מה הופך מצה ל'מצה בריסקאית'? [מנהגי חבורות 'בריסק']

[דעת ותבונה]

בהתקרב מועד חג האביב, נתתי אל ליבי לחפש טעמן של ההנהגות ה'בריסקאיות' במצות. להלן אביא כמה דברים ששמעתי ולמדתי בענין, ואשמח להיעזר בהארות רבני הפורום שליט"א.
בהודעה זו אתחיל, ובע"ה אמשיך קמא קמא כפי מסת הפנאי ובפרט בהתקרב יותר חג החרות (או שאחרים ימלאו את מקומי).

הנהגה 1: אין ליצור מגע בין מצה אחת לשניה בתוך התנור, ואף אין להעביר מצה מעל גבי מצה אחרת הנמצאת בתנור, וכמו כן מעת שנכנסה מצה אל מקומה בתנור הרי "קנתה מקומה", ואין להזיזה ממקום למקום בטרם גמר אפייתה. חומרא זו מופיעה כבר באזהרות הבית הלוי לאפיית המצות.
טעם ההנהגה: משום דין 'כפולה'. והיינו, שמקום הנגיעה של המצות זו בזו הם ממש כמו כפל במצה, לפי שאינן גלויות לאש האפייה. וכמו כן העברת מצה מעל גבי מצה מונעת מעט מחום האפייה, כעין דין כפולה. וכן הוא ג"כ בהזזת מצות ממקום למקום - שהמרדה חוצץ בין קרקע התנור למצה, והרי לנו דין 'כפולה'.
{בדין זה כתב החזו"א (קכ, יז) לא כן וז"ל: לפי דרכנו למדנו שאין להקפיד שלא תגע מצה בחברתה בעודן חמות משום חשש מצה כפולה וכו', ונראה דאין להקפיד בנגיעת המצה המובאה בתנור שלא תגע במצות שבתנור בדרך הילוכה וכו', וכן נראה דאין להקפיד בהעתק מצה ממקום למקום בתנור טרם שהוקרם פניה דאפי' כשהיא על המרדה בתנור אינה מחמצת כיון שאינה דבוקה למרדה וכו', עיי"ש.
וכשיטתו בדבריו אלו כתב ג"כ להלן שם (קכב, י) קולא גדולה, וז"ל: מצה כפולה אינה חמץ מן הדין שאף אם נימא דאין החם נכנס בין הכפלים מהר מ"מ נעשה יד סולדת בזמן מועט, ואם עיסה חמה ג"כ אינה מחמצת בפחות מי"ח רגעים ה"נ אינה מחמצת מזמן כניסתה לתנור עד שנעשה י"ס, ואף לדעת המחמירין דעיסה חמה שיעורה בפחות מי"ח רגעים, מ"מ המשך זמן בעינן ומצות שלנו שהן דקות והתנור חם ביותר ודאי נעשית י"ס קדם שנתחמצה, ועיקר הדבר דכפל שוהה להתחמם עד שיש לחוש שקדם להתחמם במידת פושרין יותר ממצה פשוטה אינו ע"פ יסוד ההלכה אלא מנהגא להחמיר, עכ"ל}.

הנהגה 2: לא תיכנס אל התנור יותר ממצה אחת בכל פעם. כינויה של הנהגה זו - "א מצה - א שטעקן", כלומר, על כל מקל הנכנס אל התנור, תלויה מצה אחת בלבד.
לכאורה יש שני טעמים עיקריים לחומרא זו:
א' - שהיות. באם מכניסים מספר מצות בכל פעם, עלול הדבר לגרום לשהיות - שאף לאחר שמצה אחת כבר מוכנה, עדיין לא יכניסוה מיד אלא ימתינו להשלמתן של מצות נוספות. ויסוד החומרא, על פי שיטת הרא"ש הידועה שלאחר עסק הידיים העיסה מחמיצה מיד, וכמו שפסק במשנה ברורה (סי' תנט ס"ק יח):
ולפי זה צריך ליזהר מאד לאחר שערכו ורידדו המצה ומניחים אותה לפני המנקר שינקר אותה מיד וגם אחר הניקור יראו לרדותה תיכף לתנור כיון דלאחר שנתעסקו בה מחמצת מיד שמסלקין את הידים ממנו והעולם אין נזהרין בזה כ"כ ואפשר דמיד דקאמר המחבר לאו דוקא אלא ר"ל שיעור מועט ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר מלהניחה כך אפילו רגע אחד אם אפשר, עכ"ל.
וכן כתב הבית הלוי באזהרות לאפיית המצות: לא תשהה העיסה בלא עסק אף רגע אחת עד שתבא לתוך התנור.
{בדין זה ידוע בשם החזו"א שאמר כי "גם ל'מיד' יש שיעור", ושמעתי כי יש מחבורות תלמידי החזו"א שנותנים למצה לחכות לאחר הרידוד זמן זמנים טובא, אפי' יותר מדקה}.
ב' - מניעת נגיעת המרדה במצה שאינה אפויה. באם יכניסו מספר מצות יחדיו, ומספר מצות יהיו בתוך התנור כאחת, ואילו האופה המוציא את המצות אחד הוא, ועליו להוציאן בבת אחת - א"כ נמצא שהמצות הראשונות אותן האופה מרים במרדתו אינן אפויות ממש לחלוטין {והא ראיה - שהלא המצה שמוציא באחרונה לא נשרפה}, והשלמת אפייתן נעשית ע"י המרדה. ולשיטתם ה'מרדה' אינו אופה כדבעי, ע"ע. {וא"כ אדרבה, ממהר חימוצן של המצות ע"י החימום}.
כעין חשש זה - כאשר יהיו מספר מצות בתנור כאחת, יש לחוש שתגע מצה במצה או שיעביר מצה מעל מצה. ע"ע.


נ. ב. במה שהבאתי לעיל כי יש שנותנים למצות להמתין אפי' יותר מדקה או עכ"פ כעי"ז, לעני"ד צ"ע טובא מלשון המשנה ברורה הנ"ל: ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר מלהניחה כך אפילו רגע אחד אם אפשר, והקפיצה מ'רגע אחד' לשישים או שמונים שניות, צ"ע טובא.

[דעת ותבונה]

הלום ראיתי בהגדש"פ 'הגדת הגרשוני' מאת הגאון ר' גרשון זאקס נכד הח"ח, העתקת כת"י שרשם לעצמו אופן אפיית המצות, ובכלל ההנהגות כתב ג"כ להחמיר כחומרות הנ"ל, שלא להעביר מצה מע"ג מצה ושלא לגעת במצה שאינה אפויה.
מעניין לברר האם הנהגה זו מקורה אצל אביו ר' מענדל, ושמא אף למעלה בקודש?

וכן ראיתי בס' הליכות חיים ממנהגי בעל השפע חיים מצאנז זצ"ל, שהורה 'להיזהר מאוד' שלא להעביר מצה מע"ג מצה.

[לענין]

יצא על זה בדיוק השנה קונטרס נפלא של נכד של ר' שלום שכטר, ויקבנו שמו 'שלימות המצה', ועד שמאריכים כדאי לעיין שם.
(הכותב הוא מה'בפנוכו' של הבריסקערס, ושוחח עם הרבה ראשי חבורות, כך שהכל שם).

[עושה חדשות]

הלום ראיתי בהגדש"פ 'הגדת הגרשוני' מאת הגאון ר' גרשון זאקס נכד הח"ח, העתקת כת"י שרשם לעצמו אופן אפיית המצות, ובכלל ההנהגות כתב ג"כ להחמיר כחומרות הנ"ל, שלא להעביר מצה מע"ג מצה ושלא לגעת במצה שאינה אפויה.
מעניין לברר האם הנהגה זו מקורה אצל אביו ר' מענדל, ושמא אף למעלה בקודש?

וכן ראיתי בס' הליכות חיים ממנהגי בעל השפע חיים מצאנז זצ"ל, שהורה 'להיזהר מאוד' שלא להעביר מצה מע"ג מצה.

בקונטרס הנז"ל "שלימות המצה" מביא שכ"כ גם בס' סמא דחיי פ"י אות יד.
ולא מצאתי לאיזה ספר כוונתו.

[שש ושמח]

הכוונה לזה

סמא דחיי.png (42.32 KiB) נצפה 2367 פעמים

[פולסברג]

ולמען לא יחסר המזג - עי' בדבריו החוצבים של הגרמ''מ קארפ [ובפרט מש''כ בהערה]
https://beta.otzar.org/#/b/627054/p/33/ ... 8018104608

[רציני]

עוד מנהג 'בריסק'. לא לאכול מצות שנאפו בערב פסח. כהמעשה רב אות קפח.