עדיאל ברויאר כתב: . . למרות שכמדומני שבתו של ר"י ברויאר אמרה לי שהיא חושבת שלפעמים הוא הלך ככה גם בשעה שלא ראו אותו ואולי אף לעיתים בתוך ביתו. אבל אני מסופק אם היא אמרה ככה.
קול מבשר כתב:שאלתי את אחד מתלמידי הגר"ח צימרמן. לדבריו הספר לא יצא מפני בקשה אישית מפי בני משפחתו של גינזבורג. לדבריו, בספר של בנו מופיע כי פעם ראה את אביו כשהוא חיוור ומפוחד ולשאלתו, הסביר לו ל"ג כי ישנו אחד בשם ד"ר צימרמן שעומד להוציא עלי ספר ואז אמות. בני המשפחה פנו לגר"ח וזה גנז את הספר.
אני הופתעתי לשמוע שהבן כתב בספרו סיפור שלא מחמיא כלל לאביו.
האם מאן דהו יכול לאשר/ להכחיש?
הגהמ כתב: . . בסוף ימיו של גינזבורג הוא סבל ממחלת הshingles (לא יודע איך קוראים את זה בעברית) . .
הגהמ כתב:הגהמ כתב:[נ.ב. בהודעתיך גרמת לי לחזור ולשנן פרק זה, ועמדתי מחדש על הבדלי הגישות שביני ובין ידידינו הנ"ל כנראה מתוך הודעותינו מלפני חמש שנים. אני שוקל בדעתי לחזור ולהוסיף ולהבהיר בנידון, ואולי אכתוב בסמוך אם יגזור ה' בעדי (אם מישהו עוד מעוניין בכלל)].
נעתרתי בשעתו לבקשות חברינו הע"י שהתעניינו בזה ועודדו אותי לגמור מה שהתחלתי, ומני אז ישבתי ועברתי פרשתא דא, ואת אשר נראה לי העליתי על הכתב באופן מסודר טענה מול טענה כדרך המתווכחים, ואלא שבינתיים נתארכו הדברים מכדי שיכיל אותם אשכול מכובד זה, ולכן מסרתים להדפסה בקובץ 'חקירה' שזה עתה יצא לאור. אקוה להעלות תדפיס לכאן לעת מצוא.
יגל כתב:מא"מ זלה"ה שמעתי בכמה הזדמנויות מעשה ששמע מפי דודו ז"ל (בעל אחות אביו).
הנ"ל נשלח בשנת תרצ"ט ע"י תנועת פא"י לגיוס כספים בארה"ב (כמדומני עבור קיבוץ חפץ חיים), ו'נתקע' שם עקב המלחמה, וגם נותק הקשר עם משפחתו בארץ, וכך התגלגל בשנות המלחמה ממקום למקום בארה"ב, ובאחת השבתות הוזמן לסעודת ליל שבת ע"י הפרופ' גינצבורג.
דירתו של גינצבורג שכנה בקומה גבוהה, וכאשר חזרו מתפילת ליל שבת ניגש שומר הבנין הנכרי והזמין את המעלית, כביכול בשביל עצמו, וכאשר הגיעה המעלית נכנס אליה גינצבורג עם הנכרי שעלה עמו לביתו כביכול לצורך עצמו. לפני שנכנס למעלית ראה הנ"ל את אורחו עומד נבוך, והפטיר לעברו: אתה אל תסמוך על הקולות שלי, הן בשבילי ולא בשבילך, אתה תעלה ברגל...
(עכשיו יבואו החוקרים ויבדקו באיזו קומה התגורר גינצבורג ואם היתה שם מעלית. מעשה ששמעתי כך היה)
בברכה המשולשת כתב:יגל כתב:מא"מ זלה"ה שמעתי בכמה הזדמנויות מעשה ששמע מפי דודו ז"ל (בעל אחות אביו).
הנ"ל נשלח בשנת תרצ"ט ע"י תנועת פא"י לגיוס כספים בארה"ב (כמדומני עבור קיבוץ חפץ חיים), ו'נתקע' שם עקב המלחמה, וגם נותק הקשר עם משפחתו בארץ, וכך התגלגל בשנות המלחמה ממקום למקום בארה"ב, ובאחת השבתות הוזמן לסעודת ליל שבת ע"י הפרופ' גינצבורג.
דירתו של גינצבורג שכנה בקומה גבוהה, וכאשר חזרו מתפילת ליל שבת ניגש שומר הבנין הנכרי והזמין את המעלית, כביכול בשביל עצמו, וכאשר הגיעה המעלית נכנס אליה גינצבורג עם הנכרי שעלה עמו לביתו כביכול לצורך עצמו. לפני שנכנס למעלית ראה הנ"ל את אורחו עומד נבוך, והפטיר לעברו: אתה אל תסמוך על הקולות שלי, הן בשבילי ולא בשבילך, אתה תעלה ברגל...
(עכשיו יבואו החוקרים ויבדקו באיזו קומה התגורר גינצבורג ואם היתה שם מעלית. מעשה ששמעתי כך היה)
גם אני הקטן שמעתי מעשה מעין זה משכן של הנ"ל (רק שלפי המעשה הנ"ל זה היה ביו"ט והוא עצמו הזמין את המעלית) וכך הובא כאן גם לעיל במפורש באשכול מיהודי שלמד אצלו.
ר_חיים_הקטן כתב:אגב, ידידינו הרב הגהמ פירסם מאמר בקובץ חקירה בענין נושא האשכול הזה: http://www.hakirah.org/Vol26Maimon.pdf
"מעוניין אני בגנותו של לואיס גינצבורג, רק בתנאי שלא יגרום לך שום טרחה, ואם לא, לא".
דרופתקי דאורייתא כתב:ראיתי היום מכתב של רד"צ הילמן ז"ל לפרופ' שפיגל הנדפס בישורון (חלק כה עמוד תרכד), בו הוא מבקש ממנו:"מעוניין אני בגנותו של לואיס גינצבורג, רק בתנאי שלא יגרום לך שום טרחה, ואם לא, לא".
הוא הנ"ל, נכון?
מיללער כתב:ר_חיים_הקטן כתב:אגב, ידידינו הרב הגהמ פירסם מאמר בקובץ חקירה בענין נושא האשכול הזה: http://www.hakirah.org/Vol26Maimon.pdf
תודה רבה
מצורף רק שני עמודים הראשונים.
חיים שאול כתב:חסום לי, מישהו יכול להעלות את המאמר הנ"ל?
עמקן כתב:חיים שאול כתב:חסום לי, מישהו יכול להעלות את המאמר הנ"ל?
פלגינן כתב:הגהמ ידידי, הדפסתי לי את המאמר קודם החג. היום קראתיו והנאני מאוד. מעניין ומרתק. יישר כח!
איני מצוי כלל וכלל בנושא זה, אך להתרשמותי אילו היינו זוכים והייתם מתקדמים עוד קצת בדיון, ואף היו נחשפים יותר הנתונים העובדתיים, הייתם משתווים יותר. לכל היותר היה ביניכם וויכוח על הסיבתיות, כלומר מה גרר את מה, למשל האם יחס הרבנים גרר את יחס הציבור או להיפך וכדומה.
הזכרתי את רבי מרדכי גיפטר כדוגמא, מפני שבאותן שנים שיצא הספר דנן, הוא פרסם מאמר ארוך שבו הוא לא רק שואב מלא חפניים ממלומדים מסוגו של גינצבורג (גרשום ענלאו למשל), כשהוא מזכירם בתארי כבוד (החכם, ר', וכיו"ב)
הרב ה. ג. ענעלאוו. ברם זכור אותו האיש לטוב, שאלמלא הוא נשתכחו פנינים יקרים מתורת רבותינו הראשונים הנשקעים בבית הגניזה ונעלמים מעין-רואה. הוא האיר לארץ את "מנורת המאור" [כרכים א-ב, ג, ד] למהר"י אלנקאוה בעטרה שעטר לו ... ודלה והשקה מגנזי קדם למאספים המקודשים לפרסומם. וביתר שאת תמך ועזר בעין-יפה ידי העוסקים בספרותנו העתיקה להפיץ מעיונתיהם חוצה. אין לך מחבר ספר בימים האלה שאין ענעלאיו יצא לקראתו לעזר לו. ולדאבון לבנו ולב כל חכמי ישראל שבק לן חיים האדם הגדול הזה פתע-פתאום.
אמנם לא נפטר ענעלאוו מחביריו אלא מתוך דבר הלכה. ימים אחדים לפני פטירתו שלח לי את ספרו הגדול "משנת רבי אליעזר" שמצא בין כתבי-יד החדשים שנקנו בשביל הספריה על יד בית המדרש לרבנים בניו-יורק והוכיח במבואו שהיא ממדרש ל"ב מדות לר"א בנו של ר' יוסי הגלילי. ובמדה שתיקן וביאר את מנורת המאור לאלנקאוה מדד גם לספרו זה. בבקיאותו הגדולה וברוח בקרתו החדורה הצליח להוציא מתחת ידו דבר מתוקן ומקובל ליד כל חובבי תורתן של קדמוננו. וכבר מצאו ענין רב לענות בו המומחים לאותו דבר ואי"ה עתיד אני גם-כן לקבוע מאמר מיוחד להערותי והחידושי שעלו בשעה שנהנתי מפרי רוחו. הוא נסתלק במיטב עלומיו - אבל זכר רב טובו להגדיל תורה ולהאדירה יביעו לדר דר.
הגהמ כתב:כבר מזמן מצאתי רשימת גברת בלאו (המחברת של 'ושמחת בחייך') על גב עותק ספר מעלות התורה המצו"ב, וביררתי העובדה אצלה, ועל פיה הבאתי את זה במאמרי הנ"ל (דומני שהיא גם היא אמרה לי שכבר כתבה את זה בעצמה בספרה, אבל לא הספקתי לבדוק ולציין).
שאול גינזבורג מהענווים היה - ואחריהם נמשך יצחק ריבקינד. מטפל הוא במהלכים בצדי דרכים, אשר בחייהם קיימו את הנאמר, כי "התורה נקנית בענוה" ואת שמם לא ראו מתפרסם ברבים. כאלה וכדומה להם היו הביבליוגרף אלחנן ד. קולמאן, ודר. פנחס רומאנוב, לשעבר מנהל המוזיאון שליד ביה"מ לרבנים בניו-יורק, שנים שנפטרו בלא-עת, א. ליטווין, בעל "נשמות ישראל", ואלכסנדר הרכבי, בעל המלונים הידועים, שמתוכם למדו מהגרי ישראל באמריקה לצעוד את צעדיהם הראשונים בסביבה לשונית זרה. כל אלה רחוקים היו מסאון החיים בארצות הברית שעל גלי הקצף שלהם מתנשאים לא אחת בעלי יוהרא ואבות בערות כששמם אף נשא למרחקים... במחיצתו של בעל-היובל נמצאים אלה זכי-הלבב בחיים ובספרות, כאותו רב ריפורמי הלל-גרשם ענעלאוו שנשבה במצודתה של היהדות הליברלית ושבשנותיו האחרונות שב לשרשו, או אחד דגול כדר. ישראל צינברג, בעל "תולדות הספרות בישראל", שבא בכתובים עם יצחק ריבקינד מעבר למחיצה בה נבדלו יהודי רוסיה מאחיהם בשאר ארצות. אותם ושכמותם מלווים על ידו בחמימות פנימית מעומקא דליבא - סגולה בה חונן ושהקורא מרגיש אותה, שעה שהכותב מעלה את זכרם לפניו (מרדכי קוסובר, 'עם הרשימה והאיש', בתוך מנחה ליצחק, ניו יורק תש"ט, עמ' 24; הנקודות במקור, ההדגשה שלי).
גביר כתב:
א. בעל כלי חמדה מוזכר כאן כ'רב רפאל דן' ולא 'מאיר דן' האם זוהי טעות בעלמא או שאכן התווסף לו שם רפאל?
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 207 אורחים
