרות אדר כ' שלא ידע מקור לזה).
הסיפור שלפנינו אינו מתאים לגמרי ללשון החוק. ראשית, החוק עוסק בכוהנת מקדשית ולא באשה רגילה. אך חשוב מכך, לפי החוק הבבלי יש לשפחה מעמד מיוחד רק אם ילדה בנים, לולא כן - כפי שמופיע בהמשך, בסעיף 147 - הגבירה יכולה למכור אותה ואינה צריכה להשאירה בביתה כלל. בסיפור שלפנינו, הגר אמנם בהריון אך טרם ילדה בנים, כך שעל פי חוקי חמורבי זכות שרי לגרשה...
מה זה הראשונה ומה זה השנייה?תוספתא סוטה פ"ה כתב:האומרת לבעלה השמים ביני וביניך יעשו דרך בקשה ביניהן שכן מצינו באמינו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם ישפט ה' ביני וביניך אלא כך אמרה לו גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה אמינו שרה רואה את ישמעאל בנה במסין וצד חגבין ומעלה ומקטיר לע"ז אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמ' לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומ' חילול שמים בדבר זה ואני אומרת חילול שמים בדבר זה יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנ' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל מה ת"ל כל מלמד שהכריע לשנייה שהכריע לראשונה מה שניה לעדות הגר אף הראשונה לעדות הגר
עושה חדשות כתב:מה זה הראשונה ומה זה השנייה?תוספתא סוטה פ"ה כתב:האומרת לבעלה השמים ביני וביניך יעשו דרך בקשה ביניהן שכן מצינו באמינו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם ישפט ה' ביני וביניך אלא כך אמרה לו גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה אמינו שרה רואה את ישמעאל בנה במסין וצד חגבין ומעלה ומקטיר לע"ז אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמ' לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומ' חילול שמים בדבר זה ואני אומרת חילול שמים בדבר זה יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנ' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל מה ת"ל כל מלמד שהכריע לשנייה שהכריע לראשונה מה שניה לעדות הגר אף הראשונה לעדות הגר
נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב, עא ז).
היא שיחתי כתב:התכוונתי לשאול יותר מבחינה מוסרית
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים