מקדש מלך כתב:אולי תעזרו לחסרי הידע, מהו אותו ויכוח השקפתי לדברי הריבלינים?
איש-אחד כתב:ראיתי שפרסמו את הרצאתו של מורגנשטרן בכנס שהיה השבוע.
בתחילה פתח בתיאורים שבחלקם שגויים לחלוטין בתיאור התקופה הראשונה של עליית תלמידי הגר"א, אבל כל זה כדי להוביל למסקנה חדשה שלו שספר קול התור והפזמונים של ר' יושעה ריבלין נכתבו לאחר ת"ר כדרשות שנועדו לעודד את היושבים בציון בעקבות המצוקות הקשות ומפח הנפש מהקץ של שנת ת"ר בעקבותו אף המירו את דתם שניים מקהילת הפרושים בירושלים.
לדבריו הכותבים של קול התור הם ר' משה מגיד ור' יושעה ריבלין כשהם "מעבדים" מחדש כל מיני דברים שנאמרו בשם הגר"א (משהו כזה...).
מדבריו גם עולה שהוא עשה תפנית מסויימת במסקנותיו לגבי עליית תלמידי הגר"א, והוא טוען שבהחלט ייתכן שהגר"א לא שלח כלל את תלמידיו לעלות לאר"י, לדבריו עובדה שרמ"מ ור"י משקלוב אינם מזכירים דבר שכזה.
https://www.youtube.com/watch?v=yTldGFov7pE&t=1183s
המחקר כתב:עיקר חידושו של מורגנשטרן בהרצאה אינו הפרשנות האישית שהוא מעניק לשאלה מדוע חוברו 'קול התור' ו'הפזמונים'. על פרשנות אפשר להתווכח מכאן ועד הודעה חדשה.
אלא חידושו הוא הנתונים שהוא מציג סביב שנת תרט"ו, ששופכים אור חדש על פזמון עלום ומסתורי, ומתאימים לו ככפפה ליד, באופן שההיגיון אומר שאכן הפזמון נכתב על ידי אדם שהיה חי אז, הלא הוא ר' יושעה ריבלין, ולא צאצאיו שבאים ברבות הימים להדפיס את הפזמון ונלאים מלהבינו. אם הם זייפו אותו, כיצד לא הבינו אותו?
(וכבר העיר 'יושב הארץ' שבהרבה מקומות הסתבכו החוקרים הריבלינים בפירוש הפזמונים, ורש"ז היה מסתובב אצל מקובלי ירושלים שיבארו לו פזמון אחר פזמון. אם הוא היה הזייפן, הכיצד לא חשש שיתגלה קלונו? על זה טרם שמעתי תשובה מניחה את הדעת. בכל הזיופים הידועים [כמו הירושלמי קדשים] לא מצינו שהזייפן מכתת רגליו שיבארו לו את כתבי היד שברשותו, אלא מדפיס ומפרסם ואחר כך כולם מסתבכים עם זה].
המחקר כתב:האם אי פעם הוא טען שתלמידי הגר"א עלו במצוותו?
על אילו מקורות הוא התבסס?
המחקר כתב:אם זו היתה הוכחתו היחידה, לא פלא שחזר ממנה
לא יתכן שדבר כה משמעותי לא יהיה מוזכר בשום מסמך נוסף!
אני אישית חושב שהם לא עלו במצוות הגר"א, ועם זאת חושב שהפזמונים אינם מזוייפים. בקול התור חלו ידיים עורכות, והדבר נאמר במפורש על ידי הריבלינים.
יושב הארץ כתב:ודאי שעלו במצוותו, ר' יושעה כותב על כך מפורשות על גבי העיתון כשהוא מיייצג את עדת הפרושים כיד ימינו של ר' שמואל מסלנט, הוא לא היה זייפן ולא שקרן, כל השאר ספקולציות.
יושב הארץ כתב:הם חוו את כל המשברים של בניין ירושלים ומעידים על כך שרק המטרה העילאית של מצוות הגר"א החזיקה אותם.
יושב הארץ כתב:ודאי שעלו במצוותו
אולם יתר על כל השכנים האלה, עשה עלי רושם השכן שבא לאחרונה לגור בשכנותנו, הרב ר' חיים ראצער ז“ל. כאן נפגשתי לראשונה פנים אל פנים אם אחד חשובי האסכולה העתיקה של בית מדרשו של הגר”א, שלא הושבתה עוד מטהרה על יד כל הגלגולים שעברו על תורה זו, שהיו אבות אבותי ממחולליה, על ידי תערובות שונות בירושלים והרפתקאות שעברו עליה בירושלים שלא פסקו מזרום אליה זרמים מכל רוחות העולם. ר' חיים ראצער היה מילידי רייסין ושמש בחו“ל רב באחת העיירות. הוא היה תלמידו של ר' יצחק אייזיק ריבלין שהיה רב בטאליצין וחברו של ר' בנימין ריבלין בנו ושימש אחריו ברבנות באותה עיירה טאליצין, מקום ששמש אחריו שנים רבות גם ר' יצחק צבי הירש ריבלין הירושלמי בנו של ר' בנימיןם, אחרי פטירת אביו ר' בנימין כשהזמינו אותו מירושלים לטאליצין לשבת על כסא הרבנות של זקנו ושל אביו. הרבה ספר לנו ר' חיים על רבו ר' יצחק אייזיק בנו של ר' הלל ריבלין שעלה לירושלים עם אחד בניו הוא הסבא ר' אליהו שספרתי עליו לעיל. מתוך ספוריו ניכר שהיה ר' יצחק אייזיק חולם על גאולה לא פחות מאחיו ר' אליהו ונכדו ר' יצחק צבי. כך שמעתי מפיו שר' יצחק אייזיק הגיע בדמיונו עד כדי כך, שהיה מתהלך בטאליצין ברחובות בטלית המצויצת ומכריז שהוא עצמו “משיח”. עד כדי כך הוביל אותו הגיגו בגאולה. ולא פלא הוא שאנו מוצאים רמזים גם בשירי ר' יוסף ריבלין ב”ר אברהם בנימין ב"ר משה מגיד אחיו של ר' יצחק אייזיק, הוא ר' יושעה בונה השכונות שגם הוא מרמז לא פעם על עצמו שהוא לפחות נשמתו של משיח בן יוסף. והיה ר' חיים ראצער מפליג מאד בשבח זכרונו המפליא של ר' יצחק צבי נכדו של רבו, שהיה הוא ר' חיים ראצער מלמדו בילדותו. כך סיפר לנו, שפעם היה מלמד את הנער יצחק צבי גמרא, והיה דומה לו שאין ר' יצחק צבי מעיין כלל בגמרא, אלא צופה למרחקים מן הגמרא והלאה ברוב דמיונו. וכשגער בו בנזיפה, אמר לו הנער: “הרי אני שם לבי”, והגיד לר' חיים את כל דף הגמרא בעל פה מילה במילה וחזר גם על כל באוריו והשקלא וטריא שלו.
בימי, היה ר' יצחק צבי ידוע כבקיא בש"ס בבלי וירושלמי באותיותיהם, וכן בספרי הפילוסופיה של חכמי ספרד. ולא פעם שמעתיו מצטט עמודים שלמים בלשונו מתוך ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי, שהיה חביב עליו ביותר, כשהיה מביא אותו אסמכתא לדבריו בעניני הציונות וחיבת הארץ וערך לשון הקודש.
יגל כתב:מצאתי קטע משעשע בזכרונות יוסף יואל ריבלין שבפרוייקט בן יהודה (מומלץ לקריאה לכל מי שמדמיין שיוסף יואל היה בר-הכי לכתוב את הפזמונים ואת ס' קול התור. עניינים פנימיים נראים רחוקים ממנו ביותר, וניכר גם שהרבה סיפורי סבתא ינק בבית אביו), שם נראה שהוא לועג באופן מוצנע קצת על ר' יושעה ודמיונותיו בשיריו (הבאתי קצת מההמשך גם. כל הזכרונות נמצאים בפרוייקט בן יהודה https://benyehuda.org/read/8592):אולם יתר על כל השכנים האלה, עשה עלי רושם השכן שבא לאחרונה לגור בשכנותנו, הרב ר' חיים ראצער ז“ל. כאן נפגשתי לראשונה פנים אל פנים אם אחד חשובי האסכולה העתיקה של בית מדרשו של הגר”א, שלא הושבתה עוד מטהרה על יד כל הגלגולים שעברו על תורה זו, שהיו אבות אבותי ממחולליה, על ידי תערובות שונות בירושלים והרפתקאות שעברו עליה בירושלים שלא פסקו מזרום אליה זרמים מכל רוחות העולם. ר' חיים ראצער היה מילידי רייסין ושמש בחו“ל רב באחת העיירות. הוא היה תלמידו של ר' יצחק אייזיק ריבלין שהיה רב בטאליצין וחברו של ר' בנימין ריבלין בנו ושימש אחריו ברבנות באותה עיירה טאליצין, מקום ששמש אחריו שנים רבות גם ר' יצחק צבי הירש ריבלין הירושלמי בנו של ר' בנימיןם, אחרי פטירת אביו ר' בנימין כשהזמינו אותו מירושלים לטאליצין לשבת על כסא הרבנות של זקנו ושל אביו. הרבה ספר לנו ר' חיים על רבו ר' יצחק אייזיק בנו של ר' הלל ריבלין שעלה לירושלים עם אחד בניו הוא הסבא ר' אליהו שספרתי עליו לעיל. מתוך ספוריו ניכר שהיה ר' יצחק אייזיק חולם על גאולה לא פחות מאחיו ר' אליהו ונכדו ר' יצחק צבי. כך שמעתי מפיו שר' יצחק אייזיק הגיע בדמיונו עד כדי כך, שהיה מתהלך בטאליצין ברחובות בטלית המצויצת ומכריז שהוא עצמו “משיח”. עד כדי כך הוביל אותו הגיגו בגאולה. ולא פלא הוא שאנו מוצאים רמזים גם בשירי ר' יוסף ריבלין ב”ר אברהם בנימין ב"ר משה מגיד אחיו של ר' יצחק אייזיק, הוא ר' יושעה בונה השכונות שגם הוא מרמז לא פעם על עצמו שהוא לפחות נשמתו של משיח בן יוסף. והיה ר' חיים ראצער מפליג מאד בשבח זכרונו המפליא של ר' יצחק צבי נכדו של רבו, שהיה הוא ר' חיים ראצער מלמדו בילדותו. כך סיפר לנו, שפעם היה מלמד את הנער יצחק צבי גמרא, והיה דומה לו שאין ר' יצחק צבי מעיין כלל בגמרא, אלא צופה למרחקים מן הגמרא והלאה ברוב דמיונו. וכשגער בו בנזיפה, אמר לו הנער: “הרי אני שם לבי”, והגיד לר' חיים את כל דף הגמרא בעל פה מילה במילה וחזר גם על כל באוריו והשקלא וטריא שלו.
בימי, היה ר' יצחק צבי ידוע כבקיא בש"ס בבלי וירושלמי באותיותיהם, וכן בספרי הפילוסופיה של חכמי ספרד. ולא פעם שמעתיו מצטט עמודים שלמים בלשונו מתוך ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי, שהיה חביב עליו ביותר, כשהיה מביא אותו אסמכתא לדבריו בעניני הציונות וחיבת הארץ וערך לשון הקודש.
יושב הארץ כתב:
- ל.JPG (61.92 KiB) נצפה 11267 פעמים
יושב הארץ כתב:"מחויב כל אדם" "מה לנו לחזור כל הימים" "כאשר נבוא לא"י, "הכנה לצאת מחו"ל".
"ואנחנו מקווין עתה לתחיית המתים התנערי מעפר קומי שבי ירושלים", "ועתה הגיע להזמן של קום בתולת ישראל".
וקמה בימיו ארגון בעירו "רוזני וילנא" לארגון ועידוד העלייה ע"י האנשים הכי קרובים אליו, הגר"א עולה ושב, והתלמידים עולים, והגר"א לא ציווה...
ומי שטוען שעלו במצוותו אז הוא "זייפן".
יושב הארץ כתב:בהמשך להנ"ל - "הכנה לצאת מח"ל"
בני הגר"א מספרים שמשנת תק"מ הקים הגר"א בית מדרש ששם לימדם יסודי הלימוד: "להשלים בני דורו".
"ולהשלים את בני דורו, יסד בית מלא תורה, להיות אנשי תמיד עומדים על משמרתם סביב לשולחן ה'. דשנים ורעננים ממקרא משנה וגמרא, והוא גם הוא היה מסב עימהם בראש לעיתים קבועים, וסדר לפניהם מעשה השולחן, לכל מעשה עבודתם, איך במעט שנים יזכו לדעת כל התלמוד ערוך בפיהם, וידעו מקור הדינים והתורות של כל ארבעה טורים בתכלית השלמות. הזהיר שלא לעסוק בפלפול... וקימו וקבלו עליהם ולמדו בחיים חיותו שמונה עשרה שנה והוא היה נהנה מנחת רוח שנעשה רצונו הטוב. ע"כ.
קראתי שעיקר החיבורים שנתחדשו אז היו בענינים של מצוות התלויות בארץ, בסדר זרעים , וזה כפתור ופרח עם דברי הגר"א לעיל שצריך הכנה קודם הביאה לארץ ע"י לימוד התורה וידיעת מצוות התלויות בארץ.
איש-אחד כתב:יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.
יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.
יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..
המחקר כתב:איש-אחד כתב:יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.
יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.
יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..
אשמח אם תוכל להביא כאן קישור או צילום ממפקדי מונטיפורי בהם נזכר בחור זה.
יושב הארץ כתב:המחקר כתב:איש-אחד כתב:יושב הארץ כתב:העליתי כתבה משנת תר"ן שבה כותב הרב מיכלין מזכירו של ר' שמואל מסלנט הספד על מאן דהוא וכותב שכשהיה בחור היה "שומר ראש" של ר' ישראל משקלוב בגלל גבורתו. אם זה היה כתוב במוסד היסוד היית צוחק מזה כמה שעות, אז בבקשה.
יש הרבה ציטוטים מהעיתונות של הימים ההם על חברות שמירה יהודיות הן בירושלים והן בפתח תקווה.
יש הבדל גדול בין הסבירות ההגיונית למצוא עדויות וסימנים לקיומו של ארגון שמירה לבין אדם בודד ששמר על מישהו, שהסבירות לעדויות על כך קטנה, והנה בכל זאת ידעו מיד לאחר פטירתו לספר על כך.
ואגב, "שומר הראש" המדובר היה בתרצ"ט (שנת פטירתו של ר"י) כבן 20 (ע"פ מפקדי מונטיפיורי), מה שאומר שלכל היותר ממש בזקנותו של ר"י כשנוצר צורך שמישהו יעזור ויגן עליו בהיותו מנהיג הכולל האחראי על כספים רבים, נצמד אותו ר׳ מרדכי יהודה באלאטין ללוותו (בבחרותו) ולהגן עליו.
כך שלקשר את זה לסיפורת על הגברדיא, זה דיי מגוחך..
אשמח אם תוכל להביא כאן קישור או צילום ממפקדי מונטיפורי בהם נזכר בחור זה.
הוא היה בן 32 בשנת תר"ט:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 119 אורחים
