בית מדרש הגר"א

[עושה חיל]

גם אני שמעתי בכנס של 'מטמוני ארץ' (מארכאולוג דתי) על 'טוטפת' שבמצרית זה קישוט מזהב (דומה לתפילין).
ודווקא אותי זה חיזק ולא החליש. (הפירוש ההלכתי מאוד מתאים לממצא הארכאולוגי שהוא הראה שם בתמונה)
לא יודע מה הבעיה לומר את זה.
שעל תפילין של ראש אומרים עוטר ישראל בתפארה! - זה הקישוט שלנו, ומניחים על ליבנו ועל ראשנו פרשיות אלו ל'טוטפת'.

כמובן פשט זה לא אמור לסתור עומקים נוספים, התורה רחבה אין קץ.

[איש קריות]

והיום התפרסמה מהדורה חדשה של המאמר עם הוספה נכבדה ובה מו"מ בעומק מאמרי ההשקפה של 'יתד נאמן'... ואני כבר תוהה שמא כל המאמר המוזר הזה אינו אלא מהתלה אחת גדולה לכבוד פורים...

עושה רושם שמדובר אכן במהתהלה לכבוד חג הפורים, מאד מקווה שאני צודק..

[היא שיחתי]

שומע את הטיעון, אבל יש כאן משהו שלא ברור לי.
אני יכול להבין אחד מהשניים, או שהרעיון של המצווה גזירה היא מלפניו, ואין כאן עניין של תכשיט כזה או אחר, ואז הכל פשוט וחלק, אמנם, יהיה צריך ביאור מה טעמה של מצווה זו באופן הזה אם אין היא חוקה כפרה אדומה.
או שאני יכול להבין שעניין המצווה הוא הקישוט, אבל קישוט בלי קשר למנהג מצרי כזה או אחר, אלא קישוט כי כך רצונו יתברך שנתקשט בתפילין, זה שלפלוני או אלמוני זה לא נראה איזה תכשיט מפואר, זה לא רלוונטי, זה בעיה שלו, וזו צורת ההתקשטות שקבעה התורה וזהו.

אבל להבין שהמצווה היא קישוט, ושזה עומד בזיקה לקישוטים מצריים כאלו ואחרים, זה אני לא כל כך מבין, כי אם הרעיון הוא לעשות קישוט בדומה לקישוט מצרי, אם כן יש לי כמה שאלות:
1 זה לא מתאים להיום, היום אין קישוטים מצריים. ומוכח שהמצווה לא קשורה לקישוטים מצריים.
2 הצורה של ריבוע התפילין לא מזכירה שום קישוט, קישוט זה קמיע עגולה, או מטבע זהב וכסף, או עור מוטבע, לא ריבוע גבוה על המצח.
3 מה שייך לקבוע בזה הלכות, שהרצועות יהיה כך, או מבהמה כזו או אחרת, אם זה קישוט אז מספיק עור מקושט וזהו.
4 האם יש מקור לקישוט מצרי גם על היד?

[עושה חיל]

זה לא מצוות 'קישוט'. ברור שלא. אף אחד לא ציווה על קישוטים...
אלא שבקישוט זה יש מטרות בפני עצמן. זיכרון, תפארת לעם ישראל (וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך)...

(כמו שחג הקציר זה לא פסטיבל קציר אלא חגיגה והודאה לה' אלוקי ישראל על הקציר ועל ארץ ישראל)

האם אתה שואל - איך התורה מצווה פרטים שלכאו' טעמם לא נוגע לכל הדורות? יש הרבה דברים כאלו.

[היא שיחתי]

קציר הוא מונח טבעי, זה לא בר השוואה להסתמכות על טקס מצרי כל שהוא.
מה שכן, ברמב"ם במורה כמדומה דן על קעקוע ועוד עבירות שהוא מפני שכן נהגו כומרי העבודה זרה,
ועדיין יש לחלק בין עבירה למצווה, מצוות עשה תמוה שתיקבע על פי טקסים מצריים

[ישא ברכה]

זה לא מצוות 'קישוט'. ברור שלא. אף אחד לא ציווה על קישוטים...
אלא שבקישוט זה יש מטרות בפני עצמן. זיכרון, תפארת לעם ישראל (וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך)...

(כמו שחג הקציר זה לא פסטיבל קציר אלא חגיגה והודאה לה' אלוקי ישראל על הקציר ועל ארץ ישראל)

האם אתה שואל - איך התורה מצווה פרטים שלכאו' טעמם לא נוגע לכל הדורות? יש הרבה דברים כאלו.

קציר הוא מונח טבעי, זה לא בר השוואה להסתמכות על טקס מצרי כל שהוא.
מה שכן, ברמב"ם במורה כמדומה דן על קעקוע ועוד עבירות שהוא מפני שכן נהגו כומרי העבודה זרה,
ועדיין יש לחלק בין עבירה למצווה, מצוות עשה תמוה שתיקבע על פי טקסים מצריים

אני לא חושב שיש מי שאמר שטעם המצווה הוא מחמת הקישוט שהיו המצרים נוהגים להניח בראשם. אלא ה' ציוה עלינו להניח תפילין בראשינו. והתפילין הם באמת קישוט לאדם [לדעתי דווקא כשהם מעור בהמה דקה], כמו שנקראו פאר וכדומה. אבל הביטוי בתורה טוטפות יתכן שכוונתו לקישוט שהיה נהוג בזמנם, כי אף שהתורה פונה לכל הדורות, יש בה רובד מיוחד הפונה באופן נוכח לבני הדור שיצאו ממצרים ועמדו על הר סיני. ולא הכוונה שטעם המצוה הוא זמני אלא המצוה יכולה להיות לדורות אבל השפה בה נאמרה כוללת שפה לדורות ושפה לשעה.

[לענין]

התורה מצוה לעשות שחיטה וכיסוי הדם לבעלי חיים, לא לתפוחי אדמה. אם המצוות הם גזירת הכתוס בעלמא אז למה שלא תהיה מצוה לשחוט ירקות?
מצוות התורה הם ודאי גזירת מלך, אבל הם על רקע מוכר.
וכמו למשל מצות נטילת מינים - שבעיני בן דורנו נתפסת כגה"כ בעלמא - היא על רקע מה שלמדונו חז"ל והראשונים שנטילת מינים פורחים ומלבלבים היא דבר מקובל, אז ירננו עצי היער.
בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך. כך היה מקובל לפני מלך בשר ודם, וכך צותה התורה לעשות בראש השנה.
יש מישהו שחולק על זה?
אז מה רע לומר כך גם בתפלין?

[אפרים זלמן]

ומחכ"א שליט"א שמעתי בסגנון זה: מהות המצוה היא להעתיק את התפילין הראשונות, והגדרת פרטי התפילין הם "שיהיה כמו הטוטפות שעשו בני ישראל כשנצטוו על כך", משל למלך שציוה עבדיו שיכינו חותמת עבדות להחתים את עצמם, הרי החותמת הראשונה שיצרו היא חותם העבדות, [ומי שיצור אחרי כמה דורות חותמת אחרת, ייקרא זייפן ומורד בחותמת העבדות של המלך].

[דבר נאה]

ברצוני לשתף את את חו"ר הפורום באנקדוטה, שלענ"ד תעמיד באור הנכון את יציאתו של מו"ר הגר"ד כהן בחרב ובחנית כנגד בית מדרש הגר"א. [אינני מחובר תדיר ועל כן לא באו דברי אלא עתה].

לפני שנים מספר בהיותי תלמיד מן המניין בישיבת חברון, נהגתי להשתתף בקביעות במסגרות השונות של בית מדרש הגר"א וכן בוועדים הקבועים של הרב פייבלזון בגבעה, יום אחד קרא לי הגר"ד ונתן לי 'מנה הגונה' על השתתפותי בנ"ל, ולא חסך במיליו מכינויי 'אפיקורסות' וכדו'. ניסיתי לשאול על מה יצא הקצף ואם יוכל לתת לי דוגמא לדברי 'אפיקורסות', אולם הוא לא הסכים ורק אמר 'שמעתי דברים מזעזעים'. אני למולו החצפתי ושאלתי אם הרב פייבלזון הוא אפיקורס מדוע ר' משה (שפירא) לא מגלגל אותו מכל המדרגות? הגר"ד נדהם ושאל אותי, יש לו קשר עם ר' משה? אחר שהעמדתי לו את טיב הקשר ביניהם הבטיח לי הגר"ד שהוא ידבר עם ר' משה. [דבר שלא קרה מעולם, זמן קצר לאחר מכן נפל הגרמ"ש לחוליו האחרון].
אולם גם לאחר הדברים הללו לא נכנע הגר"ד ואמר לי 'גם אם לך זה לא מזיק מ"מ כיון שאתה בחור חשוב [כוונתו: אתה מקורב אלי ומזוהה איתי] אני לא יכול לאפשר שתלך לשם וילמדו מזה'. כמובן שלאחר מכן לא השתתפתי בפומבי בשום מסגרת.

המסקנא שאני לוקח מן הדברים:
התנגדות הגר"ד לא באה רק מצד תוכן הדברים [אין ספק שהוא מתנגד להם בתוקף] ולא ממש היה אכפת לו אם הגרמ"ש מסכים או לא [הוא לא טרח להתקשר לר' משה למחרת בבוקר אפילו שנדנדתי לו], עיקר מה שהיה אכפת לו זה שתהיה נהירה של בחורים שזה יזיק להם מאוד, ולכן כל הדיון הארוך כאן בשורשי הדברים אף שהוא חשוב הוא לא נוגע לגופו של עניין ההתנגדות.

עוד עלי לציין מנסיון אישי, יש צדק רב בהתנגדותו של הגר"ד כפי שהצגתי אותה, היו לי כמה חברים שחשבו שהם חכמים גדולים והשתתפותם במסגרות הנ"ל רק הזיקה להם.

[ארי שבחבורה]

יתכן שר' דוד לא התקשר לר' משה, אבל שמעתי ממקורות נאמנים שר' משה התקשר לר' דוד מיוזמתו ערב יציאתו לניתוח בחו"ל וביקש ממנו שלא לצאת נגד הרב פייבלזון, ואכן ר' דוד נענה, לפחות עד פטירתו של ר' משה.

[ח. רוזנברג]

הגר"מ קצת יותר מ"ביקש ממנו". הוא אמר לו ש"מי שמתחיל עם פייבלזון הוא אויב אישי שלי".
עוד יש לציין, שכאשר הרב פייבלזון שמע שרד"כ לא מרוצה שהוא מוסר ועדים בגבעת מרדכי, מיד הוא הפסיק (וכמובן שלח להודיע על כך לרד"כ) ומאז הוא לא מוסר שם ועדים.
ועוד יש לציין שזה כבר היה הסיבוב השני של רד"כ והרב פייבלזון. למה בסיבוב השני הוא לא התקשר לגר"מ שפירא? כי בסיבוב הראשון שהיה שנה קודם לכן, הוא כן התקשר לגר"מ שפירא, והגר"מ אמר לו שלדעתו (של הגר"מ) הוא היה צריך לתת לרב פייבלזון לדבר בתוך הישיבה ולא רק ליד הישיבה. למחרת שיחה זו רד"כ אמר לא' הבחורים "מה אעשה שאין לי מספיק אמונת חכמים"...
ויש עוד הרבה פרטים מעניינים מאד על המשולש הגר"מ שפירא-הגרא"מ פייבלזון-הגר"ד כהן. ועוד חזון למועד וד"ל.

[נוטר הכרמים]

ממקור שדיבר עם בני משפחת ר' משה זצ"ל שמעתי דברים שונים והרבה פחות מתלהבים,
אני מקבל הכל בערבון מוגבל, כמובן,
[אם כי אכן מסתבר לענ"ד שר' משה גם הסתייג, אחרי הכל, יש הבדלים משמעותיים מאוד ביניהם, לפי התרשמותי ומה ששמעתי מיודעים],
אבל בכל זאת כדאי להדגיש שהדברים האמורים למעלה מתבססים על גירסת הרב פיבלזון,
וישנם גירסאות נוספות.

[זאב ערבות]

עוד עלי לציין מנסיון אישי, יש צדק רב בהתנגדותו של הגר"ד כפי שהצגתי אותה, היו לי כמה חברים שחשבו שהם חכמים גדולים והשתתפותם במסגרות הנ"ל רק הזיקה להם.

האם אתה מוכן לשתף אותנו באיזה אופן זה הזיק להם?

[עושה חיל]

הגר"ד נדהם ושאל אותי, יש לו קשר עם ר' משה? אחר שהעמדתי לו את טיב הקשר ביניהם הבטיח לי הגר"ד שהוא ידבר עם ר' משה. [דבר שלא קרה מעולם, זמן קצר לאחר מכן נפל הגרמ"ש לחוליו האחרון].

ממקור שדיבר עם בני משפחת ר' משה זצ"ל שמעתי דברים שונים והרבה פחות מתלהבים,
אני מקבל הכל בערבון מוגבל, כמובן,
[אם כי אכן מסתבר לענ"ד שר' משה גם הסתייג, אחרי הכל, יש הבדלים משמעותיים מאוד ביניהם, לפי התרשמותי ומה ששמעתי מיודעים],
אבל בכל זאת כדאי להדגיש שהדברים האמורים למעלה מתבססים על גירסת הרב פיבלזון,
וישנם גירסאות נוספות.

אוי וויי.

לומר שר' דוד לא דיבר עם ר' משה שפירא על הרב פייבלזון, זה שקר גס כמו לומר שר' משה לא אחז מספיק מהרב פייבלזון.

בקיצור, בישיבת חברון בזמנו (כשהיה השיעור והופסק בענוותנותו של הרב פייבלזון) דיברו על השיחה של ר' דוד עם ר' משה שפירא, ולפי השמועה ר' משה מחה על המחשבה לדבר ולצאת נגד הרב פייבלזון.

לפי השמועה (בישיבת חברון) נאמרו דברים חמורים מר' משה כדי להגן על תלמידו חביבו הרב פייבלזון ממנו אחז 'עולמות' ואף הציע לר' דוד לקחת את הרב פייבלזון כראש ישיבה/משגיח בישיבתו (או לפי שמועה אחרת - אני ואתה צריכים לשמוע ממנו שיעור כללי אבל לא אכשר דרא).

הכל לפי השמועות שמסתובבות בישיבת חברון ומוכרת לרבים.

ירדתי לנושא זה, כי יש מי שכתבו כאן שקרים כאשר כל חברונער יודע את האמת.

אם ימשיכו בשקרים אנסה לברר אצל יודעי דבר את המשפטים שנאמרו שם בשיחה.

(כמובן שדעתו התורנית וההשקפתית של הגר"ד כהן שליט"א לא תלויה באף גדול אחר. ועל כך אני מסכים לגמרי עם ר' דבר נאה. ויתכן מאוד שהם (- הגר"מ שפירא זצ"ל והגר"ד כהן שליט"א) ברי פלוגתא גדולים)

[יותם]

ממקור שדיבר עם בני משפחת ר' משה זצ"ל שמעתי דברים שונים והרבה פחות מתלהבים,
אני מקבל הכל בערבון מוגבל, כמובן,
[אם כי אכן מסתבר לענ"ד שר' משה גם הסתייג, אחרי הכל, יש הבדלים משמעותיים מאוד ביניהם, לפי התרשמותי ומה ששמעתי מיודעים],
אבל בכל זאת כדאי להדגיש שהדברים האמורים למעלה מתבססים על גירסת הרב פיבלזון,
וישנם גירסאות נוספות.

יש עובדות פשוטות. בראשות ישיבת 'פתחי עולם' שר' משה זצ"ל הקים ושימש כנשיאה, הוא העמיד את הרב פיבלזון.

[עקביה]

קראתי את מאמרו החדש של הרב שלמה פלאי שליט"א.

הלוואי והיה מדובר במהתלה. לצערי זה לא נראה כך כלל, ולכן, ברשותכם, אכתוב כמה הרהורים.

למקרא דבריו של הרב פלאי התעורר הילד שבי וחש גיחוך ולעג. כמו ילדים הרודפים אחרי שוטה-הכפר ושוחקים על משבתו. אבל לאחר תחושות אלה התעורר המבוגר שבי וחש עצבות גדולה, ושם אני עומד.

עצוב לי לראות יהודי נכבד הנושא בתפקיד חינוכי חשוב, שמצד אחד הוא אכפתי ואחראי מאד, בעל רצון ושאיפה כנים להועיל ולהיות לעזר ולאחיסמך לכל המבקש לעלות בהר השם, אבל מאידך, כלשון הגמרא (שבועות ו:), "בחורשיא אכיל ליה" - האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו וכו' (רש"י שם). הוא מתחפר בעמקי פיר שלו, ואינו מוכן להקשיב למציאות המשתנה בעולם בו הוא חי.

הוא זועק את זעקת המסורת - פך השמן הטהור החתום בחותמם של רבותינו מצוקי ארץ מעתיקי השמועה שהנחילו לדורינו.

ברור לו כחמה בלי שום ספק ופקפוק שלעולם הישיבות במסורת אבותינו ורבותינו מעתיקי השמועה יש את התשובות לכל השאלות המטרידות את בנינו, וכי יש לנו את כל כלי המלחמה החזקים ביותר להתמודד עם נסיונות הדור בדרך המוסר שהנחילו לנו רבותינו, ואין לנו שום צורך בעזרה מבחוץ.

אם הרב פלאי לא יחוס על כבוד עצמו, מי יחוס עליו?!

באותו מאמר עצמו הוא מביא דברים שכתב לו אחד מתלמידי 'פתחי עולם', כדי שנראה, נבין ונשפוט מה הסכנה שיש בגישה החדשה הנידונה כאן.

לשם דוגמה, התלמיד כותב, בין השאר, שיש לו קושי עם מה שאנו אומרים כל יום בתפילת ערבית: "הא-ל הנפרע לנו מצרנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו". הוא מסביר שקשה לו מאד עם זה שאיננו רואים שכדברי התפילה אכן כך הוא. הרבה מצרנו ואויבי נפשנו מתו בשלום על משכבם, ללא שקיבלו כגמולם בעולם הזה.

הרב פלאי אינו סבור שיש צורך לענות על קושי זה. הוא מציג אותו רק כדי שנראה את גודל הסכנה שיש בגישה החדשה הנ"ל.

אם תרצו, זו כל תורת הוויכוח על רגל אחת, וכדלהלן.

מדוע הרב פלאי אינו עונה על השאלות אותם מעלה התלמיד? הלא לעולם הישיבות במסורת אבותינו ורבותינו מעתיקי השמועה יש את התשובות לכל השאלות. יש לו את כל כלי המלחמה החזקים ביותר להתמודד עם נסיונות הדור בדרך המוסר שהנחילו לנו רבותינו, ואין לו שום צורך בעזרה מבחוץ.

ומה היה הרב פלאי עושה אילו בא אליו אחד מתלמידיו עם שאלות כאלה?

ובכן, הרב פלאי, במה שכתב ובמה שנאמר בין השורות, מבהיר היטב את גישתו, כך שלא קשה לנחש -

הוא אינו מוכן להתייחס לקשיים אלה כאל שאלות הזוקקות תשובה. אותו הן לא מטרידות לרגע אחד, ולכן הן גם לא אמורות להטריד אחרים. ואם הן בכל זאת מטרידות, אין זה אלא בגלל בעיות באמונה שנוצרו אצלם עקב הצצה לשדות זרים. כיון שכך, לא תשובה חסרה להם, אלא תיקון הבעיה משרשה ע"י לימוד מוסר, ובא לציון גואל.

אם בכל זאת ירצה הרב פלאי לרדת לפרטים בנוגע לשאלה הנ"ל, הוא יסביר לשואל שאנו מאמינים באמונה שלימה בכל מה שאמרו חז"ל, ואין לנו שום ספק ופקפוק שכל דבריהם אמת וצדק, ואם הם אמרו "הא-ל הנפרע לנו מצרנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו", אין לנו הרהור קל על כך שדבריהם נתקיימו עד הפרט האחרון.
אלא מה, אנחנו לא רואים את זה? זו הבעיה שלנו! אנו קצרי רואי ולא זכינו למבטם הרחב, העמוק והצופה למרחוק של חז"ל. תפקידנו הוא להפנים אמתות אלה ולא לשאול שאלות.

השואל הנבוך יהנהן בראשו, והרב פלאי יסכם לעצמו בסיפוק שהועיל לעוד נפש אחת מישראל, והאיר את דרכה בחשכת העולם הזה.

אפשר לומר שלכל השאלות שיש בהן, לדעת הרב פלאי, נגיעה בכפירה ואפיקורסות, הוא לא יתייחס כאל שאלות, אלא ישלח את השואל ללמוד בעיון ובעמל את עיקרי האמונה ושלום על ישראל.

אינני יודע מה ומי יכול לגלות את עיניו של הרב פלאי, ולגרום לו להבין שישנן לא מעט שאלות שאין לעולם הישיבות במסורת אבותינו ורבותינו מעתיקי השמועה את התשובות להן. אין לו כלי וחצי כלי מלחמה כדי להתמודד אתן, וודאי לא בדרך המוסר שהנחילו לנו רבותינו, ויש לו צורך דחוף בעזרה מבחוץ.

ולמען האמת, אני חושש מאד מרגע כזה, אם יבוא. ברגע הזה, הרב פלאי, שהוא ללא ספק אדם טוב וחיובי בהחלט, יבין שהרלוונטיות שלו ירדה בחמישים אחוז, אם לא יותר, ועולמו עלול להחרב עליו חלילה, מה שבשום אופן איני רוצה שיקרה.

לסיום אחזור על הפתיחה: מה שנשאר לי ממאמרו של הרב פלאי זו עצבות אחת גדולה.

[איש קריות]

הרב עקביה
היטבת להגדיר!
צער ורחמים משמשים בערבוביה.
מזכיר את משלו של החזון איש על גנרל זקן המעמיד את קו הביצורים במקום בו התנהלה המערכה הקודמת...
אין לי כל קשר לבית מדרש הגר"א. את שימעו שמעתי לראשונה כאן בפורום הנלבב. גם מבחינה גאוגרפית אני רחוק לצערי מבית המדרש הלז, אך נראה שמייסדיו עשו ועושים עבודת קודש. במקום בו אין איש השתדלו להיות איש.
בדבר הביקורת עליהם, אין לי כל דעה, אך כשרואים את דעותיהם של המנגדים מבינים את נחיצות עבודתם. לא מן הנמנע כי עבודתם תתברר למפרע כהצלת הדור וכהקמת קו הביצורים במיקום הנכון.
יחד עם זאת חשוב לכבד ולהעריך את עבודת הקודש של המשגיחים מן הזן הישן, עבודתם נחוצה לזקוקים להם, ורבים הם. לחזק ברכים כושלות וידים רפות. אך לברי הדעת הנבוכים בבעיות התקופה נראה שאין להם כל מענה, הם פשוט לא דוברים את השפה.

[צופה_ומביט]

ראיתי שהפעם זה קונטרס שלם של 37 עמודים ואין סיפק בידי לקרוא. לכן אני שואל את מי שכן קרא: יש בקונטרס חידושים על המכתב/מאמר הקודם של הרב פאליי שכבר נידוש ונידוק ונטחן כאן באשכול? האם יש בו תשובות לאיזו שאלה או תמיהה שנשאלו ונתמהו עליו באשכול? (לפי תגובת הרב עקביה נשמע שלא, אלא אדרבה, עוד הוסיף והתחפר באותו כיוון).

[שמואל שלומוביץ]

בענין התפילין,
מישהו שלח לי כעת את הקובץ שממנו הציטוטים המובאים במכתב של הרב פלאי,

למי שיודע לקרא יותר משלש שורות,
(מצו"ב, כדאי לקרא בשים לב),
יתברר היטב כמה הזוי הוא הנסיון לצטט את שברירי המשפטים הללו,
ולהוציא אותם כ"כ רע,
וכ"כ רחוק מכוונת המכוון של המאמר עצמו,
כאילו אין כבר גבולות לטפשות לרשעות ולשקר.
לא יודע מי זה שאחראי לגזור לרבנים שברירי משפטים ולהכניסם לכזו מבוכה וכזה בזיון,
פשוט רפש וטיט.

לא בדקתי את שאר הציטוטים אבל בגלל שהנושא הזה נידון כאן אני מעלה אותו. ויגיד עליו רעו.

[אTKH]

אני למולו החצפתי ושאלתי אם הרב פייבלזון הוא אפיקורס מדוע ר' משה (שפירא) לא מגלגל אותו מכל המדרגות? הגר"ד נדהם ושאל אותי, יש לו קשר עם ר' משה? אחר שהעמדתי לו את טיב הקשר ביניהם הבטיח לי הגר"ד שהוא ידבר עם ר' משה. [דבר שלא קרה מעולם, זמן קצר לאחר מכן נפל הגרמ"ש לחוליו האחרון].

יתכן שר' דוד לא התקשר לר' משה, אבל שמעתי ממקורות נאמנים שר' משה התקשר לר' דוד מיוזמתו ערב יציאתו לניתוח בחו"ל וביקש ממנו שלא לצאת נגד הרב פייבלזון, ואכן ר' דוד נענה, לפחות עד פטירתו של ר' משה.

ועוד יש לציין שזה כבר היה הסיבוב השני של רד"כ והרב פייבלזון. למה בסיבוב השני הוא לא התקשר לגר"מ שפירא? כי בסיבוב הראשון שהיה שנה קודם לכן, הוא כן התקשר לגר"מ שפירא, והגר"מ אמר לו שלדעתו (של הגר"מ) הוא היה צריך לתת לרב פייבלזון לדבר בתוך הישיבה ולא רק ליד הישיבה. למחרת שיחה זו רד"כ אמר לא' הבחורים "מה אעשה שאין לי מספיק אמונת חכמים"...

משהו כאן לא מסתדר...

הגר"מ קצת יותר מ"ביקש ממנו". הוא אמר לו ש"מי שמתחיל עם פייבלזון הוא אויב אישי שלי".

האם כך היה שיגו ושיחו של הגר"מ?

[קרית מלך]

מבלי לדון בסגנון הדברים שבקובץ המצורף על מצות תפילין, מן הראוי להעשיר את ידיעותיהם של החכמים, כי יסוד הדברים אודות ההבדל שבין מצרים לאשור מופיעים בהרחבה בכתבי הכהן הגדול מלובלין.
אלא שהוא לא נדרש לפשפש ולעיין בכל ההבלים של תרבות מצרים העתיקה ולהסתמך על מחקרים שונים [ולסמוך על ההיתר של תוכו אכל וכו'], כי הבין את הדברים בדעתו הגדולה והעניקם במתנה לכל כלל ישראל.

אלו דבריו בספר פרי צדיק - ראש השנה מאמר ט"ו (המקדישים זמן לקריאת המאמר בודאי ישמחו להקדיש זמן לדבריו...)

[טו] אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו וגו' (הושע י"ד, ד'). הפסוק הזה מרמז לכל מיני נפילות שיוכל להיות אצל האדם על ידי השאור שבעיסה שאחר כל אלה יש בכח כל אחד לשוב ולהתקרב להשורש על ידי קדושת שלושת האבות הקדושים. אשור לא יושיענו זה מרמז על מי שנפל בעמקי הקליפות של מינות וכפירה רחמנא ליצלן עם כל זה יש תקוה עוד לשוב כמו שנאמר (ישעיה כ"ז, י"ג) ובאו האובדים בארץ אשור כי אשור היה הראשון שלא היה בעצת דור הפלגה כמו שנאמר (בראשית י', י"א) מן הארץ ההוא יצא אשור כי עצת דור הפלגה היה לשם עבודה זרה להיות לעם אחד זה לעומת זה נגד בחינת קדושת ישראל שהם גוי אחד בארץ. וכן באומרם נבנה לנו עיר ומגדל היה כוונתם נגד בנין בית המקדש זה לעומת זה. אבל אשור מיאן בזה מצד שהיה כופר בכל מיני אלהות.
ואיתא בתנא דבי אליהו (פרק כ') שבשכר שנפרד אשור מהם יצא ממנו סנחריב כי זה היה גם כן כוחו של סנחריב בחינת מינות כמו שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו וגו' כי יציל את ירושלים וגו' וכל האומות קורין ליה אלהא דאלהא. והאובדים בארץ אשור הם עשרת השבטים שנטמעו בין העמים על ידי סנחריב ששלט בהם והכניס בהם בחינת מינות וכמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ד', כ') ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות סנחריב גוג ומגוג וחזקיה משיח. כי זהו עיקר קליפת גוג ומגוג זה לעומת זה נגד משיח בן דוד כמו שנאמר (תהלים ב', ב') יתיצבו מלכי ארץ על ה' ועל משיחו וגו' והוא בחינת מינות. וכמו ששמענו מרבינו הקדוש מאיזביצא זצלה"ה שמזמן התגלות עסק הבעש"ט הקדוש בעולם זהו התנוצצות בחינת משיח רק בכל דור ודור יש בקליפה זה לעומת זה מבחינת גוג ומגוג ועל ידי זה נתרבה המינות בעולם. וזה פירוש הפסוק אשור לא יושיענו היינו שיש תקוה לחזור להקדושה גם מנפילה זו מבחינת מינות. והוא על ידי כח זכות של אברהם אבינו ע"ה שהשריש בנו הכח האמונה כמו שנאמר (בראשית ט"ו, ו') והאמין בה' וכמו שנאמר (חבקוק ב', ד') וצדיק באמונתו יחיה שעל ידי האמונה שנמצא בנפשות ישראל בפנימיות יוכל כל נפש ישראל להחיות נפשו מני שחת. וכמו שכתב הרמב"ן הקדוש על מה שלא נאמר דיבור הראשון אנכי ה' אלהיך בלשון ציווי מפני שהוא דבר שתלוי באמונת הלב ואם אינו מאמין מה יועיל הציווי רק על ידי דיבור ה' יתברך לישראל אנכי ה' אלהיך הוטבע זאת בטבע בלב בני ישראל שיאמינו להיותם בני מאמינים.
על סוס לא נרכב הוא נגד נפילת האדם בקליפת התאוה וגם מזה יש בכח כל אחד לשוב אל הקדושה. וכמו שנאמר ובאו וגו' והנדחים בארץ מצרים שזה מרמז על תאות זנות כי מצרים נקרא ערות הארץ ונאמר בהם (יחזקאל כ"ג, כ') וזרמת סוסים זרמתם ומוצא הסוסים ממצרים והסוס אוהב את הזנות כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ג ב). וכן אמרו (שיר השירים רבה ד', כ"ה) שרה ירדה למצרים וכו' וכל הנשים נגדרו בזכותה יוסף ירד למצרים וכו' ונגדרו כל הזכרים בזכותו. וזה שאמר הפסוק על סוס לא נרכב שביכולת נפש ישראל לצאת גם מנפילה זו. והוא על ידי הכח שהשריש בנו יצחק אבינו ע"ה שנאמר בו (בראשית כ"ד, ס"ב) והוא יושב בארץ הנגב שהיה לבו מנוגב מכל תאוה וחמדה שבעולם הזה.
ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו הוא נגד מי שנפל לבחינת השכחה והסתר בעסקי עולם הזה עד שנדמה לו שעל ידי כוחו ועוצם ידו יעשה חיל. ועל זה נאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שיוכל גם מזה לחזור לשורש הקדושה על ידי בחינת יעקב אבינו ע"ה שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהיתה מדתו בחינת אמת ליעקב שידע בנפשו שאין לו שום כח במעשה ידיו בלתי עזר ה' יתברך. והגם שאמר ללבן את יגיע כפי ראה אלהים וכדאיתא במדרש (בראשית רבה ע"ד, י"ב) גדולה יגיע כפים שעמדה ליעקב להציל נפשות עם כל זאת ידע בטח בנפשו שאין לו שום כח במעשיו גם בעבודה בקדושה רק מה שיסכים ה' יתברך עליו שהוא טוב וכמו שנאמר (בראשית ל"ב, י"א) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. וכאשר שמענו מרבינו הקדוש מאיזביצא זצללה"ה על פסוק (מלכים - א י"ט, י"א) לא ברוח ה' זה שיש לו רצון להקדושה אין עוד בירור בזה, ולא ברעש ה' גם מי שנמצא בו בחינת זריזות ותקיפות, ולא באש ה' אף מי שנמצא בו התלהבות לבחינת ועסק עבודה בקדושה גם כן אין עוד בירור בכל אלה. רק אחרי האש קול דממה דקה שלוש תיבות הללו זה חתימת יד ה' יתברך על השלוש בחינות הנמצא בנפשות ישראל רוח רעש אש ואז יוכל לבטוח בשם ה' אבל לא מצידו כלום. וזהו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו רק אשר בך ירוחם יתום:

[ח. רוזנברג]

מר אTKH
הדבר היחיד שלא מסתדר זה המשפט ה'נדהם': "יש לו קשר עם ר' משה?".

[קו ירוק]

בהקשר לשמועות שבתגובות האחרונות, אודות התבטאותו של רמ"ש לרד"כ שהוא צריך לקחת את פלוני - אליו הוא מתנגד- לראש ישיבה..
מותר לי להניח, כמו לכל בן דעת, שמשפט אוילי זה הופרח ע"י אנשים מקבוצת ביתמדרשהגרא, ולא נאמר ע"י ר' משה.

לדעתי אין חוצפה ויוהרה גדולה מאשר לומר 'ועדים' לבני ישיבה ספציפית, בקרית הישיבה גופה (לא משנה מה מספר הבנין ומהו הרחוב..), מבלי לשאול במפורש רשותם של ראשי הישיבה.

ישנה כאן תגובה (כמה לפני), ארוכה ונלעגת, לאדם שמשמש בישיבת חברון בתפקיד של מרביץ תורה ומוסר (לא משנה מה סבור הכותב או אחרים אודותיו).
אין בזיון גדול מזה לכותב ולקוראים, לקרא תיגר נלעג לאדם בתפקיד תורני. האם כאן זה פורום צהוב של אנשי המזרחי?
מה הוא בס"ה כתב בכל המכתב שלו? שזה מריח לא טוב. והוא צודק. מה יש לענות על זה בכלל.

לגבי הטענות שיש מי שצריך את זה.. אולי נאמר כך: הציבור החרדי מונה לפי מספר המנדטים המשוקללים של אזרחי המדינה 21.6%.
האם כולם באמת מרגישים עצמם בני ישיבות כהמסורה? בודאי שלא.
ראשי הישיבות הם המופקדים על העידית שבעידית. תמיד יש שנושרים החוצה מהמסלול האיכותי. ולכן מה? לכן רבני הישיבות אינם צודקים שישיבה תישאר ישיבה, ומהותו של בן ישיבה יישאר כזה עד בוא ינון?
ויותר מכך, ניכרת מגמה פטרונית, ברורה ומפורשת, של אותם יזמים, שצריך לשנות את התפיסה ולצקת תוכן חדש, איכותי יותר (לא מהשערות אני מדבר, אלא מדברים מפורשים! אלא שהצנעה יפה).
שלא תבא על כך מחאה והצבת המיזם הזה - למימד המגיע לו?

כבוד גדול אני לא רואה בהודעות האחרונות. וגם לפורום לא..

[יעקב בורלשטיין]

ישנה כאן תגובה ארוכה נלעגת לאדם שמשמש בישיבת חברון בתפקיד של מרביץ תורה ומוסר (לא משנה מה סבור הכותב או אחרים אודותיו).
אין בזיון גדול מזה לכותב ולקוראים, לקרא תיגר נלעג לאדם בתפקיד תורני. האם כאן זה פורום צהוב של אנשי המזרחי?
מה הוא בס"ה כתב בכל המכתב שלו? שזה מריח לא טוב. והוא צודק. מה יש לענות על זה בכלל.

כך דרכם של מוציאי שם רע
מתחילה הם אומרים חייב מיתה
לאחר מכן אומרים רק בידי שמים
לאחר מכן אומרים שהכוונה היא שהוא אפיקורוס
לאחר מכן אומרים שיש בזה בעיה חינוכית
ולבסוף אומרים שזה מריח לא טוב

מה שמריח לא טוב זה השקרים, בדיוק כמו השקר שעליו עמדתי כאן
עזות מצח היא לזרוק על אדם בוץ ורפש בציבור ובגלוי, ולאחר מכן לזעוק הקוזק הנגזל על זה שמשיבים לו.

[עושה חיל]

א. בהקשר לשמועות שבתגובות האחרונות, אודות התבטאותו של רמ"ש לרד"כ שהוא צריך לקחת את פלוני - אליו הוא מתנגד- לראש ישיבה..
מותר לי להניח, כמו לכל בן דעת, שמשפט אוילי זה הופרח ע"י אנשים מקבוצת ביתמדרשהגרא, ולא נאמר ע"י ר' משה.

ב. לדעתי אין חוצפה ויוהרה גדולה מאשר לומר 'ועדים' לבני ישיבה ספציפית, בקרית הישיבה גופה (לא משנה מה מספר הבנין ומהו הרחוב..), מבלי לשאול במפורש רשותם של ראשי הישיבה.

ג. ישנה כאן תגובה (כמה לפני), ארוכה ונלעגת, לאדם שמשמש בישיבת חברון בתפקיד של מרביץ תורה ומוסר (לא משנה מה סבור הכותב או אחרים אודותיו).
אין בזיון גדול מזה לכותב ולקוראים, לקרא תיגר נלעג לאדם בתפקיד תורני. האם כאן זה פורום צהוב של אנשי המזרחי?
מה הוא בס"ה כתב בכל המכתב שלו? שזה מריח לא טוב. והוא צודק. מה יש לענות על זה בכלל.

הרב קו ירוק שליט"א.

א. אתה מדבר מתוך חוסר ידיעה מוחלט, ואני מדבר משמועות ידועות שהסתובבו בישיבת חברון (למדתי שם). אתה יכול לשאול חברונערס' שהיו אז בעניינים.
(זה לא קשור לבית מדרש הגר"א (ואז גם לא ידעתי על קיומו). שוב בילבול בין שיעוריו של הרב פייבלזון לבית מדרש הגר"א... רצוי שמי שלא מבין שזה שני דברים שונים שלא ידבר בעניין.)

קצת כבוד לעובדות וקצת זהירות מ'הנחות'.
וכשמתחילים להפיץ עובדות שקר (או 'הנחות') זה מחייב את מכירי האמת להגיב מיידית!
(לכן התערבתי, אע"פ שאין לי עניין ורצון כלל להיכנס למחלוקת הזאת בפרט בפן הפוליטי)

ב. גם העובדה שהבאת שמישהו מסר ועדים בקריית הישיבה, גם היא שקר מוחלט.
הועד של הרב פייבלזון בזמנו היה במרחק של כחצי קילומטר מהישיבה (ובתקופות מסויימות ממש בקצה של הגבעה - בבית הכנסת של מכבה אש)!

הרב פייבלזון בזמנו החליט להפסיק את השיעורים מתוך ענוותנותו ונימק זאת בנימוק דומה למה שכתבת (וחידד יותר את הנימוק).

ג. לגבי הלעג על מרביצי תורה,
מסכים מאה אחוז עם כת"ר, בושה וחרפה לזלזל במרביצי תורה, מי שיהיה. ודאי ת"ח ויר"ש כמו"ר הג"ר שלמה פלאי והגר"ד כהן שליט"א.
כאן גם המקום להזכיר שהכל התחיל עם זלזול במרביצי תורה גדולים (זלזול ברב פייבלזון וברב ענבל).
וגם התגובות כאן באו על פרסום חוברת נגד מישהו. וכן כתגובה על הפרחת 'הנחות' כאן באשכול.
אי אפשר ולא נאה לדרוש מתלמידי מרביצי התורה הנ"ל שלא יגיבו.

[ח. רוזנברג]

עושה חיל,
התגובה שהרב קו ירוק נזעק עליה, לא הגיעה מתלמידי הרב פייבלזון, אלא מאחד הכותבים הותיקים והמוערכים בפורום (ככל שהספקתי לקלוט) 'עקביה'.
הרב קו ירוק גם לא צודק שזוהי תגובה נלעגת. היא כלל לא נלעגת. אדרבה, היא יחסית מכבדת את המאמר ואת כותבו.
ובוודאי שזו תגובה עדינה במיוחד לעומת מה שהגיבו כל מיני אנשים לאחר שר"ש פאלי שרף וכו' וכתב וכו' (וזה פירוש ההצהרה המדהימה: "לא משנה מה סבור הכותב או אחרים אודותיו").

[קו ירוק]

הכותב - היינו כותב התגובה ההיא.

[אוהב עמו]

לא ברורות לי העבודות כ"כ

למיטב ידיעתי גם הרב פייבלזון וגם הרב ענבל מסרו ועדים/שיחות בגבעת מרדכי, הלא כן?

[סגי נהור]

הציבור החרדי מונה לפי מספר המנדטים המשוקללים של אזרחי המדינה 21.6%.

אשמח לדעת באיזה מחשבון אתה משתמש...

[יותם]

נחמד שכל אחד מפריח טעיינעס מכריסו בלי להכיר אפילו קצת את המציאות.

בגבעת מרדכי מתקיימים ועדים, שיעורים וחבורות לרוב שמיועדים לבני הישיבה. הישיבה לא מארגנת את הוועדים ואיש לא פנה לבקש רשות מראשיה.

גם הדעת נותנת שבחורי הישיבה - ודאי ישיבה כמו חברון - אינם ילדים קטנים שצריכים אישור לכל שיעור שמוצע להם. (מהידוע לי זה קיים גם בסמוך לישיבות אחרות כמו פוניבז' ועוד).

זה שהרב פייבלזון החליט בענוותנותו להפסיק את הוועדים (לצערם של השומעים) ממש לא אומר שזו נורמה.

[איש קריות]

בהקשר לשמועות שבתגובות האחרונות, אודות התבטאותו של רמ"ש לרד"כ שהוא צריך לקחת את פלוני - אליו הוא מתנגד- לראש ישיבה..
מותר לי להניח, כמו לכל בן דעת, שמשפט אוילי זה הופרח ע"י אנשים מקבוצת ביתמדרשהגרא, ולא נאמר ע"י ר' משה.

לדעתי אין חוצפה ויוהרה גדולה מאשר לומר 'ועדים' לבני ישיבה ספציפית, בקרית הישיבה גופה (לא משנה מה מספר הבנין ומהו הרחוב..), מבלי לשאול במפורש רשותם של ראשי הישיבה.

ישנה כאן תגובה (כמה לפני), ארוכה ונלעגת, לאדם שמשמש בישיבת חברון בתפקיד של מרביץ תורה ומוסר (לא משנה מה סבור הכותב או אחרים אודותיו).
אין בזיון גדול מזה לכותב ולקוראים, לקרא תיגר נלעג לאדם בתפקיד תורני. האם כאן זה פורום צהוב של אנשי המזרחי?
מה הוא בס"ה כתב בכל המכתב שלו? שזה מריח לא טוב. והוא צודק. מה יש לענות על זה בכלל.

לגבי הטענות שיש מי שצריך את זה.. אולי נאמר כך: הציבור החרדי מונה לפי מספר המנדטים המשוקללים של אזרחי המדינה 21.6%.
האם כולם באמת מרגישים עצמם בני ישיבות כהמסורה? בודאי שלא.
ראשי הישיבות הם המופקדים על העידית שבעידית. תמיד יש שנושרים החוצה מהמסלול האיכותי. ולכן מה? לכן רבני הישיבות אינם צודקים שישיבה תישאר ישיבה, ומהותו של בן ישיבה יישאר כזה עד בוא ינון?
ויותר מכך, ניכרת מגמה פטרונית, ברורה ומפורשת, של אותם יזמים, שצריך לשנות את התפיסה ולצקת תוכן חדש, איכותי יותר (לא מהשערות אני מדבר, אלא מדברים מפורשים! אלא שהצנעה יפה).
שלא תבא על כך מחאה והצבת המיזם הזה - למימד המגיע לו?

כבוד גדול אני לא רואה בהודעות האחרונות. וגם לפורום לא..

אתה לגמרי לא מדייק.
הבחורים שבית המדרש הגר"א או הרב פייבלזון מכוונים אליהם הם לא נושרים. נהפוך הוא, הם עידי העידית.
בחור שמתקשה באמירת " המשלם גמול לכל אויבי נפשנו", הוא לחלוטין לא בחור נושר. הוא בחור אמיתי וכנה שמעונין שלא לומר שקרים לפני המקום.
הוא בחור שרוצה להיות שלם את מה שיוצא משפתיו ולא לומר את מילות התפילה כציפצוף הזרזיר

[תוכן]

בחור שמתקשה באמירת " המשלם גמול לכל אויבי נפשנו", הוא לחלוטין לא בחור נושר. הוא בחור אמיתי וכנה שמעונין שלא לומר שקרים לפני המקום.

או שהוא בחור אמיתי וכנה, או שהוא לא למד היסטוריה. מעל לשבעה מיליון גרמנים מתו במלחמת עולם השניה, אכן מספר זה מתגמד לעומת מספר האנשים בסך הכל שמתו, אבל עדיין מדובר במספר משמעותי מאד. חלקם מתו תוך מיתות משונות ביותר, אלו למשל שנפלו לידי הרוסים, או שמתו בהפצצה של דרזדן. הקב"ה שילם גמול, אולי לא כמה שהיינו רוצים, אבל תשלום גמול יש כאן. וכנ"ל לגבי הקוזקים של ת"ח ת"ט שרבים מאד מהם נהרגו בכל מיני מיתות משונות ואכזריות. להעלות שאלה שכזו מבלי לקחת בחשבון נתונים אלו, הוא צעד חסר אחריות וחסר כבוד להקב"ה ולמסדרי התפילה.

[קו ירוק]

הקדמתני.
אוסיף, שבחור שאינו חכמולוג, לא מתרגש משאלות אלא מתרץ אותם מיניה וביה.
יש אופנה למשל להרגיש טוב כשיש קושיא על הגמ' או על ראשון. אבל מעבר לרף הזה, יש להוציא מתוך הקושיא את התירוץ.

[זאב ערבות]

בחור שמתקשה באמירת " המשלם גמול לכל אויבי נפשנו", הוא לחלוטין לא בחור נושר. הוא בחור אמיתי וכנה שמעונין שלא לומר שקרים לפני המקום.

או שהוא בחור אמיתי וכנה, או שהוא לא למד היסטוריה. מעל לשבעה מיליון גרמנים מתו במלחמת עולם השניה, אכן מספר זה מתגמד לעומת מספר האנשים בסך הכל שמתו, אבל עדיין מדובר במספר משמעותי מאד. חלקם מתו תוך מיתות משונות ביותר, אלו למשל שנפלו לידי הרוסים, או שמתו בהפצצה של דרזדן. הקב"ה שילם גמול, אולי לא כמה שהיינו רוצים, אבל תשלום גמול יש כאן. וכנ"ל לגבי הקוזקים של ת"ח ת"ט שרבים מאד מהם נהרגו בכל מיני מיתות משונות ואכזריות. להעלות שאלה שכזו מבלי לקחת בחשבון נתונים אלו, הוא צעד חסר אחריות וחסר כבוד להקב"ה ולמסדרי התפילה.

פסח מתקרב והאם צריך להזכיר את מכות מצרים וטביעת המצרים בים? ומענין שכידוע במכת בכורות כמובא ברש"י לשמות יב ל היו בכורות הרבה והמצרים לא הבינו... אך הקב"ה כמובן ידע מכך והנה כעת משתוללת מגפה ומן הסתם גם כאן נעשה "המשלם גמול לכל אויבי נפשנו".

[קו ירוק]

בחור שמתקשה באמירת " המשלם גמול לכל אויבי נפשנו", הוא לחלוטין לא בחור נושר. הוא בחור אמיתי וכנה שמעונין שלא לומר שקרים לפני המקום.
הוא בחור שרוצה להיות שלם את מה שיוצא משפתיו ולא לומר את מילות התפילה כציפצוף הזרזיר

אני מקווה שלא כוונתך מדוע הביא הקב"ה אסונות גדולים על אומתנו.

[שש ושמח]

או שהוא בחור אמיתי וכנה, או שהוא לא למד היסטוריה. מעל לשבעה מיליון גרמנים מתו במלחמת עולם השניה, אכן מספר זה מתגמד לעומת מספר האנשים בסך הכל שמתו, אבל עדיין מדובר במספר משמעותי מאד. חלקם מתו תוך מיתות משונות ביותר, אלו למשל שנפלו לידי הרוסים, או שמתו בהפצצה של דרזדן. הקב"ה שילם גמול, אולי לא כמה שהיינו רוצים, אבל תשלום גמול יש כאן. וכנ"ל לגבי הקוזקים של ת"ח ת"ט שרבים מאד מהם נהרגו בכל מיני מיתות משונות ואכזריות. להעלות שאלה שכזו מבלי לקחת בחשבון נתונים אלו, הוא צעד חסר אחריות וחסר כבוד להקב"ה ולמסדרי התפילה.

לפי הידוע לי אחוז הגרמנים שמתו במלחמה הוא פחות בהרבה מאחוז הרוסים שמתו במלחמה, ובודאי שהוא פחות בהרבה מהאחוז מאחינו בנ"י שנרצחו על ידם. קשה מאד להבין שדבר כזה נקרא תשלום גמול. בפרט שלא היה כאן עונש ניכר אלא כביכול כתוצאה טבעית של המלחמה וההפסד בה שלא היה בו חריגה מדרך הטבע.
משל למה"ד לנכרי שהתנפל על יהודי ורצחו נפש אלא שתוך כדי המאבק גם נפצע הנכרי קלות, האם מובן לשבח את הקב"ה על "תשלום הגמול" לנכרי?

[עושה חיל]

הכנות יש בה מעלות רבות, גם חסרונות - זה יכול לעורר קשיים ושאלות.
הצביעות לעומת זאת, יכולה לחפות על שאלות של הבחור הנ"ל, אבל היא גרועה שבעתיים.

וכשהצביעות חוגגת זה נראה נורא.

[נוטר הכרמים]

א. מתוך דברים שהיו לפני ולא נמסרו לפרסום למדתי כי הקשר וההערכה בין הגר"מ שפירא זצ"ל לתלמידו יבלחט"א הרב פייבלזון היו גדולים ועצומים,
בדבריי אלה אני מעוניין לתקן את הרושם מדבריי לעיל.

ב. איני מבין איך ר' שלמה פאליי נבחר להגן על הגישה השמרנית, בשעה שמזה שנים הוא נמנה על התלמידים המתלהבים ביותר של ר' לייב מינצברג זצ"ל.
הרי בסופו של דבר, גם ר' לייב לא היה קשור ל'מסורת הישיבות' וכו'.

(קראתי את התיחסותו וחילוקיו, אבל הוא בעצמו מודה שר' הירש פאליי, וכמובן ר' מיכל יהודה, שהוא מדבר בשמם לא חשבו כמו ר' לייב בלשון המעטה. אז מה הגבול?)

ג. בקשר לדברי עקביה, חושבני שהאמת היא באמצע, כלומר, השאלה היא מצויינת, ומעציב אם משגיח מנוסה לא יודע להשיב עליה כהוגן,
(אני מכיר משגיחים כאלו וכאלו, וזה לא קשור לסוגיית השמרנות כלל, אלא לשיעור הקומה התורני, בדרך כלל),
אבל אין מצוה להכניס לבחורים כאלו שאלות לראש, והתארגנות של כאלו 'בתי מדרש' בהכרח מציפה שאלות כאלו.

[יותם]

בחור שמתקשה באמירת " המשלם גמול לכל אויבי נפשנו", הוא לחלוטין לא בחור נושר. הוא בחור אמיתי וכנה שמעונין שלא לומר שקרים לפני המקום.

או שהוא בחור אמיתי וכנה, או שהוא לא למד היסטוריה. מעל לשבעה מיליון גרמנים מתו במלחמת עולם השניה, אכן מספר זה מתגמד לעומת מספר האנשים בסך הכל שמתו, אבל עדיין מדובר במספר משמעותי מאד. חלקם מתו תוך מיתות משונות ביותר, אלו למשל שנפלו לידי הרוסים, או שמתו בהפצצה של דרזדן. הקב"ה שילם גמול, אולי לא כמה שהיינו רוצים, אבל תשלום גמול יש כאן. וכנ"ל לגבי הקוזקים של ת"ח ת"ט שרבים מאד מהם נהרגו בכל מיני מיתות משונות ואכזריות. להעלות שאלה שכזו מבלי לקחת בחשבון נתונים אלו, הוא צעד חסר אחריות וחסר כבוד להקב"ה ולמסדרי התפילה.

א. זה שיש לך תשובה לשאלה לא אומר שהשאלה לא טובה וחשובה. מקונטרסו של הרב פאליי נשמע שהוא מזדעזע מעצם השאלה. לא מחוסר ידע היסטורי (אגב בהנחה שיש חוסר ידע כזה, מי אשם בו, הבחור שלא הקשיב בשיעורי היסטוריה?).
ב. אפשר להבין מי שלא יתיישב על ליבו לומר שהגמול לגרמנים הוא מה שנגרם גם לכל עמי אירופה הגדולים סביבותם.

[שומע ומשמיע]

אבל אין מצוה להכניס לבחורים כאלו שאלות לראש, והתארגנות של כאלו 'בתי מדרש' בהכרח מציפה שאלות כאלו.

למה לא? לא מקיימים בזה מצות תלמוד תורה?
ומה התכוונת ב'' ששמת על בתי מדרש?