אחרון התלמידים כתב:בס"ד
מקוה אני שהמערכת תמחק את הדו-שיח המחריד.
צר לנו מאוד על דברי האיוולת שנוגע בדיני נפשות שכתב הרב ספראי (שתמיד אנו נהנים מדבריו וחידושיו).
חידושים נחמדים ורעיונות פרשת שבוע אינם אמורים לא להישמע ואפילו לא להיחשב בדיני נפשות כשמגיפה משתוללת.
ואקרא לשאר המגיבים לא להיכנס כלל לדין ודברים שנדע את משמעותן כשחללים יפלו מסביבנו ר"ל.
ולרב הכותב אקרא לחזור בתשובה במהרה.
ש. ספראי כתב:רשו לי, יקירי, אם אפשר לסכם את הדיון המרתק מבחינתי.
קורי הדורות יתייחסו למה שהיה כאן השבוע בישיבות ובכוללים, כדיון של שבוע אחד בלבד.
מכאן ואילך, זהו 'הילכתא למשיחא'.
הישיבות נסגרו, הבחורים שבו הביתה, משרד הבריאות איים בקנסות ומאסרים והחל מהצהרים כמעט כולם שבו לבתיהם.
בס"ד
מה קרה? מה השתנה? לפתע צריך לסגור הכל? אולי בגלל הקנסות?
אותה טענה על תורה ומגנא ומצלא - שנאמרה על נושא אחר לגמרי. וכן הטענה על לימוד תורה בזמן השמד - שכמובן זה מאוד רלוונטי להלכה ולמעשה- פתאום השתנה? אלי התברר שייתכן שהדביקו כמה וכמה, ולא יתאפשר לדעת לעולם מי הדביק מי, ומי מת בגלל מי?
בנוגע לסיפור זה
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5586והנה אביא בפניכם סיפר ששמעתי מפי זקנים כד הוינא טליא.
באותו יום הכיפורים הנורא שהחסיד שבישראל ר' ישראל מסלנט ע"ה, עלה ואכל והתיר אכילה לעיני הרבים. ארע מעשה המחריד לבבות שלא פורסם ברבים, בודאי מחמת הקיטרוג.
וכדי לבאר את אותו מעשה נורא, סיפרו הזקנים את סדר יום הכיפורים בעיר התורה וילנא:
את תפילת שחרית החלו מוקדם מכל יום, והקפידו שהש"ץ יקצר את התפילות והפיוטים, וסיימו את תפילת מוסף סמוך לחצות היום. תוך כדי דיבור מסיום התפילה, החל הקהל מיד בלימוד בעומקה של תורה, בהתמדה וללא הפסקה עד תפילת המנחה. והקפידו לאחר את תפילת המנחה ולקצרה, כדי שישאר זמן ברווח ללימוד ביום הקדוש.
ועתה לגופא דעובדא.
לאחר משעה הנורא של אכילת הרב בעצם היום הקדוש. הלכו הקהל לאכול כל אחד במקומו זה בביתו וזה בחדרו, ניגש אל הרב אחד הצורבים בלחישה על אוזנו, ואמר: להוי ידוע לרב שמשום שהרב התיר לאכול רבים מהלומדים יתבטלו היום מלימודם שרגילים בו ביום הקדוש!
שמע זאת הרב, ונרתע מיד ממקומו, וזעק זעקה גדולה ומרה: זאת לא התרתי חס ושלום! וציוה לגבאי להקהיל תכף ומיד את כל הלומדים באזהרה חמורה שלא יהינו לאכול חס ושלום!
ולאחר ששב הקהל למקומם ונפלאו מאוד מה זה זה ועל מה זה, התגבר הרב ועמד שוב מול ארון הקודש ונתן קלו כארי בגודל מעלת לימוד התורה בזמן סכנה, והביא את המעשה הידוע ממפוס, עד שאמר בזה הלשון: חוזרני בי מההיתר! חוזרני בי מהאכילה! שמענו שפיקוח נפש דוחה יום הכיפורים אבל לימוד תורה? חלילה!
וראו הלומדים את גודל השעה וההתעוררות, ומיד פתחו כולם מנער ועד זקן הבריאים והחולים בלימוד התורה שבהתמדה עצומה, ולא אכלו ולא שתו כל אותו היום. וסיפרו זקני וילנא שבתפילת הנעילה של אותו היום הרגישו ממש ששערי שמים נפתחו מגדול חרדת הקודש!
ומה נהדר המראה על גודל אהבת תורה שראו בעצם היום הקדוש בעיר וילנא, שזכו הלומדים על פי הוראת ר' ישראל למסור נפש ממש על לימוד התורה, ואמרו זה לזה שלא ידעו שתזדמן להם זכות גדולה כבימי השמד, שמסרו נפשם כפשוטו על לימוד התורה (ובסוף היום ראו באמת שכמה חולים נפטרו לא עלינו).
והוסיפו זקני וילנא וסיפרו שבחג הסוכות לאחר אותו יום הכיפורים הנורא, ראו תלמידי ר' ישראל על פניו של רבם שמחת-חג שלא מעלמא הדין, וכששאלוהו לשמחה מה זו עושה, חזר שוב על כך שזכינו קהילת קודש וילנא למסור נפש כל לימוד התורה.
וכאמור מעצת המקטרג המשך המעשה נעלם מעיני הקהל, כי יש בזה מוסר השכל לדורות!