רפאל הלפרין ז"ל

[עקביה]

תודה על הקישורים.

שלחו לי באישי קישור לספר עצמו.
https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?605103&

[Chortkov]

הריהו מסודר באטלס עץ חיים, התקופה הקדומה (א) מיד בתחילתו עיי"ש "שולשלת משפחת הלפרין".

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143496&&page=16
מה תגיד עכשיו חכם באשי?
[כעת אני נזכר שראיתי את זה בעבר].

זה לא כ"כ מדוייק.

[Chortkov]

שמעתי מבנו של ר' נחום יואל, שאביהם כתב משהו על היחוס לסדה"ד אבל הם יודעים שזה לא מדויק.
בקיצור, היחוס הזה ידוע במשפחה אבל הם אינם יודעים לסדרו.

הג"ר שמואל היילפרין זצ"ל (אחיו של רח"י הלפרן, ודודו של רנ"י) הוא ידע בדיוק סדר היחוס, אבל לא סיפרו לאף אחד (אפי' לאחיו!) מפני טעם הכמוס במשפחתנו.

[מקדש מלך]

מועתק מכתבי הרב שוחט על הגר"נ קרליץ כאן: viewtopic.php?f=19&t=47917&hilit=%D7%A7%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%A5#p579549

כד.
אולי יש שזוכרים שר' רפאל הלפרין הוציא ספר על בראשית, והגר"נ יצא נגדו במכתב חריף.
אבל יש המשך.
רפאל רצה להוציא ספר על שמות.
הוא רצה לבוא לר' ניסים לשאול אותו מה ניתן לעשות כדי שיוכל להוציא ספר כשר.
הוא ביקשני לבוא עמו והלכתי. לא זוכר כבר איך בכלל הגעתי לזה. לפני כן לא הכרתי אותו.
[דומני שהוא הלך קודם להגרש"א שטרן והוא ביקשני להשתתף בזה].
כל בני הבית וכל המקורבים אמרו לנו שחבל על זמננו. זה לא יילך.
אבל הרב מדה אחרת היתה עמו.
הוא אמר בוודאי אפשר לתקן. צריך למנות מישהו מטעם בתי הדין של בני ברק [שלו ושל הרב וואזנר] שיבקר כל חלק בספר,
ורפאל הלפרין יתחייב למחוק ככל אשר יורוהו.
ואם הממונה יאשר שהכל כדת, הוא יתן לו מכתב תמיכה והסכמה. והרב וואזנר הסכים לזה.

הרב שאל אותי אם אני מסכים להיות ממונה מטעמו, והסכמתי.
הוא הדריך אותי לקבל סכום גבוה לשעה, כיאות לממונה מטעם בתי דין.
ושלא להתרפס כלל וכלל. [ר' רפאל היה אדם מאד עוצמתי ותובעני. זה לא היה קל].
עברתי על כל פרשה בספר, ומחקתי כיד ה' הטובה.
רק הוצרכתי להסביר לו מדוע. אבל הוא נהג מאד יפה.
אני לא מאריך בפרטים הטכניים שלא חשובים כל כך.
הוא כמעט גמר את שמות והיו לו כבר סקיצות לויקרא, אבל הוא נפטר טרם סיים, והמשפחה החליטה לגנוז.

לקראת סיום הספר, הוא קרס ואיבד הכרה. כך נשאר עד לפטירתו.
בני המשפחה חששו אולי היתה פגיעה בכבוד הרב, איזו התבטאות נגדו.
ביקשוני לבוא עמם לבקש מחילה, שיסיר קפידתו.
הרב הרגיע אותם מאד שאין לו שום קפידה, ואדרבא הוא הרי בא לתקן.
וכל כך ניסה לתת להם הרגשה נעימה, שאמר להם שבעצם למד עמו כילד והם היו בגדר חברי ילדות וכדומה.

[יאיר]

הריהו מסודר באטלס עץ חיים, התקופה הקדומה (א) מיד בתחילתו עיי"ש "שולשלת משפחת הלפרין".

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143496&&page=16
מה תגיד עכשיו חכם באשי?
[כעת אני נזכר שראיתי את זה בעבר].

זה לא כ"כ מדוייק.

אכן. כבר דובר על זה לעיל.

[יואל שילה]

דבר פלא מצאתי בספרו של רפאל הלפרין 'זירות חיי' (סיפור חייו), שכשעשה בארה"ב האבקויות, קרא לו אחד מהאדמו"רים ואמר לו שעושה בזה קידוש השם והיה רוצה לבוא לאצטדיון לראות אותו בהאבקותו, אבל אין זה נאה לאדמו"ר לשבת באצטדיון, אבל יצפה בטלויזיה, ואחר ניצחונו קרא לו האדמו"ר ואמר לו שיש לו נשמה גבוהה, ובא לעולם להביא כבוד לישראל ולקדש את השם, ועוד הוסיף, שצפה בתחרות וגרמה לו נחת רוח בנצחונו.

ביאור הדבר הוא פשוט, האבקויות הרב הלפרין היו שנים בודדות אחר השואה, בעוד רבים מיהודי אמריקה נשאו את ההשפלה עמוק בתוכם, ופתאום מופיע יהודי וחובט בגויים החזקים והגיבורים, ומנצח אותם תוך כמה שניות בבעיטות מופלאות, אין לשער ואין לתאר מה שזה עשה לאותם סחופים ודוויים.
הרב הלפרין הקפיד להופיע בחלוק לבן עם מגן דוד, וכשהסיר את החלוק נותר בבגד האבקות עם מגן דוד.
האמרגנים הציגו אותו כ'בחור ישיבה המתאבק', שהרי למד בישיבת חברון [18 שעות ביממה], והקפיד ללמוד מדי יום גם בהיותו מתאבק, ואצל האנשים הללו הדויים והסחופים הוא ממש ייצג את נצחון התורה, ובפרט שהקפיד לקרוא פרק תהילים על הבמה לפני כל תחרות.
סבתות ורבנים רכשו כרטיסים ומילאו את האולמות עד אפס מקום עבור כמה שניות של התרוממות הרוח, ונצחון יעקב על עשיו - נצחון איש הרוח על החומר, נצחון התורה על עמלק.
גולת הכותרת שלו היה בנצחון על אלוף העולם הקודם - הנס שמידט, גרמני ענק - עמלק במיטבו, שהלפרין הצליח לנצחו, ומיידית לאחר הכרזת הנצחון - הגרמני בא מאחוריו והחל לחנוק אותו עד שבחמלת השם עליו השתחרר ממנו, וראה שהרצפה זרועה כסאות שבורים שהקהל היהודי זרק על הגרמני.
כנס לראש הזה והבן מה הוא קידוש השם באותה תקופה.

[עמקן]

דבר פלא מצאתי בספרו של רפאל הלפרין 'זירות חיי' (סיפור חייו), שכשעשה בארה"ב האבקויות, קרא לו אחד מהאדמו"רים ואמר לו שעושה בזה קידוש השם והיה רוצה לבוא לאצטדיון לראות אותו בהאבקותו, אבל אין זה נאה לאדמו"ר לשבת באצטדיון, אבל יצפה בטלויזיה, ואחר ניצחונו קרא לו האדמו"ר ואמר לו שיש לו נשמה גבוהה, ובא לעולם להביא כבוד לישראל ולקדש את השם, ועוד הוסיף, שצפה בתחרות וגרמה לו נחת רוח בנצחונו.

ביאור הדבר הוא פשוט, האבקויות הרב הלפרין היו שנים בודדות אחר השואה, בעוד רבים מיהודי אמריקה נשאו את ההשפלה עמוק בתוכם, ופתאום מופיע יהודי וחובט בגויים החזקים והגיבורים, ומנצח אותם תוך כמה שניות בבעיטות מופלאות, אין לשער ואין לתאר מה שזה עשה לאותם סחופים ודוויים.
הרב הלפרין הקפיד להופיע בחלוק לבן עם מגן דוד, וכשהסיר את החלוק נותר בבגד האבקות עם מגן דוד.
האמרגנים הציגו אותו כ'בחור ישיבה המתאבק', שהרי למד בישיבת חברון [18 שעות ביממה], והקפיד ללמוד מדי יום גם בהיותו מתאבק, ואצל האנשים הללו הדויים והסחופים הוא ממש ייצג את נצחון התורה, ובפרט שהקפיד לקרוא פרק תהילים על הבמה לפני כל תחרות.
סבתות ורבנים רכשו כרטיסים ומילאו את האולמות עד אפס מקום עבור כמה שניות של התרוממות הרוח, ונצחון יעקב על עשיו - נצחון איש הרוח על החומר, נצחון התורה על עמלק.
גולת הכותרת שלו היה בנצחון על אלוף העולם הקודם - הנס שמידט, גרמני ענק - עמלק במיטבו, שהלפרין הצליח לנצחו, ומיידית לאחר הכרזת הנצחון - הגרמני בא מאחוריו והחל לחנוק אותו עד שבחמלת השם עליו השתחרר ממנו, וראה שהרצפה זרועה כסאות שבורים שהקהל היהודי זרק על הגרמני.
כנס לראש הזה והבן מה הוא קידוש השם באותה תקופה.

טיב דברי הלפרין ידוע. ופלא שכבודו, שאינו כ"כ פתי בד"כ כלל, מאמין למה שהוא סיפר על עצמו. האם זה סביר שמי שפעם למד 18 שעות ביממה פרש מלימוד ועסק בהתאבקות.
אגב, ידוע שהתאבקות מקצועית בארה"ב הוי בלוף גדול, והמנצח אינו מי שמצליח להתאבק יותר טוב, אלא מי שהוחלט מראש צריך לנצח.

[נוטר הכרמים]

אין לעסוק בסוגיא מפני כבוד המת.

אין ספק שמעשי רפאל הלפרין באותם שנים לא היו על פי חכמים ולא בעידוד רבותיו,
ודי להכיר קצת את מכתבי החזו"א אליו בנסיונות להשיבו לעולמה של תורה,
בשביל להבין שהיו לו התמודדויות קשות.

[חיימשה]

לענ''ד מה שאנו החיים יכולים ללמוד מהפרשה הזו,
שמי שהיה פעם בעולמה של תורה בצורה רצינית, לעולם לא יצליח לשאוב סיפוק של ממש מעוה''ז,
וע''כ אדם זה שצבר תהילת עולם מחוץ לעולם התורה, והיה בעל כח ובעל ממון וכל העוה''ז היה לרשותו, לא היה מסוגל לנוח ולשקוט לרגע כל עוד שלא קיבל הכרה בעולם התורה פנימה, וזה היה הדחף הבלתי פוסק להוציא ספרים תורניים משל עצמו למרות הקשיים שנכרכו בזה.

[הפצת המעיינות]

לא היה מסוגל לנוח ולשקוט לרגע

זה כל האדם
לאו דוקא לגנאי זו תכונה טיפוס סוער מכאן לשם משם לכאן

[יואל שילה]

טיב דברי הלפרין ידוע. ופלא שכבודו, שאינו כ"כ פתי בד"כ כלל, מאמין למה שהוא סיפר על עצמו. האם זה סביר שמי שפעם למד 18 שעות ביממה פרש מלימוד ועסק בהתאבקות.

אני ממש לא פתי, ובעוד הרב הלפרין חי כתבתי לו מכתב חריף ביותר, אולם הנידון היה האם זה באמת קידוש השם בקנה מדה שלנו אלא מדוע אותו רב אמריקאי ראה בזה קידוש השם, ואת זה הסברתי באוירה הדוויה שהיתה אצל אלפי פליטי השואה, ופתאום בא 'בן ישיבה' ומנצח בסיוע התהילים את גוליית ועמלק - זה היה אצלם קידוש השם.
להזכיר לך ש'חילול השם' נמדד לפי הבנאדם, כגון לקחת סחורה ולא לשלם מיידית, ראה בגמ' יומא, וה"נ קידוש השם נמדד לפי המעשה והעושה והסיטואציה.
בתחילת דרכי בתשובה, בצבא, מה שהאזנתי לרדיו דתי ולא לחילוני - התייחסתי לזה ממש כאילו אני לומד תורה. הכל לפי האדם והסיטואציה.
סיפר לי אחיו של הרב אברהם רביץ זצ"ל, שהחזו"א אמר לו על הלפרין שההבדל בינו לאדם רגיל הוא כהבדל בין איטריות ודייסה, באכילת דייסה מה שהעלת על הכף - יש לך, באיטריות אפשר להניח ערימה גדולה על הכף, אלא שלעתים אוכלים ערימה ולעתים הכל נופל ולא נשאר מאומה, וה"נ כל מה שהלפרין עשה היה בקיצוניות. למד 18 שעות, יצא לעולם ליטוש היהלומים ועבד הרבה מעל הממוצע בכושר ריכוז נפלא, התאמן רוב שעות היום על פיתוח הגוף, כולל לעתים שלש שעות נסיונות דחיפת עמודים באמצעות הצואר כדי לחזק שרירים אלו, לאחר מכן יצא למזרח הרחוק להשתלם בתורות הלחימה היפניות - שוב בריכוז אדיר, ושוב חזר ללימוד בעוצמה של שלשה סדרים ביום של חמש שעות ללא הפסקה [הרב זוננפלד סיפר לי שאמר לו אחד מהחברותות בתקופה זו שקשה היה לו לעמוד בלימוד של סדר אחד עם הלפרין], והקים אימפריית אופטיקה המשולבת בתרומות אין סוף, תוך כדי כתיבת ספרים הדורשים עבודה מייגעת שכלל לא בכח אדם אחד.
כך שמי שאין לו את המורכבות והכוחות הללו כלל לא יכול לדון על האיש.
הלפרין עצמו התייחס לתקופת ההאבקות כקידוש השם בהנחיית החזו"א. כל צופה מהצד שקורא את מכתבי החזו"א אליו, וקורא את מה שהלפרין מצטט בשם החזו"א - לא יכול שלא לחוש פיספוס גדול בכוחות אלו שנותבו למקום הלא נכון, תוך הבנה שגויה של תפקידו, אולם הוא עצמו אחז שהוא מקדש את השם, ובמה זה שונה ממקדשי השם בעיניהם השונים המתגוללים אצלנו שמוסרים את עצמם ולעתים את האחרים עבור מה שבעיניהם הוא קידוש השם?
ומה שטענו כאן על תהילה והכרה, יש להזכר בדברי האלמוות של הגריא"ל לסורוצקין, שמיצר על החמשה אחוז לשם שמים שיש לו - כי אלמלא הם היית פותח עוד כולל.
לעתים הקב"ה שותל באדם נטיות שונות כדי להביאו לתיקונו בעולם, לזה תאוות שלטון, לזה כבוד, לזה כסף, לזה נשים, וכו' - ואת כל הנטיות שתל בו הקב"ה, כמ"ש חז"ל בכל לבבך - זה היצה"ר.

[נוטר הכרמים]

ר' יואל, הדברים שלך מענינים מאוד.

עם זאת, אני לא חושב שהסוגיה היא רק הקיצוניות וההיקף העל טבעי.
ההרגשה היא שרפאל הלפרין למד את התורה בצורה מאוד מסוימת (ושטחית, כך הוא גם אופי ספריו האגדיים, בלי לזלזל כמובן) גם אם זה היה 36 שעות ביממה, לא בצורה של דביקות בתורה על כל המשתמע מכך. אחרת היה מרגיש בפרישה ממנה כפורש מן החיים. החיבור שלו היה משהו שונה, לא חיבור של ת"ח רגיל, ואני לא מדבר על צדיק גדול בדווקא.

[הוה אמינא]

טיב דברי הלפרין ידוע. ופלא שכבודו, שאינו כ"כ פתי בד"כ כלל, מאמין למה שהוא סיפר על עצמו. האם זה סביר שמי שפעם למד 18 שעות ביממה פרש מלימוד ועסק בהתאבקות.

אני ממש לא פתי, ובעוד הרב הלפרין חי כתבתי לו מכתב חריף ביותר, אולם הנידון היה האם זה באמת קידוש השם בקנה מדה שלנו אלא מדוע אותו רב אמריקאי ראה בזה קידוש השם,

הנידון כאן הוא האימון בסיפור של הלפרין על עצמו בספרו זירת חיי שאדמו"ר אחד אמר לו שזה קידוש ה'.

[יואל שילה]

הדברים לא סותרים [בהתייחס להודעת איש ספר]
לא באתי להגן על האיש או על תורתו או מעשיו
אלא רק ביארתי שהדברים מורכבים, וקשה לאדם לדון אחרים שיש להם מיזוג לגמרי שונה של כוחות וטבעים ושל 'מנוע'.
וקרוב לודאי שכל אדם פועל באופן המיטבי בהתאם למיזוג הכוחות והטבעים המיוחדים לו, אלא שמה שכל דרך איש ישר בעיניו - מחייב שבעיני אחרים זה יחשב כעקום.
וממילא לדון אחרים ניתן רק כשמוצאים סתירה בהתנהגות שלהם עצמם, או כשמעשיהם אסורים על פי תורה, כל דבר אחר נכלל בכלל לא תדון עד שתגיע למקומו.
קבלתי פעם לרב ברנדייס על רופא שגבה ממני מחיר מופרז על פעולה פרטית, והרב אמר לי שצריך לשמוח שאנו מכירים את המנגנון שמפעיל את האיש, ושיש בכחנו לספק את המנגנון הזה [כלומר לשלם לו, כי אם המנגנון שלו היה מופעל רק ע"י אשה לא היינו יכולים להפעיל אותו] - גם זו גישה להתייחס לאנשים באופן ריאלי.

איש מאתנו לא היה מתאמן בריסוק אבנים באמצעות כף יד חשופה, ולא בדחיפת עמודים.
את הספר זירות חיי רכשתי עבור בני, לאחר שהרב ברנדייס אמר לי שלא למנוע ממנו את הקריאה בזה - שהרי יש שם ריכוז כוחות אדיר, אך לאחר שקראתיו בעצמי לא הרשתי לבני לקרוא אותו עד לאחר שהתחתן, מחמת המהלך המוזר ביותר של הרב הלפרין.
אבל ללמוד ממנו מה שניתן ללמוד - בודאי צריך.
האמרגן שלו אמר עליו שכל האחרים נלחמים עם כח, ואתה עם שכל, מאחר והיה לומד היטב את מתחריו, וממציא דרכים חדשות נגדם.
התאמן ללא לאות, ומתח את גבול היכולת עוד ועוד.
ויש עוד הרבה לכתוב, אלא שמקוואות יותר קורץ לי כעת...

אינני יודע אם הסיפור על הקידוש השם הוא אמין, ושמא הוא רק דמיון של הרב הלפרין כפי שדמיין את עידוד החזו"א להכנס לתרבות הגוף, במה שהחזו"א אמר לו שיעשה קידוש השם בכל מה שיעשה, אלא רק באתי לבאר כיצד יתכן במציאות שלהם להבין מה היה נחשב קידוש השם בעיניהם.

[חלמישצור]

א' כרמי פרסם לאחרונה מאמר מעניין שחלק נכבד ממנו מוקדש לפועלו של הלפרין לפיתוח שרירים ב"מכון שמשון" והצגות ה"היאבקויות" הנודעות ('האמריקניזציה של יהדות השרירים', עיונים 32, שדה בוקר תש"פ). כפי שכותב היטב הרב שילה, אלפי אנשים באותה העת - שלא העלו בדעתם שהכל הצגה מתוסרטת היטב - ראו בעיני רוחם את שיבתו של היהודי מן הגלות וניצחונותיו על כל משנאיו.

עם זאת אין לכחש שהרוח הגסה, החילונית והמסואבת של התרבות המערבית, על הצד התחתיתי והירוד שלה - שרתה על כל העניין באופן עמוק ויסודי. המאמר הנ"ל מראה זאת היטב ואין לצטטו בפורום זה. במובן זה נכון לשוב ולהזכיר שהלפרין הוא פשוט בעל תשובה. אלא שמפני שהוא עצמו מצא להזכיר מעשיו הראשונים בספרו, ולא ביקר אותם כפי שהיה ראוי, עלינו לבקר אותם בלי כחל ושרק.

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ.

[חלמישצור]

אינני יודע אם הסיפור על הקידוש השם הוא אמין, ושמא הוא רק דמיון של הרב הלפרין כפי שדמיין את עידוד החזו"א להכנס לתרבות הגוף, במה שהחזו"א אמר לו שיעשה קידוש השם בכל מה שיעשה, אלא רק באתי לבאר כיצד יתכן במציאות שלהם להבין מה היה נחשב קידוש השם בעיניהם.

"ומה היתה דעתו של ה"חזון איש" על המעבר מלימוד תורה לפיתוח הגוף" - שאלנו את הלפרין. "אני התיעצתי אתו גם על כך. שאלתי אותו אם אפשר לקדש את השם בצורה זו. הוא ענה לי שאם אהיה יהודי נאמן ודאי שאוכל לקדש את השם".

ואכן הלפרין קידש את השם ואת שם מדינת ישראל בצורה שאולי אף אחד מלבדו לא עשה זאת. לימים, כשהפך למתאבק מצקועי, ולהופעותיו נהרו רבבות, היה ה"רבי המתגושש" - הכינוי שניתן לו - לשם דבר. הופעתו נסכה גאווה לאומית על אלפי בני נוער ואף מבוגרים, ולא אחד חזר ליהדות עקב הופעות אלו (הצופה, י' ניסן תשט"ז, עמ' 2).

הדברים - "א וודאי רפאל'קה אז דו איזט בליבן בי יידישקיט ווסט דו מקדש השם זיין" - גם בספרו "במחיצת החזון איש", עמ' 169. ושם גם עדותו על מפגשיו באותה תקופה עם האדמו"ר מקלויזנבורג, האדמו"ר מבובוב, הרבי הריי"צ ור' אהרן קוטלר. לדבריו כולם עודדו אותו בדרכו.

[יואל שילה]

לא פקפקתי שהדברים נאמרו לו, אלא רק על כך שהרבנים ה'מעודדים' באמת התכוונו שזה קידוש השם בעצם, אלא יותר נראה שרק התכוונו לתת לו צידה לדרך, שאם הוא כבר הולך על זה - שיכוון לעשות קידוש השם, וכמדומה שהוא אכן הצליח בזה היטב, על פי דרכו.
ואני שוב חוזר, מי שכוחותיו ונטיותיו לא מאפשרים לו שלשה סדרים של חמש שעות ללא הרמת העינים - לא יכול לבקר את האיש, הוא פשוט לא נמצא שם.

[חיימשה]

בקיצער
כל התשובות נכונות
העידוד של הרבנים היה דברי עידוד מקובלים, לא משהו שאפשר היה לעשות אחרת, וממש לא בהכרח שהציטוטים מדויקים, הוא בשום שלב לא היה סמל לדיוק...
קידוש ד' זה ענין יחסי למצבו של האדם,
נכון שאדם מן השורה לא נמצא באותו מקום של לדון אותו, ואעפי''כ ראוי לכל אחד להנחיל את הדרך הישרה ולא הפתלתלה...

[עמקן]

אינני יודע אם הסיפור על הקידוש השם הוא אמין, ושמא הוא רק דמיון של הרב הלפרין כפי שדמיין את עידוד החזו"א להכנס לתרבות הגוף, במה שהחזו"א אמר לו שיעשה קידוש השם בכל מה שיעשה, אלא רק באתי לבאר כיצד יתכן במציאות שלהם להבין מה היה נחשב קידוש השם בעיניהם.

"ומה היתה דעתו של ה"חזון איש" על המעבר מלימוד תורה לפיתוח הגוף" - שאלנו את הלפרין. "אני התיעצתי אתו גם על כך. שאלתי אותו אם אפשר לקדש את השם בצורה זו. הוא ענה לי שאם אהיה יהודי נאמן ודאי שאוכל לקדש את השם".

ואכן הלפרין קידש את השם ואת שם מדינת ישראל בצורה שאולי אף אחד מלבדו לא עשה זאת. לימים, כשהפך למתאבק מצקועי, ולהופעותיו נהרו רבבות, היה ה"רבי המתגושש" - הכינוי שניתן לו - לשם דבר. הופעתו נסכה גאווה לאומית על אלפי בני נוער ואף מבוגרים, ולא אחד חזר ליהדות עקב הופעות אלו (הצופה, י' ניסן תשט"ז, עמ' 2).

הדברים - "א וודאי רפאל'קה אז דו איזט בליבן בי יידישקיט ווסט דו מקדש השם זיין" - גם בספרו "במחיצת החזון איש", עמ' 169. ושם גם עדותו על מפגשיו באותה תקופה עם האדמו"ר מקלויזנבורג, האדמו"ר מבובוב, הרבי הריי"צ ור' אהרן קוטלר. לדבריו כולם עודדו אותו בדרכו.

אילו החז"א האדמו"ר מקלויזנבורג, האדמו"ר מבובוב, הרבי הריי"צ ור' אהרן קוטלר היו מעידים שהם עודדו אותו, הייתי מאמין.

[יואל שילה]

אפשר להתווכח אם כן קידוש השם, כן עודדוהו, אבל אי אפשר להתווכח עם אימפריית התמיכה שהוא הקים
זכורני אותה דירה שנשרפה ברכסים בעיצומו של ראש השנה, מחמת וילון שנע ברוח ונדלק מנר שהשאירו אורחי הדירה, והלפרין מייד נתן את כל מה שהיה צריך, וזו טיפה מהים.

[לבי במערב]

א' כרמי פרסם לאחרונה מאמר מעניין . . ואין לצטטו בפורום זה . .

לא אצטט, רק אקשר אליו, והחפץ בכך יעיין שם.

[תפוזי]

אבי מורי הי"ו גדל בלוס אנג'לס, בתקופה שהיהדות היתה חלשה מאוד, וגם בבתי הכנסת האורתודוכסיים היו כל מיני פשרות בעניין המחיצה וכו'. ואמו"ר התפלל בבית כנסת קטן מאוד שבו הקפידו על ההלכה "בלי חכמות". ושמעתי ממנו, שפעם הגיע ר' רפאל הלפרין ללוס אנג'לס לאחת התחרויות שלו, והוא הגיע להתפלל דוקא בבית הכנסת שלהם ולא באחד מבתי הכנסת הגדולים, ואבי מספר שהדבר עשה עליו רושם.

לגבי מה שאמרו גדולי ישראל, יתכן שלא היתה כוונתם שיש קידוש השם בעצם ההיאבקות והניצחון (אף שגם לזה יש מקום, כדברי ר' יואל, ויעוין יחזקאל לו,כ ורש"י שם ואכמ"ל), אלא שאם ספורטאי מצליח ומפורסם מקפיד על שמירת תו"מ, זה משפיע על ההמון לשמור ג"כ, ולפעמים זה משפיע יותר מדברי גדולים וחכמים.