מעשה באחד מגדולי הדור שכל בית ישראל רעדו מפניו נקרא לו ר"א, ששלח תלמידו למדינה רחוקה לסדר ענין כל שהוא. תלמיד זה בהיותו קצת שובב, הסתבך בחובות וכיוצא. כשנקרא לדין אצל אחד מגדולי הרבנים שבמדינה ההיא שנקרא לו ר"ב, ת"ח מופלג זקן ויושב בישיבה ונקי כפים מאין כמוהו, סירב להתדיין. ר"ב כשראה שהלה עוקש ומתעקש איים עליו שימצה איתו את הדין עד הסוף. כשראה התלמיד שכלתה אליו הרעה, שלח מכתב לר"א עם הגירסה שלו. ר"א שלח מכתב לרבני המדינה ההיא, שהצדק עם תלמידו, ועליהם להחרים את ר"ב. גדולי הרבנים שבמדינה הרחוקה חרדו לכבודו של ר"א, ובצדק, כי הוא אכן היה גדול הדור ללא עוררין, ובלי לבדוק יותר מדי, החרימו את ר"ב. למעשה, אחרי זמן הסתבר שהתלמיד ההוא הוליך שולל את רבו והתנהג בצורה מחפירה. כל הנ"ל מתועד ומבורר בכתב יד. השאלה היא, האם ראוי להשתדל להדפיס כת"י זה.
הצדדים שלא:
א. יש חשש לבזיון ת"ח כשהלומד יראה איך התלמיד הוליך את רבו שולל ואיך רבו מיהו לחרוץ את דינו של ת"ח מופלג ללא שמיעת שני הצדדים.
ב. התוכן ההלכתי הוא מועט, ורובו עוסק בתככים ובמזימות.
הצדדים שכן:
א. כי כל ספרי השו"ת מלאים בסיפורים כגון זה, חלקם עם תאריכים ושמות, ומעולם לא שמענו שנמענו להדפיס ספרים אלו.