בין שליחות משה לשליחות ירמיה

[מענה איש]

חלק גדול בפרשה מוקדש לשכנועים של הקב''ה למשה להסכים לשליחות שהוא מטיל עליו להוציא את בני ישראל ממצרים.
אם ננסה להשוות את משה לירמיה נראה שיש כאן תמיהה כפולה, בעוד שעם משה שהיה כבר בגיל מבוגר הקב'''ה נוהג בכפפות של משי ומנסה ומנסה למרות שהוא מטיל עליו שליחות טובה וחיובית לגאול את עם ישראל ממצרים ומשה היה צריך לקפוץ על העניין ולהסכים
ואילו לגבי ירמיה שמוטלת עליו שליחות להתנבא על הפורענות מנסה ולכאורה בצדק להתחמק ממנה מצד שהוא נער הקב''ה חותך באחת את הניסיון ואומר לו אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך.

אשמח לפירוש המניח את הדעת.

[דרומי]

השוואה זו לכאורה שלא במקומה.

משה הוא הנביא הראשון, הוא מתחיל ומייסד משהו חדש לגמרי.

הוא נשלח לפרעה מלך מצרים, מושל בכיפה וכופר במציאות הא-ל.

ירמיהו נמצא בארץ ישראל, בזמן שבית המקדש קיים, היו כבר נביאים לרוב.

הוא אינו מתבקש לעשות משהו חדש לגמרי, הוא רק מתבקש להמשיך את השושלת ולהיות נביא לענין מסויים.

עיקר נבואתו של ירמיהו היא ביחס לעם ישראל, והוא נמצא בתוך עמו, מאמינים בני מאמינים.

[יש גם את העובדה שמשה לא רצה להתנבא בגלל אחיו הגדול אהרן, דבר שלא היה קיים אצל ירמיהו].

[מענה איש]

אבל משה רבנו לא השתמש בטיעונים שאתה מעלה
הוא טען לחוסר התאמה

מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם

ירמיה גם כן טען כמעט אותו דבר

הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר: כִּי-נַעַר, אָנֹכִי.