מן הסתם נרמז לזה באי אלו מקומות בפורומינו בעבר, ומ"מ יש כאן כמה מ"מ חדשים, כמדומני, וגם סידור הדברים יש בו תועלת.
השמועה בשם הגרי"ז
כתב בספר 'משאת המלך' (אהל יהושע): "יש להעיר דלא משכחת לה זמן זה של חצות, שהרי כשחולקים הלילה לשנים, נמצא שהחצי הראשון הוא לפני חצות והחצי השני הוא אחר חצות, אבל חצות גופא אינו תופס זמן כלל ואינו מצב כלל דאינו אלא שם חלוקת הלילה, וכל זמן שבאמצע אף הוא נחלק לשנים חציו לכאן וחציו לכאן, וא"כ היאך משכחת לה חצות לילה.
ונראה פשוט שהרי כמו"כ יש להעיר דמיתה אינה ג"כ ענין של זמן, דהא מקודם הוא חי ועתה הוא מת, ונמצא שאין שעת מיתה כלל, דכל זמן שעדיין לא מת הוא כחי, וכשהפסיק לחיות הרי הוא מת נמצא דאין זמן מיתה כלל. ופשוט דאמנם נכון הדבר, ואשר על כן מיושב קושיא קמייתא דאף כן היה במכת בכורות, שהיו חיים בחצי הראשון ואילו בחצי השני כבר פסקו לחיות והיו מתים, ואה"נ דלא חצות הוי זמן ולא שעת מיתה הוי ענין זמן, אלא דזה גופא המעבר ממות לחיים היה שוה בזמן למעבר מחצות הראשון לחצות השני, והביאור ויהי בחצי הלילה אין הכוונה לזמן חצות, אלא כמו שחצה הלילה חצה בין מוות לחיים של בכורי מצרים.
ומוסיף הגרש"מ דיסקין זצ"ל: האי מרגניתא איתבדר בבי מדרשא, ותלוהו באילנא רברבא מרן הגרי"ז זצ"ל, ולאחר שביררתי מבית מרן כפי הנראה לא אמר זאת.
במכתב הגרש"מ זצ"ל להגרמ"מ הלוי שלוזינגר שנדפס בספר משמר הרש"ם סימן ב הוא מפרט ששאל את יבדלחט"א הגרמ"ד הלוי שליט"א, והשיב שמעולם לא נשמע כן בשם הגרי"ז.
אולם בספר משנת יעקב על הרמב"ם (פ"ו מהל' יסודי התורה ה"ו) מובא שהציע דברים בנוסח זה ממש לפני מרן הגרי"ז.