אבקש נא את עצכם בזה, בענין המנהג לתת שליש מדמי השדכנות ל'מציע' שידוך אשר לא הביא את הצעתו לידי גמר.
מצוי בקהילות מגובשות אשר יש היכר קרוב בין המשפחות, וא' מציע שידוך לרעהו – פשוט כי הוא חשב על הרעיון, ולא בגלל שהוא שדכן במקצועו. הבעיה היא שבמקרים רבים כמה ממכריך וידידיך הציעו 'אותה הצעה'. חלקם, כאשר עדיין לא התחלת לשמוע שידוכים, חלקם כאשר התלבטת האם אם אתה כבר שומע, וחלקם לאחר שכבר גמרת בדעתך לשמוע שידוכים. ועל כולם, זה שפעל לסגירת השידוך.
כאן עלולה לבוא בעיה קשה. שכן, שדכנים מקצועיים שפועלים בעקביות נמנעים מלהציע שידוך בין מכרים, מאחר שאומרים לעצמם: בודאי כבר הציעו לפלוני הצעה זו. או לחילופין, כאשר שדכן מקצועי ועקבי מתקשר להציע, התשובה מיד באה: 'כבר הציעו לנו את זה', ואז השדכן נסוג לאחור, למרות שזה אשר 'כבר הציע את זה' אינו יודע או אין לו פנאי לפעול ולהוביל לסגירת השידוך.
ולצערנו, מצויה לעתים גם בעיה קשה יותר, כאשר מסתובב מי מן הקהילה ובאופן שיטתי מתקשר 'להציע לכולם את כולם', לאמור, הוא מתקשר להורי המיועד או המיועדת ומקריא את כל רשימותיו, וכאשר הוא רק שומע שנסגר איזה שידוך בקהילה, מיד הוא מתקשר ותובע: אני הצעתי לראשונה, הבו לי דמי שליש.
אודה למי אשר יוכל לתת עצות ורעיונות בענין זה.