הודעהעל ידי קלונימוס הזקן » ה' נובמבר 24, 2011 6:10 pm
שוב נזכרתי שיש את זה גם במאגר נוסף, אך פחות מוגה. קבל:
לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת.
ועדיין היה נשאר מקום לבעל דין לחלוק ולומר האם גרמה מלאכת המשכן להשראת שכינה מכל זכות אחד מהקרבנות הנעשים בו בכל שבת. על כן אמר לא תבערו אש וכו', לומר הנה המשכן כעת אינו מושב לשכון יה אלהים כי עדיין לא נעשה ואין קדושתו דומה אחר היותו מושב אלהים למה שעדיין לא היה כי אם עתיד להעשות. וזהו אומרו לא תבערו אש בכל מושבותיכם, כלומר מה שאין כן במה שהוא מושב אלהים כי שם תבעירו, ומזה יבינו כי מה שכעת אין שבת נדחה שהוא על כי עדיין אינו מושב אלהים רק הכנה אליו.
והנה דרך רמז יתכן רמז לנו הוא יתברך כמה קשה יותר לפניו יתברך עבירה אחת אשר יעשה האדם ביום השבת מאשר יעשה בחול.
והוא במה שידענו כי עון עצמו אשר יעשה הוא כח טומאה המעותד לדונו בגיהנם, והוא בהעותו מתייחס למבעיר אש חלק אשר לו בגיהנם כי אשמתו היא אש שתלהטהו מסביב.
על כן תכפל רעת אשר עושה עבירה ביום שבת שבו אש גהינם צח ומצטנן והוא יבעירנו, ומה גם שכופה את הנפש יתירה שבו לעשות על ידה כח טומאה לישרף בו. וזה מאמרו יתברך באומרו לא תבערו אש כו', והוא, כי כל איש יש לו מדור מיוחד בגיהנם כאשר לו בגן עדן כמאמרם ז"ל (חגיגה טו א) לכל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה כו'.
ועל זה אומר הוא יתברך על המחלל שבת או עובר עבירה זולתה בשבת, שיתו לבכם ולא תבערו אש בכל מושבותיכם אשר לכם בייחוד לכל אחד בגיהנם ביום השבת, כי קדוש היום ואתם מבערים בו אש הטומאה ביום שאדרבא אור גיהנם מצטנן וניתש כח טומאת גיהנם בו.
ומה גם בהיותכם בנפש יתירה עליונה הבאה לרחמכם ותטמאוה.
ובכלל הדבר הזה תגדל אשמת המשתעשעים ביום השבת לקרא בספרי סיפורי מלכים ומלחמותיהם ביום השבת ומתאנים לומר כי הוא עונג שבת. ואוי להם כי היו כבלע את הקדש בשיחת חוליהן ואת קדוש ישראל נאצו כעסוהו בהבליהם, והם בהמה המה להם כי בין קודש לחול לא הבדילו, ויהי להם שומר שבת מחללו כפועל בטל על בלי לו שכר בעמלו. כי חפץ ה' בשמירת שבת לנחמנו ממעשנו מעצבון ידינו בששת ימי המעשה, ויצוונו לעשות את יום השבת כי בו ינוחו יגיעי כח וזאת המנוחה וזאת המרגעה אל החומר העושה כל מלאכה.
על כן אמרו אמור אין כספורי ספר הזכרונות דברי הימים ואכול ושבוע ודשן לדשן עצם, ולא דעת ולא תבונה לאמר כי לא זאת המנוחה ולא זאת המרגעה אל בשר וגידים ועצמות כי הבל המה תחתיהם יצע רמה ותכסמו תולעה, כי אם אל חלק ה' הוא כל נפש אדם כי תקרב ביום השבת אל האלהים אשר נתנה ויתן לה מתת נפש יתירה, על כן נגילה ונשמחה בו יתברך כשמחת הנפשות המתעלסות אתו עמו בעולם העליון, הלא הוא בהתעדן בעדן גן אמירי אמרי תורתו ונתעלסה באהבתו, אך נהפוך הוא העוזבים פקודי ה' ישרים משמחי לב ללכת אחרי ספורי הבלי הזמן אשר הם חשך ולא אור, ויתעום כזביהם באומרם הלא בהמה שמן חלקי ותתענג בדשן נפשי ובקריאתם נשבעתי כי אקיימה מקרא שכתוב (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג, ולא ידעו ולא יבינו כי גם זה מיצר סמוך יצא כי הוא השמח בחלקו כי מצא און לו כי חלל יהודי קדש אלהיו אשר אהב ובהבלי ספורי נכריים יספיק:
ויותר מהמה יש בני אדם מתקבצים בשבתות ובמועדים תחת כל עץ רענן יושבי בצלו, באות נפשם שאפו רוח כתות כתות וחבורות חבורות, כת לצים, כת מספרי לשון הרע, כת דוברי נבלה, ואזני כלם אל דברי עונות אשר ידברו ועל כל קוץ וקוץ דברי רעתם ונבלותם ימלאו שחוק פיהם קול גדול ולא יסף. וירא ה' וינאץ באמת באמור מי יתן ועשו מלאכה על האבנים, כי אנכי נתתי להם את השבת לקדשו והמה חללוהו בהתאסף לדבר סרה בלשון הרע הגדול מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים (ערכין טו ב) ולנבל פיהם, זולת דברים המסתעפים שאדם דש בעקבו, פן ישלח ידו עודנו תחת העץ תחת האילן ולקח עלה מגפן ונובלות מתאנה או יעקור מעשב הארץ אשר הוא יושב בה ובבלי דעת את השבת הוא מחלל. ומורם מזה כיוצא בזה האוכל למעדנים ביום השבת לדשן עצמו ובשרו, כי הדבר הזה גם בחול אסור כי צדיק אוכל לשובע נפשו ולא לשובע גופו, כמאמר הלל הזקן (ויקרא רבה לד ג) יום יום בלכתו לאכול לחם שהיה הולך לגמול חסד עם נפשו, להורות את בני ישראל בל יאכלו להנאת גופם רק להנאת נפשם לקיימה בגופם לעבוד את ה'. ומה גם עתה ביום שבת קודש שהתורה מכרזת ואומרת שבת לה', לומר כי לא לנו הגופים היא השביתה כי אם לשמו יתברך לשם קדשו ולא לדברי חול. ועל כל אלה צותה תורה ברמז אשר רמזה פה באומרה לא תבערו אש בכל מושבותיכם שהוא אש תאכלכם בכל מושבותיכם אשר לכם בגיהנם ביום השבת כמדובר.