מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הארות והערות בפרשת ויקרא

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' מרץ 14, 2019 10:23 am

א א
וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. רש"י (מתורת כהנים): לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה.

'דברות' – פרשיות הפותחות בלשון 'דבר', כגון:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
'אמירות' – פרשיות הפותחות בלשון 'אמור', כגון:
אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף.
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.
'צוויים' – פרשיות הפותחות בלשון 'צו', כגון:
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.
כלום עמדו בשום מקום על היחוד של כל סגנון וסגנון משלשת הסגנונות הללו, עד שהכתוב נצרך לרבות שגם לאמירות וציוויים קדמה קריאה למשה?

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי דרומי » ה' מרץ 14, 2019 11:11 am

יש לבאר דיוק לשון רש"י, "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה" – שהם ג' סוגים, ובאופן דלא זו אף זו:
"דברות": דיבור – "אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר 'דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות'" . ולכן, לפני הדיבור בלשון קשה, מובן שיש להקדים קריאה לשון חיבה, כדי שלא יבהל כו'.
"אמירות": אמירה – היא לשון רכה , וכיון שכן, יש מקום לומר שאין צורך להקדים קריאה, לשון חיבה, שהרי בלאו הכי פונה אליו בלשון רכה. וזהו החידוש שגם "לכל אמירות .. קדמה קריאה".
"ציוויים": בענין של ציווי – קדימת הקריאה, לשון חיבה, היא לא רק מיותרת, אלא אדרבה בסתירה (לכאורה) לסגנון של ציווי, שהרי, ציווי הוא באופן חד משמעי שאין לזוז ממנו כמלוא נימה, ואילו כשמקדימים קריאה בלשון חיבה, יכול הדבר להחליש את תוקף הציווי, נתינת מקום לשאלות אולי אפשר לעשות באופן אחר וכיוצא בזה. ולכן מוסיף רש"י חידוש גדול יותר – שאפילו "לכל ציוויים קדמה קריאה".
*
ביאור הלימוד וההוראה:
אם בנוגע לדיבורו של הקב"ה למשה קדמה קריאה, לשון חיבה, אף שגם בלאו הכי מובן וגם פשוט גודל החיבה דהקב"ה למשה, וכן החיבה דמשה להקב"ה – בנוגע לדיבורו של כל אחד ואחד מישראל עם חבירו, על אחת כמה וכמה שצריך להיות הקדמת קריאה, לשון חיבה.
ובפרטיות יותר:
גם כאשר צריך לדבר עם חבירו דברים קשים, צריך להקדים קריאה בלשון חיבה; ועל דרך זה כשמדבר עמו בלשון רכה – שלא יחשוב שמספיקה העובדה ש"יורד" לדבר עם פלוני שלמטה מערכו כו', אלא, גם אז צריך להוסיף ולהקדים אמירה בלשון חיבה, במכל שכן וקל וחומר מאופן הנהגתו של הקב"ה בהדיבור למשה.

(תורת מנחם תשמ"ח ח"ב ע' 488 ואילך)

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' מרץ 14, 2019 12:26 pm

אין מובן כל כך, שהרי הפניה למשה היתה בלשון דיבור, אלא שנאמר לו לומר את הדברים בלשון צווי, כדלהלן:
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 8:41 am

ויקרא ג' ב'
וסמך ידו על ראש קרבנו, ושם בפסוק ח' וסמך את ידו על ראש קרבנו
תואר 'קרבנו' לענין סמיכה לא מצאנו אלא בקרבן שלמים, בעולה כתיב (א' ד') על ראש העולה, בחטאת (ד' ד') על ראש הפר ובחטאת יחיד (ד' כט', לג') על ראש החטאת. וחז"ל דורשים בספרא ובמנחות צ"ג מיעוטים, אבל עדיין צריך ביאור למה נבחר קרבן שלמים ללשון זה פעמים [ואף בעז בפסוק יג כתיב וסמך את ידו על ראשו וכאילו כתיב ראש קרבנו וכהמשך לפסוק הקודם ואם עז קרבנו].

אמנם אם נקבל יסוד עמיתי בעל 'ביקורת תהיה' דבשלמים יש תורת הקרבה ע"י הבעלים על קרבנם ע"י התנופה [וע"ז כתיב לשון 'והקריב' על הפרשת האימורים לתנופה זו וכנ"ל (עפ"י ה'שם עולם')] יתבאר היטב שינוי לשון זה, דבשלמים הסמיכה בתורת בעלים מחמת חלקם בהקרבה (העתידי), משא"כ בשאר קרבנות דאין הבעלים משתתפים עם ההקרבה כלל ואינם אלא בעלים לכפרה לכן הסמיכה אינו בתורת בעלים על ההקרבה לכן לא כתיב בהם 'קרבנו'.

ומדוקדק עוד דאמנם בעולה כתיב בתחילת הפרשה 'אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני השם' היינו רק לענין הפרשתו וטיפולו לעזרה שבאחריותו להבאת הקרבן ולמוסרו להקרבה לכהנים כראוי בכדי שיגיע לכפרה, ולכן זכר תמים יקריבנו -הפרשת מין הראוי, אל פתח אהל מועד יקריב אתו - שיטפל בו להביאו לעזרה,לרצונו לפני השם- שיהא לרצון הבעלים ולא בכפייה- אבל במעשה ההקרבה אין לו חלק ולכן מסמיכה ואילך לא כתיב קרבנו.

ואמנם מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים דכתיב בו (ויקרא ח' כב') ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, ולא כתיב 'אילו' או 'קרבנו', אע"פ דהם סומכים בתורת בעלים של הקרבן וכמבואר בתו"כ שם. אמנם נראה דשאני מילואים משלמים אחרים דהנה בשאר שלמים כתיב 'והקריב מזבח השלמים אשה להשם' דמתפרש כנ"ל הפרשת האימורים להקטרה בהקדמת התנופה מתייחס להבעלים [ולפי יסוד הנ"ל], אבל במילואים כתיב (בפסוק כה) ויקח (משה) את החלב ואת האליה וגו' (פסוק כז)ויתן את הכל על כפי אהרן וגו' והיינו דמשה מפריש ונותן על כפי אהרן, ועי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו', והיינו דכאן צורה אחרת מכל שלמים דהיה נתינה לתוך הכף ע"י מי שאינו בעלים והתנופה מתוך נתינה זו, [כן נראה מפי' הקרבן אהרן (ולשון פי' הראב"ד צ"ב) ויותר מכן מבואר בפי' הזית רענן בילקו"ש דלפי שי' תוספות במנחות ס"א דהבעלים אוחזים למעלה באוגני הכלי כדי שלא יהא חציצה (ודלא כרש"י ומשמעות הרמב"ם) וכאן הוי נתינה כולו לידו], וזה משום דשאני מילואים דאין התנופה כמעשה הקרבה של הבעלים אלא המסירה מיד מי שאינו בעלים לתוך ידו שמביאו בהמשך למעשה תנופה, ולכן שם אין הסמיכה בתורת קרבן הבעלים להקרבת האימורים דאף דבהמשך ינופו אין זה בתורת קרבנם כיון דמסירה לזה היה ע"י משרע"ה שאינו בעלים [ואף אם נימא דאח"כ במעשה התנופה עצמו נעשית כקרבנם אמנם כעת בסמיכה עדיין לא חל תורת שם הקרבה עד שלמעשה ניתן לידיהם ממשה רבינו]. ולכן נשתנה הלשון בזה לענין מילואים דלא כתיב על ראש קרבנו [או אילו].
נערך לאחרונה על ידי אליהו חיים ב ד' מרץ 25, 2020 8:20 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 11:17 am

אליהו חיים כתב:מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים.
הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
נערך לאחרונה על ידי ביקורת תהיה ב ג' אפריל 21, 2020 1:11 pm, נערך 4 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 12:34 pm

אליהו חיים כתב:עי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו' (ולשון פי' הראב"ד צ"ב).
זה לשן הספרא:
וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו. וְכִי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן נִתָּנִים לִידֵי הַבְּעָלִים?!
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַיּוֹלְדוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַמְצֹרָעִים.
ראב"ד: נִרְאֶה לִי דְּעַל 'הַכֹּל' הוּא מַתְמִיהַּ: לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר 'הַכֹּל'? וְכִי שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת נִתְּנוּ לִידֵי בְּעָלִים בַּמִּלּוּאִים?! אֶלָּא רָמַז כָּאן רֶמֶז לִתְנוּפָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא עַל כַּפֵּי בְּעָלִים וְאֵינָהּ בִּשְׁלָמִים כָּזוֹ, וְהִיא תְּנוּפַת מִנְחַת סוֹטָה וּתְנוּפַת אֲשַׁם מְצֹרָע, לְכָךְ אָמַר 'וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָעִים'. אֲבָל 'מְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת' לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה בָּא לְכָאן.
ביאור הדברים: מה בא הכתוב 'את הכל' לרבות? ואין לומר שבא לרבות את פר החטאת ואת איל העולה שקדמו לו, שהרי לא היתה בהם תנופה כלל. אלא בא הכתוב לרמז על תנופה האמורה בקרבנות שהן לדורות אשר אינן קרבן שלמים, שאף היא נעשית בבעלים.
אך צריך תלמוד: ניחא מנחת סוטה, שבא ללמדנו, שאף על פי שנאמר 'ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני יי', מכל מקום אף היא מניפה עמו; אבל אשם מצורע קשה: וכי מצורע מניף את אשמו?! והלוא בשער נקנור הוא עומד!

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 1:54 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים.
הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
וקרוב הדבר כי גם איל המלואים קדש קדשים היה.

בתו"כ שם [לענין החטאת] ויסמוך אהרן ובניו וגו', וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו, וזה כמבואר בפיסקא הקודמת אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת הצבור היה.
והרי פסוק קח את אהרן וגו' נאמר כהקדמה לכל הפרשה והרי גם בשלמים כתיב ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, וא"כ שוב נשאלת שאלת התו"כ על השלמים וכי אהרן ובניו סומכים וכו' אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו.
ובתו"כ עוד איל המלואים שמשלים את הכל מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. והיינו דהאימורים לשמים, והחזה למשה רבינו המקריב במקום כהן, ושאר הבשר להבעלים אהרן ובניו.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 2:33 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:עי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו' (ולשון פי' הראב"ד צ"ב).
זה לשן הספרא:
וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו. וְכִי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן נִתָּנִים לִידֵי הַבְּעָלִים?!
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַיּוֹלְדוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַמְצֹרָעִים.
ראב"ד: נִרְאֶה לִי דְּעַל 'הַכֹּל' הוּא מַתְמִיהַּ: לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר 'הַכֹּל'? וְכִי שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת נִתְּנוּ לִידֵי בְּעָלִים בַּמִּלּוּאִים?! אֶלָּא רָמַז כָּאן רֶמֶז לִתְנוּפָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא עַל כַּפֵּי בְּעָלִים וְאֵינָהּ בִּשְׁלָמִים כָּזוֹ, וְהִיא תְּנוּפַת מִנְחַת סוֹטָה וּתְנוּפַת אֲשַׁם מְצֹרָע, לְכָךְ אָמַר 'וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָעִים'. אֲבָל 'מְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת' לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה בָּא לְכָאן.
ביאור הדברים: מה בא הכתוב 'את הכל' לרבות? ואין לומר שבא לרבות את פר החטאת ואת איל העולה שקדמו לו, שהרי לא היתה בהם תנופה כלל. אלא בא הכתוב לרמז על תנופה האמורה בקרבנות שהן לדורות אשר אינן קרבן שלמים, שאף היא נעשית בבעלים.
אך צריך תלמוד: ניחא מנחת סוטה, שבא ללמדנו, שאף על פי שנאמר 'ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני יי', מכל מקום אף היא מניפה עמו; אבל אשם מצורע קשה: וכי מצורע מניף את אשמו?! והלוא בשער נקנור הוא עומד!

כיוון להזית רענן שם 'אך צ"ע אם טעון (אשם מצורע) תנופה בבעלים'. אמנם בתוספתא נגעים פ"ח ה"ח והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע וכו' הרי דגם הבעלים מניפין, אך מהרמב"ם בהל' מחו"כ פ"ד ה"ב נראה דרק הכהן מניף, אבל בדעת הראב"ד בהשגות שם לומדים כל הנושאי כלים שם (המהריק"ו והכס"מ ולח"מ) דשניהם מניפין. ובדעת הרמב"ם כתבו דלא פוסק כתוספתא כיון דמהבבלי לא נראה כך עיי"ש אבל התו"כ הולך בשיטת התוספתא.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 2:57 pm

ביקורת תהיה כתב:הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
דבר זה כתוב בתורה ושנוי בספרא ומשולש בתלמוד.
כתוב בתורה – בפרשת תצוה: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי, לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם.
ושנוי בספרא – בפרשת צו פרק יח: זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים. מַה מִּלּוּאִים נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם מִסִּינַי, אַף כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם מִסִּינַי. אִי מַה מִּלּוּאִים קָרְבַּן צִבּוּר, אַף אֵין לִי אֶלָּא קָרְבַּן צִבּוּר; קָרְבַּן יָחִיד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְלָאָשָׁם'.
ומשולש בתלמוד – ירושלמי יומא פ"א ה"א: מִלּוּאִים מֶה הָיוּ, קָרְבַּן יָחִיד אוֹ קָרְבַּן צִבּוּר? מִן מָה דִכְתִיב 'וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל', הָדָא אָמְרָה קָרְבַּן יָחִיד. וְהָתָנֵי קָרְבַּן צִבּוּר? אָמַר רַבִּי אִידִי: נִתְנַדְּבוּ צִבּוּר וּמְסָרוּם לָהֶם. (אפשר ד'מסרום' לאו דוקא, אלא כלומר, הקדישום ציבור שיתכפרו בהם אהרן ובניו.)
נערך לאחרונה על ידי ביקורת תהיה ב א' מאי 31, 2020 1:32 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 3:53 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:
ביקורת תהיה כתב:הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו. ירושלמי יומא פ"א ה"א: מִלּוּאִים מֶה הָיוּ, קָרְבַּן יָחִיד אוֹ קָרְבַּן צִבּוּר? מִן מָה דִכְתִיב 'וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל', הָדָא אָמְרָה קָרְבַּן יָחִיד. וְהָתָנֵי קָרְבַּן צִבּוּר? אָמַר רַבִּי אִידִי: נִתְנַדְּבוּ צִבּוּר וּמְסָרוּם לָהֶם. (אפשר ד'מסרום' לאו דוקא, אלא כלומר, הקדישום ציבור שיתכפרו בהם אהרן ובניו.)

אחרי המסירה ליחיד נעשו של יחיד עם סמיכה לבעלים ואכילת אהרן ובניו כבעלים וכמו שכתבנו לעיל [ולשון רש"י בשמות כט כב - והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים], אלא בכל זאת יש בזה 'קליטה' במקצת של קרבן ציבור דהחטאת נשרפת אך בחוץ ולא בפנים [ועי' בתו"כ צו פרשה דמילואים פיסקא י"ג בסוף הדיבור ובפי' הראב"ד שם].

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 9:34 pm

אליהו חיים כתב:מהרמב"ם בהל' מחו"כ פ"ד ה"ב נראה דרק הכהן מניף.
וכן כתב רש"י להדיא בפירוש החומש על פסוק 'ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם': יקריבנו לתוך העזרה להניף.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 10:04 pm

ד כז-כח
וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
אחד הוא הכהן הגדול, שאינו מביא קרבן חטאת על שגגת מעשה; ואם,
חס ושלום, עשה מלאכה בשבת או אכל חלב בשגגה – פטור מקרבן.
מה פשר דבר?

סמל אישי של המשתמש
משה אסקוט
הודעות: 82
הצטרף: ה' מרץ 10, 2011 8:17 am
יצירת קשר:

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי משה אסקוט » ו' מרץ 27, 2020 11:37 pm

ביקורת תהיה כתב:א א
וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. רש"י (מתורת כהנים): לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה.

'דברות' – פרשיות הפותחות בלשון 'דבר', כגון:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

לבי במזרח ואנכי בסוף מערב! אני בארה"ב ויש עוד שעתיים וחצי לשבת אבל רובכם יהיה רואים את זה במוצש"ק.
כתבתי משהו על ענין הכללי הזה בפוסט ב: https://basehasefer.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 1:03 am

משה אסקוט כתב:כתבתי משהו על ענין הכללי הזה בפוסט ב: https://basehasefer.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

חסום.

סמל אישי של המשתמש
משה אסקוט
הודעות: 82
הצטרף: ה' מרץ 10, 2011 8:17 am
יצירת קשר:

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי משה אסקוט » א' מרץ 29, 2020 5:12 am

שמעתי מרימון-אתרוג ונתיב שזה שוחרר אצלם. שלחתי בקשת שחרור לנטפרי לפני כמה דקות.
אם עדיין יש בעייה ורוצים לקבל PDF מזה, נא לפנות אלי ב: info@taryaganalytics.com

שבוע טוב.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 4:16 pm

ד ז
וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְיָ.
מִזְבֵּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה (ברייתא בפרק הוציאו לו).
מזבח הקטורת עמד באמה האחת ועשרים מפתחו של היכל, נמצא שהכהן העומד חוּצה לו היזה את הדם ברחוק מן הפרוכת יותר מעשרים אמה, ולפעמים נגעו הטיפות בפרוכת.
דומה אפוא שיש להסמיך זאת אצל מאמרו של רבי יוחנן בפרק קדשי קדשים:
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים!
שֶׁאֵין לְךָ קַל בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמֻּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים אַמָּה.
מקורות:
א. תוספתא יומא פרק ב הי"א (וכ"ה בתוספות מנחות צט א): שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים.
ב. ברייתא בפרק הוציאו לו: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' אפריל 01, 2020 7:44 pm

שתי שאלות בפרשת קרבן עולה ויורד:
א. הכתוב אינו מדבר כי אם בטמא שנטמא במגע באב הטומאה, דהיינו שהוא ראשון לטומאה; ומנלן שאף אב הטומאה דינו בקרבן עולה ויורד ואין דינו בחטאת קבועה?
ב. מנלן שבשר חטאת העוף נאכל לזכרי כהונה?

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' אפריל 01, 2020 7:56 pm

ב.במדבר י"ח ט-י ולכל חטאתם ..בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו.. ובמנחות ע"ג א' לכל חטאתם לרבות חטאת העוף סד"א נבילה היא קמ"ל [ולכן צריך ריבוי ד'כל' אבל בלי הס"ד הזה היה נכלל ב'וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ...ולחטאתם]

עזריאל ברגר
הודעות: 12954
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' אפריל 02, 2020 3:39 pm

ביקורת תהיה כתב:שתי שאלות בפרשת קרבן עולה ויורד:
א. הכתוב אינו מדבר כי אם בטמא שנטמא במגע באב הטומאה, דהיינו שהוא ראשון לטומאה; ומנלן שאף אב הטומאה דינו בקרבן עולה ויורד ואין דינו בחטאת קבועה?
ב. מנלן שבשר חטאת העוף נאכל לזכרי כהונה?

א. אולי מאחד הריבויים שבפרשתנו, כגון "לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ", דאלת"ה איכא למיפרך אף לאידך גיסא: מנלן שהמשלח את השעיר לעזאזל וכיו"ב חייב קרבן עולה ויורד אם שגג ואכל קודש וכיו"ב?

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' אפריל 02, 2020 4:00 pm

עזריאל ברגר כתב:אולי מאחד הריבויים שבפרשתנו, כגון "לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ".
דקדק רש"י וכתב: 'לכל טומאתו' – לרבות טומאת מגע זבין וזבות. 'אשר יטמא' – לרבות הנוגע בבועל נדה. 'בה' – לרבות בולע נבלת עוף טהור.
וכן הרמב"ם בספר המצוות מצוה עב: והחטאים שיתחייב עליהם זה הקרבן הם טומאת מקדש וקדשיו, וזה מי שנטמא באב מאבות הטומאה, כמו שהודענו בפתיחת סדר טהרות, ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה, וזו היא טומאת מקדש וקדשיו.
והוא פלאי.

עזריאל ברגר
הודעות: 12954
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' אפריל 02, 2020 4:29 pm

לכאורה אכן הוא פלאי.
ולשני הכיוונים:
א. מנלן שהטמאים החמורים יותר (כגון מצורעים) אינם בחטאת קבועה ככל חייבי כרתות?
(כתבתי דווקא מצורעים, כי זבים וזבות ונדות נטמאו גם במגע, וקרינן בהו "איש אשר יגע בכל דבר טמא")
ב. מנלן שהטמאים הקלים יותר (כגון אלו המטמאים בגדים מפני עיסוקם בקרבנות מסוימים) חייבים בקרבן?

אלא, שתוך כדי כתיבתי את הסעיף השני, ראיתי שאינני מצליח להמשיך אותו כראוי.
דאי אפשר לומר שהטמאים הקלים יהיו פטורים לגמרי, שהרי סוף סוף הם עברו על איסור כרת.
ואי אפשר לומר שהם יהיו חייבים בחטאת קבועה, ונמצא "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא"!

וכנראה על כרחנו נאמר שלא יצאו טמאי המגע ללמד על עצמם, אלא ללמד על הכלל כולו, ש"כל הטעון ביאת מים מן התורה" חייב קרבן עולה ויורד על שגגתו.
ועצ"ע.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' מאי 14, 2020 1:10 am

ה ז
שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה. רמב"ן (להלן יא ו): יַזְכִּיר בַּתּוֹרִים, שֶׁהֵן לְשׁוֹן זָכָר, 'שְׁתֵּי', וּבְיוֹנָה – 'שְׁנֵי', לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין קְפִידָא בָּהֶם.
ביאור דבריו בדרך אפשר:
בעל חי ששמו שם נְקֵבִי (יונה, ארנבת וכיו"ב) – יפול הן על הזכרים והן על הנקבות לשון נקבה; וכשאמרת 'שתי יונים' או 'שתי ארנבים' – לא ביחנת אם זכרים אם נקבות.
לעומתו בעל חי ששמו שם זְכָרִי (תור, שפן וכיו"ב) – לא יפול על הזכרים כי אם לשון זכר, וכשאמרת 'שתי תורים' או 'שתי שפנים' – אמרת שתי תורים נקבות או שתי שפנים נקבות.
אומר הרמב"ן:
את מספר התורים, ששמם מין זכר, נקב הכתוב בלשון נקבה: 'שתי', שמשמעו שתי תורים נקבות,
לצד בני היונה, שהם זכרים ומספרם נקוב בלשון זכר: 'שני',
להודיע כי בקרבן העוף הזכרים והנקבות שקולים הם, ואין יחוד באלו מבאלו.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מאי 17, 2020 1:38 am

ביקורת תהיה כתב:שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה. רמב"ן: יַזְכִּיר בַּתּוֹרִים, שֶׁהֵן לְשׁוֹן זָכָר, 'שְׁתֵּי', וּבְיוֹנָה – 'שְׁנֵי', לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין קְפִידָא בָּהֶם.

viewtopic.php?f=17&t=50803&p=626236#p626209


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים

cron