תוספת 'ולא יחמוד איש את ארצך' בפרשת כי תשא אחר חטא העגל
[א] הנה המצוה של עליה לרגל כבר אמורה למעלה בפרשת משפטים, וכאן נכפלה בתוספת אחת 'ולא יחמוד איש את ארצך' (לד, כד).
ובמשך חכמה כתב לבאר בטעם השינוי, וז"ל,
הוא כמו שאמרו בפרק כיצד מעברין (עירובין נד, א) שאלמלא נשתברו לוחות ראשונות לא שלטה בהם אומה ולשון. ואם כן לא היו צריכים לירא פן יקח אחר את ארצם. אבל כאן שנשתברו הלוחות ויכולים האומות לנצחן ולשלוט בהן לכן הוצרך השם יתברך להבטיח שעל ידי מצות ראיה ברגל לא יזוקו ולא יחמוד איש את ארצך.
ואולי יש לומר עוד בהקדם לשון רשב"ם פרשת משפטים שם
"האדון ד' - והארץ שלו. שלא יחמוד [איש] את ארצך בעלותך לראות.
ומבואר שגם בפר' משפטים נכתב ענין זה, אלא שלא נצרך להדגיש זאת, ונכתב רק ברמז 'האדון ד''.
ויתכן לומר על דרך מה שכתב בספר נועם אלימלך פרשת בהר, וז"ל:
וכי תאמרו מה נאכל בשנה כו' וצוויתי את ברכתי לכם כו' (כה, כ) בשם אחי החסיד המפורסם ויש לדקדק היות שהתורה יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקרא לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפילו אות אחת ועל ידי זה מתורץ כמה קושיות אבל הקשיא לא נכתב בעצמה בתורה וכאן נכתב הקושיא וטוב היה שלא לומר כי אם וצויתי את ברכתי, וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל ונראה, שהשם יתברך ברוך הוא כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי בני אדם ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריוח בלי הפסק כלל אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל ואז נפסק השפע חלילה וצריך השם יתברך ברוך הוא לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה וזה הוא וכי תאמרו כו', שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהיה שלם בבטחונו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל, כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואטרחו כלפי שמיא לצוות מחדש וכי תאמרו, פירוש כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי כו', אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה' בכל לבבכם ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה.
[ועי' בשפת אמת בהר תרלז, ובשם משמואל בהר תרעג תרפא. ובספר תפארת שמואל (עמ' קצב) מביא שמו"ר זצוק"ל ציטט ווארט זה בשם הרבי ר' זושא, ואמר שהוא גאונות, ואח"כ ראה בספר שיח שרפי קדש בשם החי' הרי"ם שאמר שמדברי ר' זושא אלו ניכר שהיה גאון ונהנה.
וקצת בדומה לזה, שאם לא ישאלו תהיה הברכה באופן יותר מעולה ומשובח שתשרה הברכה באיכות ולא בכמות, מבואר באריכות בדברי הספורנו והמלבי"ם על אתר, [וראה עוד בספר משנת יוסף להגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א ח"א פתיחתא דאגדתא שיחת הגאון רבי אייזיק שר זצוק"ל]. אבל בדברי ר' זושא מבואר שהחילוק הוא אם הברכה היא מעצם ההנהגה של למעלה מן הטבע, או שצריך ציווי מיוחד לסדר לו את ההנהגה ולהשפיע עליו ברכה].
והכי נמי יש לומר שאם כלל ישראל הוא במדרגה גבוהה של 'אין עוד מלבדו', - האדון ד', אזי ממילא אין מה להתיירא על ממונם, ולא צריך לפרש זאת.