הודעהעל ידי אוהב תוכחה » א' ינואר 26, 2020 2:45 am
אולי אפשר באופן הזה.
כשהגמרא שואלת למה כתוב שהוא ממשפחת יהודה, הרי משפחת אם אינה קרויה משפחה, אפשר לפרש את זה בצורה פשטנית, שהיות ויש כלל כזה, שמשפחת אם אינה קרויה משפחה, אז זה לא נכון לכתוב כך;
ואפשר לומר שהכלל הזה הוא לא רק כלל הלכתי טכנוקרטי, אלא שמשפחת אם אינה מתפקדת כמשפחה, לא נכון לייחס אדם למשפחת אמו כי היא לא זאת שמשמשת אותו למעטפת המשפחתית.
(שני האופנים האלו יכולים לשמש, למשל, הרבה פעמים בקריאת חידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת. הרבה פעמים ניתן לתהות על ההיצמדות שלו לכללים ולעקרונות שנראים הלכתיים גרידא, ולהשתמש בהם גם למרחב סיפורי מציאותי, שלא אמור להיות כפוף אליהם. אבל אפשר לומר כדרך השניה המוצעת כאן, שהגרי"ז משתמש בכללים הלכתיים כדי לטעון טענה על איך שהמציאות עצמה מתפקדת).
אפשר כמובן לתהות על הנחרצות שבקביעה כזאת, האמנם? בשלמא ככלל הלכתי, אבל כקביעה מציאותית כוללנית? שאלה טובה, אולי אפשר להקל עליה קצת, ולומר שמשפחת אב מתפקדת כבסיס שמחייב את האדם לצעוד בדרכו, לעומת משפחת אם, שהאדם יכול לבחור אם להשתייך אליה או לא - אם להעצים את הנתונים שיש בו ממשפחת אמו או לא.
כאשר הנביא מתאר את הנער כמי שבא ממשפחת יהודה, הוא בעצם מטיל כתם על כל משפחת יהודה, בכך שהוא משייך אותו אליה. הוא מרמז על איזה קשר שיש בין הרקע המשפחתי של הנער לבין המעשים שלו. הגמרא תמהה על כך - הלא משפחת אם אינה קרויה משפחה, מדוע אם כן להאשים את יהודה במעשהו של הנער? הלא באופן טבעי אנו אמורים להאשים את משפחת אביו, שהיא מתפקדת באופן הרגיל כמשפחה, ולא את משפחת אמו?
על כך עונה הגמרא, שמשפחת יהודה עצמה תתגלה בהמשך כמשפחה שיש בה נטיה למעשים כאלו. לכן, השיוך של הנער בהקשר הזה, הוא הרבה יותר טבעי למשפחת אמו - הוא למעשה השתמש בשרשים המשפחתיים שלו מצד האם, והעצים את הנטיה שיש בו מכוחה לעבודה זרה.