"ויבז עשיו את הבכורה" - בגנותו של עשיו הכתוב מדבר?

[ארי שבחבורה]

כתיב: "ויזד יעקב נזיד ויבוא עשיו מן השדה והוא עיף. ויאמר עשיו אל יעקב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנוכי... ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב. ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה" (בראשית כה,כט-לד).
שני קשיים מרכזיים ב'פשוטו של סיפור' מתעוררים למקרא פסוקים אלו:
הקושי הראשון והעיקרי הוא - בניסוחם של בעלי התוספות (ב'מושב זקנים' כאן) – "וכי משוגע היה עשיו שמכר את בכורתו בשביל [לחם ונזיד] עדשים?". ואכן, רוב הפרשנים דורשים מעשה זה לגנאי בראותם במעשה זה של מכירת הבכורה ובפרט בדברי עשיו "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" זלזול מצידו של עשיו במעלת הבכורה – הן במעלתה הרוחנית שהיא עבודת הקרבנות, וכפי שרואה זאת רש"י, וז"ל: אמר עשיו: מה טיבה של עבודה זו? אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה, כאותה ששנינו (סנהדרין כב,ב) 'אלו הן שבמיתה – שתויי יין ופרועי ראש'. אמר: אני הולך למות על ידה – אם כן מה לי חפץ בה... עכ"ל, והן ביתרונה הממשי, וכפי שרואה זאת רשב"ם, וז"ל: "הנה אנוכי הולך למות" – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות – למה זה לי להמתין [ל]חלק בכורה אחר מיתת אבינו, עכ"ל, וכן פירשו הראב"ע הרד"ק והרמב"ן.
תפיסה זו מקבלת חיזוק לכאורה מדברי הכתוב עצמו שמעיד ואומר – "ויבז עשיו את הבכורה". ואכן רש"י מפרש פסוק זה לשיטתו, וז"ל: העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום, עכ"ל, ואף הרד"ק מפרש פסוק זה לשיטתו, וז"ל: אפילו לאחר שאכל ושתה לא התחרט אבל ביזה אותה בליבו, עכ"ל.
הקושי השני הוא – גם כן בניסוחם של בעלי התוספות (שם) – "ועוד תימא, היה לו לילך אצל אמו [או להכין אוכל בעצמו]? ועוד תימא מה שאמר "הלעיטני" – וכי בעצמו לא היה יכול להלעיט את עצמו?". ואכן, אף את זאת דורשים רוב הפרשנים לגנאי, וכפי שמנסח זאת הרד"ק (בפסוק כ"ט), וז"ל: והיה הסיפור הזה להודיע מעלת יעקב ופחזות עשיו וקלות דעתו - כי היה גרגרן... ומרוב גרגרנותו לא שמר עד שיבשל הוא מצידו ויאכל ותאב אל תבשיל העדשים שמצא מתוקן... עכ"ל.
ואולם רבינו יוסף בכור-שור – מגדולי בעלי התוספות ומגדולי הפשטנים (מאפיין שבא לידי ביטוי מיוחד כאן וכדלהלן) – רוח אחרת היתה עמו, ובפירושו על התורה (כאן) הוא מיישב את הקשיים הנ"ל בדרך שונה ויחודית שהופכת את הקערה על פיה.
וז"ל:
"והוא עיף" – דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחרי החיות, ופעמים טועים ביער שלושה וארבעה ימים, ויגיע להם רעב וצמא. וכן היה לעשיו – שהגיע עד שערי מות, ולא היה בו כח להשיב ידו אל פיו, כמו שהוא אומר: "הלעיטני נא וגו'" – כלומר, שפוך לתוך פי ואני אוכל, שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי, ולא ללכת אל בית אבי, אך מצא את יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר, ואם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי, וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקני מן השבי ומן המות – יהיו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה – שאתה בכור ותיקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך אז אוכילך ותחיה ולא תמות, ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך בשביל שלא תרצה שתבוא לי הממשלה גם אני לא אחמול על עצמך – כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי, ואיני אוהבך יותר ממני. ומחמת טענה זו אמר לו יעקב: "מכרה כיום את בכורתך לי... עכ"ל, והובאו דבריו ב'ספר הג"ן' ב'פענח רזא' וב'מושב זקנים'. וב'מושב זקנים' מובא ביאורם של הפסוקים הבאים לפי שיטה זו, וז"ל: אז ענה עשיו: "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" – מה שווה לי הבכורה כשאמות? ודאי אני רוצה למוכרה לך שתחייני ותאכילני. והאכילו יעקב על תנאי זה. וכשבקש עשיו לאכול לא היה יכולת בידו להאכיל את עצמו מחמת חלישות שהיה לו מחמת רעבון והלעיטו יעקב... עכ"ל.
ומסיים ריב"ש (שם) את דבריו בביאור לפסוק האחרון על פי שיטתו, וז"ל: "ויאכל וישת" – ותשב רוחו אליו, "ויבז... הבכורה" – כי כל ממון שבעולם אין אדם חושב כלום ובזוי בעיניו כנגד גופו... עכ"ל, ונמצא כי לפי שיטה זו לא דיבר הכתוב כלל וכלל בגנותו של עשיו.
סיוע לשיטה זו ניתן למצוא בתלונת עשיו על יעקב להלן (כז,לו) – "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים – את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי", תלונה אשר אין לה כל מובן לפי התפיסה הרווחת שעשיו מכר את הבכורה ליעקב מרצונו החופשי מתוך זלזול בה. ואכן מצאתי ב'פירוש רבינו אפרים על התורה' שנתקשה בזה ככל הנראה ועל כן פירש את דברי עשיו באופן הבא: '"את בכורתי לקח" – כלומר, בכורתי קנה, ועל זה הייתי מתנחם, ו"עתה לקח ברכתי" בגזל – זה לא אשכח לעולם', וזהו דוחק גדול. משא"כ לפי תפיסת ריב"ש תלונתו של עשיו מובנת מאוד – שהרי באמת לא היתה לו כל ברירה אחרת וכנ"ל.
אמנם, שיטה זו – על כל יתרונותיה – מעוררת בעיה אחרת, ואולי חמורה אף יותר, והיא – כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יעקב מבחינה מוסרית? ואם לגבי המעשה השני של נטילת הברכות אנו יודעים כי הוא נעשה בהוראתה המפורשת של רבקה שפעלה ברוח-הקודש מה נאמר על המעשה הראשון של לקיחת הבכורה "בכוח גדול וביד חזקה"? וצ"ע.
אשמח לשמוע את דעתכם בענין.

[ארי שבחבורה]

שח לי היום אחד מבני משפחתי כי בספרו של הגרש"י בורנשטיין שליט"א עה"ת "זאת ליעקב" בפרשת תולדות מובא סיפור מענין אודות הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל אשר ממנו ניתן להקיש כי גם הוא למד את פרשתנו בדרכו של בכור-שור. האם מישהו יכול להעלות לכאן את הקטע המדובר? בתודה מראש.

[יאיר]

הנה:

1.gif (84.02 KiB) נצפה 9002 פעמים

2.gif (102.15 KiB) נצפה 9002 פעמים

3.png (28.52 KiB) נצפה 9002 פעמים

בדבר שאלתך. לדעתי, כיון שודאי ידע יעקב שעשו אחיו רשע גדול וודאי דאין הוא ראוי לעבודה זו,
על כן אינה לידו את הבכורה כדי שלא תחולל ע"י רשע זה.
ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה.
ובהזדמנות זו אשאל את חכמי הפורום, לפי הבנתכם (ודמיונכם) נסו להבין ולדעת ולומר, מה היה קורה אילולי מכר עשו הבכורה ליעקב ומה היה אם עשו היה נוטל הברכות מיצחק אביו...מה היה גורל העתיד וגורל עם ישראל?
אשמח לשמוע דעתכם בענין.

[אבימי]

הדבר הראשון שעולה מייד בהתבוננות שיטחית בכל שיטות הראשונים בסוגיה הוא, שישנם שני נושאים חלוקים בדין "בכור". א': זכות ממונית, חלק כפול בנכסי אביו. ב': זכות רוחנית (שמתחלקת גם היא לשניים: א':מעלה רוחנית, במובן של קדושה יתרה, שגוררת אחריה את מעלת הכהונה, ב': זכות הנאה רוחנית, שמגיעה מכח "בכוריותו" ו"ראשונותו" של הבכור, שגוררת אחריה חובה " להדרו לכבדו ולקום מפניו" (רד"ק) ).
לגבי השאלה מה היה הרעיון המוזר של עשיו למכור את הבכורה. אם נלך בנתיב ה"ממוני" שכל הנושא כאן היה - מי מקבל פי שתיים לאחר מות יצחק, אם עשיו היה בא להנפיק את זכות ירושתו מדין בכור, לא היה מצליח להשיג על זה סכום גדול, בגלל הסיבה שאומר החזקוני ב "ד"א" האחרון בפסוק ל"א - הוא חי בסיכון אישי תמידי, כל יום הוא עשוי ליפול חלל במלחמת היער. רוב הסיכויים שהוא ימות אפילו לפני אביו. לכן זכות ירושה של צייד לא שווה הרבה מדי כסף, ביחס לאדם נורמאלי שרוב הסיכויים שאביו מת לפניו. מה גם שהראב"ע אומר בפירוש שהיתה בעיה כספית מסויימת בבית יצחק אבינו, כך שסכום הירושה לא היה משמעותי במיוחד. אי לכך זה פחות תמוה שלעשיו לא היה שיקול כבד בנוגע לויתור על ירושתו. אמנם לפי פירוש זה צריך להסביר שהמילים "ויבז עשיו את הבכורה" מתייחסות לערך הרוחני של הבכורות, שלא עלה על השולחן בפירוש וגם כן לא הטריד את עשיו כל כך. (הרשב"ם אומר שהפסוק הולך על לשעבר, שכבר בעבר הוא לא נתן לעניין הממוני חשיבות. החזקוני עצמו אומר שהבוז הוא פעולה שהוא עשה אחרי המכירה בשביל למנוע פדיחות מעצמו שמכר כזה דבר.)
לפי הנתיב שלפיו עמד על הפרק בפירוש גם הנושא הרוחני באמת צריך הרחבה ויש הרבה מקום להאריך בזה. בכל אופן החזקוני אומר שבאמת זה לא היה שווה לו כיוון שהוא הרג את הנפש וכבר לא יכל לשמש ככהן. (מה שלא מסביר את הויתור על הצד הממוני והצד של זכות הכבוד כבכור.)
לגבי המהלך (הנפלא!) של הבכור שור ותומכיו והתמיהה ה"מוסרית" על מעשה ה"ניצול" של יעקב נראה בפשטות כבר מרש"י שהיה ליעקב חשיבה אחראית לעתידו של עם ישראל ולכבוד שמים כמו שאומר שוודאי ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" כלשונו בפסוק ל"א, וראה יעקב לנכון להציל את עתיד האנושות מעיוות חמור של נתינת יכולת ההקרבה בידי לא-הגונים ולכן השתמש ביכולות תימרון לא קונבנציונאליות, שהוא די התמחה בהם, דרך אגב, כמו שרואים אצל לבן. (שוב,זה רק מסביר את הפן של המעלה שבקדושת בכור ולא את הצד הממוני או הזכותי)
דרך נוספת כתובה ברד"ק, שלהפך, הנתינה החינמית לנהנתן כעשיו היא לא דבר מרומם כלל וכלל בשביל צדיק, ורק אם יעקב מרוויח טוב-טוב מזה הוא מוכן להקריב את הכמות המדוייקת-ביותר של "עולם הזה" שהכין לעצמו. עיי"ש מה שמבאר בפסוק כ"ט.

תמיהה קטנה הנסרכת בשובל קושיותיך: איך בכלל, אם בכלל, עובד דבר כזה של "למכור בכורה"? מילא אם מדובר על דיני ממונות, שגם שם צריך עיון איך זה עובד (מישהו יודע אם קיימת מקבילה בחושן משפט לזה?). אבל החובה לכבד בכור, הרי זו זכות שהיא לא בידי המוטב. וכי יעלה על הדעת שאדם יוכל למכור את אבהותו לאחר, שההוא יהיה מהיום האבא שצריך לכבדו? לא הבנתי כלל וכלל.

[ארי שבחבורה]

הנה:

1.gif

2.gif

3.png

בדבר שאלתך. לדעתי, כיון שודאי ידע יעקב שעשו אחיו רשע גדול וודאי דאין הוא ראוי לעבודה זו,
על כן אינה לידו את הבכורה כדי שלא תחולל ע"י רשע זה.
ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה.

יישר כח גדול - הן על העלאת הקטע הנ"ל והן על התייחסותך לשאלתי.
אמנם יש להעיר, שמלשון ריב"ש לא משמע כלל שהנושא כאן הוא מעלתה הרוחנית של הבכורה אלא יתרונה הממשי, ואם כן יש לעיין האם אפשר להעמיס את דבריך בכוונת ריב"ש עצמו, וצ"ע.

[ארי שבחבורה]

לגבי המהלך (הנפלא!) של הבכור שור ותומכיו והתמיהה ה"מוסרית" על מעשה ה"ניצול" של יעקב נראה בפשטות כבר מרש"י שהיה ליעקב חשיבה אחראית לעתידו של עם ישראל ולכבוד שמים כמו שאומר שוודאי ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" כלשונו בפסוק ל"א, וראה יעקב לנכון להציל את עתיד האנושות מעיוות חמור של נתינת יכולת ההקרבה בידי לא-הגונים ולכן השתמש ביכולות תימרון לא קונבנציונאליות, שהוא די התמחה בהם, דרך אגב, כמו שרואים אצל לבן. (שוב,זה רק מסביר את הפן של המעלה שבקדושת בכור ולא את הצד הממוני או הזכותי)
דרך נוספת כתובה ברד"ק, שלהפך, הנתינה החינמית לנהנתן כעשיו היא לא דבר מרומם כלל וכלל בשביל צדיק, ורק אם יעקב מרוויח טוב-טוב מזה הוא מוכן להקריב את הכמות המדוייקת-ביותר של "עולם הזה" שהכין לעצמו. עיי"ש מה שמבאר בפסוק כ"ט.

עיין בתגובתי הקודמת.
ובכלל, אם הדברים כה פשוטים כפי שאתה כותב מדוע כאשר מה שעמד על הפרק הוא הברכות - נושא מהותי לא פחות - לא פעל יעקב בכזו נחרצות, ואדרבה - נראה שלולא הוראתה המפורשת של רבקה הוא לא היה עושה כלום?

[אבימי]

לגבי המהלך (הנפלא!) של הבכור שור ותומכיו והתמיהה ה"מוסרית" על מעשה ה"ניצול" של יעקב נראה בפשטות כבר מרש"י שהיה ליעקב חשיבה אחראית לעתידו של עם ישראל ולכבוד שמים כמו שאומר שוודאי ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" כלשונו בפסוק ל"א, וראה יעקב לנכון להציל את עתיד האנושות מעיוות חמור של נתינת יכולת ההקרבה בידי לא-הגונים ולכן השתמש ביכולות תימרון לא קונבנציונאליות, שהוא די התמחה בהם, דרך אגב, כמו שרואים אצל לבן. (שוב,זה רק מסביר את הפן של המעלה שבקדושת בכור ולא את הצד הממוני או הזכותי)
דרך נוספת כתובה ברד"ק, שלהפך, הנתינה החינמית לנהנתן כעשיו היא לא דבר מרומם כלל וכלל בשביל צדיק, ורק אם יעקב מרוויח טוב-טוב מזה הוא מוכן להקריב את הכמות המדוייקת-ביותר של "עולם הזה" שהכין לעצמו. עיי"ש מה שמבאר בפסוק כ"ט.

עיין בתגובתי הקודמת.
ובכלל, אם הדברים כה פשוטים כפי שאתה כותב מדוע כאשר מה שעמד על הפרק הוא הברכות - נושא מהותי לא פחות - לא פעל יעקב בכזו נחרצות, ואדרבה - נראה שלולא הוראתה המפורשת של רבקה הוא לא היה עושה כלום?

שלושה סיבות בפשטות להבדל:
א: בברכות מדובר במעשה רמאות. משא"כ בבכורה שזהו ניצול הזדמנות. (תחת תנאי לחץ ככל שיהיה עדיין זה הסכם רגיל)
ב: מדובר בהליכה נגד דעת אביו יצחק שאחז שהברכות כן שייכות לעשיו. יעקב ביטל את דעתו לאביו והיה צריך את הכרעת אמו כדי ללכת נגד זה. (רמב"ן)
ג: אני לא זוכר מי אמר את זה אבל ישנו מהלך שעם ישראל היה צריך באמת מצד יעודו להתנהל ללא הברכות, וזה שיש לעם ישראל חלק בעוה"ז זהו "חידוש". אתה זוכר משהו כזה? (זכור לי שזהו מהלך מוכר ומבוסס ולא רעיון פורח...)

בכלל, לפי הרד"ק לא קשה כלל.

מה נראה לך בקשר לשאלה שהבאתי בסוף דברי שם?

[לייטנר]

.

[ארי שבחבורה]

לאיזה פירוש של הרשב"ם (וה'חזקוני') כוונתך?

[יאיר]

תמיהה קטנה הנסרכת בשובל קושיותיך: איך בכלל, אם בכלל, עובד דבר כזה של "למכור בכורה"? מילא אם מדובר על דיני ממונות, שגם שם צריך עיון איך זה עובד (מישהו יודע אם קיימת מקבילה בחושן משפט לזה?). אבל החובה לכבד בכור, הרי זו זכות שהיא לא בידי המוטב. וכי יעלה על הדעת שאדם יוכל למכור את אבהותו לאחר, שההוא יהיה מהיום האבא שצריך לכבדו? לא הבנתי כלל וכלל.

viewtopic.php?f=17&t=6934
[למרות שהדברים נראים לי קצת תמוהים].

[אגרת]

ז"ל המהר"ל בגו"א.
"וקשה מאי שייך מכירה בבכורה, וכי אם כהן רוצה למכור כהונתו לישראל יכול לעשות, ותירץ הרא"ם שכוונת יעקב היתה למנוע את עשו מן הבכורה, רק שהוא לא יעבוד כדין הבכור, מפני שרשע היה אינו כדאי, כמו שכתב רש"י. אבל קשה על מה שפירש רש"י (להלן כז, לו) גבי "גם ברוך יהיה" (שם שם, לד) שאמר יצחק אם כן לבכור ברכתי, משמע שהיה מוכר הבכורה ליעקב, דאם לא כן מאי קאמר 'לבכור ברכתי', ונראה לי דווקא גבי כהונה שזכתה לו התורה, וישראל זר הוא נחשב (רש"י ויקרא כב, יב), אבל קודם מתן תורה שהיתה העבודה בבכורות (זבחים קיב ע"ב) מפני שהוא ראוי לכבוד, ולא מצאנו שזכתה לו מדין התורה, אלא שכך הוא מן הסברא והמשפט שיהיה הבכור הגדול והחשוב - עובד, ולפיכך יכול למכור, דהא שלו הוא הכבוד, ויכול למחול. ודמיא להא דאמרינן (קידושין לב.) חכם שמחל על כבודו [כבודו] מחול, וטעם הוי משום שהתורה שלו ויכול למחול על כבודו, ויכול ליתן רשות לאחר לברך לפניו, והוא הדין גבי בכורה נמי יוכל למכור, שהוא יעבוד במקומו. אך קשה דלא שייך מכירה בדבר שאין בו ממש (רמב"ם הל' מכירה פכ"ב, הי"ג), ולא יפול עליו קנין, וצריך לומר שהיה מקנה עשו גופו ליעקב לענין הבכורה ולכל זכות הבכורה, והוי קנינו קנין".

וז"ל הגרי"ז עה"ת
"וימכור את בכרתו ליעקב. וצ"ע הרי בכורה תליא במציאות של פטר רחם, ומה שייך מכירה ע"ז, והנה ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ז איתא גבי ירושת מלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו, מבואר דיש זכות מיוחדת של בן גדול אף שאינו בכור לגבי קטן ממנו, ויתכן לומר דעשו מכר ליעקב רק זכות של בן גדול שזה כבר אינו חלות כמו בכור ורק זכות ושייך ע"ז מכירה אבל לא את המציאות של בכור, שזה אינו במכירה כלל וכש"כ:
ולקמן (כ"ז - א') איתא ויקרא את עשו בנו הגדול, וי"ל דיצחק רצה לברך את עשו, לא משום דהיה בכור, ואין זה תלוי בשם בכור, אלא מדין בנו הגדול, וכדכתיב עשו בנו הגדול, ולא הזכיר כאן בכור וזכות זו של בן גדול כבר קנה יעקב ממנו, ולכן כתב רש"י לקמן (כ"ז - ל"ו) הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין. עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה עכ"ל והיינו דמשורת הדין שייכת הברכה ליעקב. מאחר שקנה מעשו את הזכות של בן גדול וכש"נ, אלא שברש"י מבואר כאן שהנידון הוא על דין הבכורה לגבי עבודה ע"ש, וזה כבר לא תלוי בגדול, אלא בשם בכור ממש ואין שייך מכירה ע"ז. ויתכן עפמש"כ הר"מ בפיה"מ סוף זבחים על המשנה "ועבודה בבכורות". וכתב הר"מ "מאדם ועד משה רבנו", וזו אינה בכורה לפטר רחם, דא"כ אדם לא היה בכור, וכן ענין פטר רחם נתחדש רק במצרים וע"כ דהיה זה דין בכורה אחר, ואולי שייך זה במכירה וצ"ע". ועוד בדוכתי טובא. והדברים ידועים.

[מבקש חכמה]

בעניין מכירת הבכורה אציין מקורות ידועים:
שו"ת ריב"ש שכח:
עוד כתבת, שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל, שכת' בשם אביו הרא"ש ז"ל, דהמקנה דבר שלא בא לעולם, אם נשבע על ככה, שקנה הקונה, ואפילו מת המקנה, המקח קיים; וראיתו, ממכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב; וכתיב: השבעה לי. ואמרת שאודיעך דעתי. תשובה: לאו הרא"ש ז"ל, ולא הרב רבינו יעקב, חתימי עלה; ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו, שאין לה על מה שתסמוך גם הראיה שהביאו בשמם, אין לה עקר; לפי שהי' קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם, והשבועה היתה לרוחא דמלתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע, לפיכך השביעו
קצות החושן רעח,יג מחדש שמועיל סילוק בבכורה:
ולפי מ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק.

[אבימי]

אשריכם תלמידי חכמים!
תודה רבה.

[גאולה בקרוב]

אציין לגבי מכירת הבכורה, שתמהו המהר"ל והגרי"ז, גם את "זהב משבא" לגרמ"ש שפירא זצ"ל.

ונראה שאם לא היתה מכירת הבכורה היה עשו מנהיג את הבית, ואז יעקב היה צריך להתחיל התחלה חדשה לאור האמונה והתורה בעולם, לא כ"המשך" לאבותיו, ודוק.

[אבימי]

אמנם, שיטה זו – על כל יתרונותיה – מעוררת בעיה אחרת, ואולי חמורה אף יותר, והיא – כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יעקב מבחינה מוסרית? ואם לגבי המעשה השני של נטילת הברכות אנו יודעים כי הוא נעשה בהוראתה המפורשת של רבקה שפעלה ברוח-הקודש מה נאמר על המעשה הראשון של לקיחת הבכורה "בכוח גדול וביד חזקה"? וצ"ע.
אשמח לשמוע את דעתכם בענין.

ראיתי במזרחי שכתב במפורש שבאמת לא היה יכול יעקב לעולל את זה לעשיו ורק מחמת הטעם של רש"י זה היה קביל. וכלשונו על דברי רש"י ("אמר יעקב אין רשע זה כדאי וכו'"): "דאם לא כן איך הותר ליעקב לעשות כן" .
(בהמשך דבריו הוא מתיחס לשאלת מכירת בכורה, בסיגנון דומה למה שהביאו מהגור אריה.)

[אפרקסתא דעניא]

הבית הלוי בדרוש ג' מאריך בעניין מכירת הבכורה, ובתו"ד מיישב כמה מהשאלות שנשאלו לעיל. עיינו דבריו המתוקים מדבש ותרוו נחת.

[ארי שבחבורה]

יישר כח לכל המשתתפים והמסייעים בליבון הנושא.
שבוע טוב.

[שיף]

בעניין מכירת הבכורה אציין מקורות ידועים:
שו"ת ריב"ש שכח:
עוד כתבת, שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל, שכת' בשם אביו הרא"ש ז"ל, דהמקנה דבר שלא בא לעולם, אם נשבע על ככה, שקנה הקונה, ואפילו מת המקנה, המקח קיים; וראיתו, ממכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב; וכתיב: השבעה לי. ואמרת שאודיעך דעתי. תשובה: לאו הרא"ש ז"ל, ולא הרב רבינו יעקב, חתימי עלה; ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו, שאין לה על מה שתסמוך גם הראיה שהביאו בשמם, אין לה עקר; לפי שהי' קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם, והשבועה היתה לרוחא דמלתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע, לפיכך השביעו
קצות החושן רעח,יג מחדש שמועיל סילוק בבכורה:
ולפי מ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק.

המהר"ם שיף ב"הדרן" למס' ב"ק כתב כן לכאורה מדיליה ועוד האריך בענין דבר שלבל"ע וגם מקשה שם מ"אונאה" עיי"ש והובא מחדש בדרושים נחמדים - מהדו"ח על הפרשה ובמחמדי הדרש שם ציין עוד מ"מ לענין עי"ש

[שיף]

עיין בתגובתי הקודמת.
ובכלל, אם הדברים כה פשוטים כפי שאתה כותב מדוע כאשר מה שעמד על הפרק הוא הברכות - נושא מהותי לא פחות - לא פעל יעקב בכזו נחרצות, ואדרבה - נראה שלולא הוראתה המפורשת של רבקה הוא לא היה עושה כלום?

שלושה סיבות בפשטות להבדל:
א: בברכות מדובר במעשה רמאות. משא"כ בבכורה שזהו ניצול הזדמנות. (תחת תנאי לחץ ככל שיהיה עדיין זה הסכם רגיל)
ב: מדובר בהליכה נגד דעת אביו יצחק שאחז שהברכות כן שייכות לעשיו. יעקב ביטל את דעתו לאביו והיה צריך את הכרעת אמו כדי ללכת נגד זה. (רמב"ן)
ג: אני לא זוכר מי אמר את זה אבל ישנו מהלך שעם ישראל היה צריך באמת מצד יעודו להתנהל ללא הברכות, וזה שיש לעם ישראל חלק בעוה"ז זהו "חידוש". אתה זוכר משהו כזה? (זכור לי שזהו מהלך מוכר ומבוסס ולא רעיון פורח...)

בכלל, לפי הרד"ק לא קשה כלל.

מה נראה לך בקשר לשאלה שהבאתי בסוף דברי שם?

בספר באר המים על המדרשרבה [פר' ס"ו אות ב']הביא בשם אביו הגאון ר' משה יוסף בריזמאן דומו"צ קאלנא [נפטר בתרמ"ט]מהלך נחמד דומה לזה שזה היה המחלוקת בין יצחק לרבקה עיי"ש ותמצא נחת.

[הכהן]

ויעקב נתן.pdf

(455.56 KiB) הורד 462 פעמים

[שיף]

עיין גם כאן
viewtopic.php?f=35&t=15768#p147995

[לייטנר]

לאיזה פירוש של הרשב"ם (וה'חזקוני') כוונתך?

ראיתי שהשארתי כאן חוב, אז אשלם חובי: בראשית כה, רשב"ם פסוקים ל"א ול"ג, חזקוני פסוקים ל"א ול"ד.

[עושה חדשות]

ראה עוד כאן.

[מוישי]

על דברי הגרש" ק' לי שהרי עשו מכר את בכורתו לפני שהאכילו יעקב

[שיף]

ואולם רבינו יוסף בכור-שור – מגדולי בעלי התוספות ומגדולי הפשטנים (מאפיין שבא לידי ביטוי מיוחד כאן וכדלהלן) – רוח אחרת היתה עמו, ובפירושו על התורה (כאן) הוא מיישב את הקשיים הנ"ל בדרך שונה ויחודית שהופכת את הקערה על פיה.
וז"ל: "והוא עיף" – דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחרי החיות, ופעמים טועים ביער שלושה וארבעה ימים, ויגיע להם רעב וצמא. וכן היה לעשיו – שהגיע עד שערי מות, ולא היה בו כח להשיב ידו אל פיו, כמו שהוא אומר: "הלעיטני נא וגו'" – כלומר, שפוך לתוך פי ואני אוכל, שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי, ולא ללכת אל בית אבי, אך מצא את יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר, ואם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי, וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקני מן השבי ומן המות – יהיו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה – שאתה בכור ותיקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך אז אוכילך ותחיה ולא תמות, ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך בשביל שלא תרצה שתבוא לי הממשלה גם אני לא אחמול על עצמך – כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי, ואיני אוהבך יותר ממני. ומחמת טענה זו אמר לו יעקב: "מכרה כיום את בכורתך לי... עכ"ל, והובאו דבריו ב'ספר הג"ן' ב'פענח רזא' וב'מושב זקנים'. וב'מושב זקנים' מובא ביאורם של הפסוקים הבאים לפי שיטה זו, וז"ל: אז ענה עשיו: "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" – מה שווה לי הבכורה כשאמות? ודאי אני רוצה למוכרה לך שתחייני ותאכילני. והאכילו יעקב על תנאי זה. וכשבקש עשיו לאכול לא היה יכולת בידו להאכיל את עצמו מחמת חלישות שהיה לו מחמת רעבון והלעיטו יעקב... עכ"ל. אשמח לשמוע את דעתכם בענין.

עיין כאן
viewtopic.php?f=46&t=37421&p=415880#p415850

[ביקורת תהיה]

כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יעקב מבחינה מוסרית?

בספר הזהר מסביר רבי שמעון, כי עשו שׂנא את הבכורה למבראשונה, והיה מבקש מיעקב שיטלנה ממנו בלא כסף, אך יעקב עמד על כך שרכישת הבכורה תהיה בדרך מקח וממכר, ועתה – כאשר עשו ביקש ממנו לעיטה מן הנזיד – נקרתה ליעקב שעת הכושר לקנות את הבכורה במחיר. וזה לשון ספר הזהר:

אֲמַרוּ לֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִלְּתָא רַבְּתָא בָּעֵינַן לְמִבְעֵי קַמָּךְ בְּעִנְיָנָא דְיַעֲקֹב וְעֵשָׂו: אֵיךְ לָא בְּעָא יַעֲקֹב לְמֵיהַב לְעֵשָׂו תַּבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין עַד דְּזַבֵּן לֵהּ בְּכֵרוּתָא דִּילֵהּ? וְעוֹד, דַּאֲמַר עֵשָׂו לְיִצְחָק אֲבוּהִי: 'וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמָיִם'.
אֲמַר לוֹן: בְּהָדָא שַׁעֲתָא אַתּוּן חַיָּבִין לְקַבָּלָא מַלְקוּת, דְּהֵאמַנְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְעֵשָׂו וְשַׁקַּרְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְיַעֲקֹב. דְּהָא קְרָא אַסְהֵד עֲלֵהּ 'וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם'. וְתוּ כְּתִיב 'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב'.
אֶלָּא כָּךְ הוּא עִנְיָנֵהּ דְּיַעֲקֹב עִם עֵשָׂו: בְּגִין דְּעֵשָׂו הֲוָה סָנֵי לִבְכֵרוּתָא בְּקַדְמָיְתָא, וַהֲוָה בָּעֵי מִנֵּהּ דְּיַעֲקֹב דְּלִסְּבַהּ לֵהּ אֲפִלּוּ בְּלָא כְסַף. הָדָא הוּא דִכְתִיב: 'וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה'.

ולפי דרכינו למדנו לקח גדול: לאח רעב פורסים לחם ללא דיחוי, יהא מטונף בעבירות כאשר יהא.