הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » א' אפריל 26, 2020 2:02 am
ד ח. ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם כו' ויהי מידי עברו כו'. מבואר שאלישע היה הולך ממקום למקום, וכן נראה בעוד כמה מקומות. ודרך בזה בדרכו של שמואל הנביא שהיה מסבב בישראל להרביץ בהם תורה ומשפט.
שם. ושם אשה גדולה. במעשה זה ברך אלישע ונתן לאשה זרע ולאחר מכן גם החיה אותו. ומעשה האשה השונמית ביחד עם מעשה האלמנה והשמן, מקבילים לאליהו והאלמנה הצרפית.
האלמנה הצרפית האכילה את אליהו כדרך האשה השונמית,
אלישע החיה את בן השונמית כדרך שהחיה אליהו את בן הצרפית,
אלישע נתן לאלמנה שפע של שמן שלא מפסיק כדרך שהביא אליהו לאלמנה הצרפית,
שתי הנשים צועקות לפני אלישע כדרך האשה הצרפית, (השונמית והצרפית לא מוזכר בהן לשון צעקה, אך יש בדבריהן משום צעקה וטענה),
גם האשה השונמית שהיתה נשואה, מכל מקום בעלה נזכר באופן שולי למדי, כאשר את עיקר הכובד תופסת האשה שעושה את כל המעשים ואף לא מספרת לבעלה את מטרת יציאתה אל הנביא,
האשה השונמית יודעת שהוא איש אלוקים קדוש שעובר אצלם תמיד וכדרך האשה הצרפית
ד יב-יג. קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמוד לפניו, ויאמר לו אמר נא אליה וגו'. מבואר שאף שקרא לשונמית והיתה לפניו מכל מקום לא דיבר עימה אלא על ידי סרסור. ויש לידע מדוע, ובפרט שלאחר מכן כאשר הבטיחה על ילד פנה אלישע ישירות אל האשה ואמר לה 'למועד הזה כו' את חובקת בן'. ועיין במצו"ד ומלבי"ם.
ד יג. היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. ודרשו בזה שהיה ראש השנה, אך ודאין מקרא יוצא מיד פשוטו, ומתבאר שלאלישע היה מהלכים בבית המלוכה הישראלי. (וכך מסתבר הדבר מדלעיל שיצא עימם למלחמה).
ד יד. ויאמר ומה לעשות לה. משפט זה אינו דבק לדלעיל שהרי מבואר שהיה צריך לקרוא לה בשנית.
שם. ויאמר ומה לעשות לה. אלו דברי אלישע לגיחזי, ומבואר שלמרות שהיה אלישע נביא, מכל מקום נזקק לשאול את גיחזי כיצד לנהוג, ולא רק זאת אלא גיחזי הוא שנתן את העצה לאלישע.
שם. ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן. מבואר שהאשה לא הרהיבה עוז לשאול בקשה כה גדולה שחורגת מדרכי הטבע, ואילו גיחזי לא חשש לכך.
ד טו. ויקרא לה ותעמוד בפתח. עמד בזה מצו"ד ומלבי"ם מפני מה כעת עמדה בפתח ולעיל עמדה לפניו.
ד טז. למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. שתי נשים הובטחו באופן זה בלידת בן, שרה והאשה השונמית, בשתיהן מצוין כי 'אישה זקן', שתיהן לא האמינו בבשורה - שרה צחקה בליבה והאשה השונמית אמרה 'אל תכזב בשפחתך', ואכן שני הילדים הגיעו לשערי מוות כאשר יצחק נעקד על גבי המזבח והיה ראוי להשחט וגם בן השונמית מת, ושניהם חזרו לחיים. (ומפטירים בפרשיה זו בפרשת וארא). ועיין להלן דימויים נוספים בין הפרשיות.
וכמדומה שהוא ענין עקרוני, שהנולד בנס הרי שבעצם מדרכי השתלשלויות העולם אין לו קיום כאן, שהרי מדרכי הטבע לא היה ראוי להיות, ולפיכך גם אין לו קיום וראוי הוא למות ולהיעלם מבלי השאיר זכר ושריד, ולכן צריך הוא מעבר ללידתו לנתינת חיים מיוחדת שחורגת מכל אדם. וצריך לי תלמוד בזה. ואפשר לפרש, שכיוון שנולדו בנס ושלא מדרכי העולם, נצרכים הם לינוק את חייהם ממקום גבוה מהרגיל, ולכן יצחק חייב להפוך להיות קרבן חי ובלי זה אין לו קיום, וכך גם בן השונמית חייב לקבל את המשך חייו מכוח הנבואה עצמה ומידיו של איש האלוקים ורק אז יש לו קיום בעולם הזה.
ויש לציין עוד, ששמואל שנולד אף הוא בדרך נס, נשתנה מיצחק ובן השונמית שלא עמד למיתה, ואפשר שסיבת הדבר היא בכך שהוא הושאל לה' על ידי אימו, וממילא כל חייו מלכתחילה היו מקודשים לה'.