מדוע נשיאת שתי נשים (צרות) מותר ע״פ תורה

[שמואל דוד]

בפרשת אחרי מות "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ." לשון 'צרור' שבפסוק, הוא המקור שב׳ נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו.
רש"י במסכת חגיגה ה ע"א, מפרש שמשמעות המילה צרות ביחס לשתי נשים היא: ביחד - סמוכות, כיוון שנשים אלו סמוכות זו לזו.
אולם המצודת ציון מפרש כי "צרתה - שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות והוא מלשון צר ואויב כי על פי רוב שונאות זו לזו".
עיין במשנה בסוף יבמות קטז: שצרות לא מעידים זל״ז משום ששונאת זו את זו.
ובבראשית מצינו אצל למך שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים כו׳
וגם אצל האבות הקדושים מצינו שהיו מריבות בין הצרות למשל שרה והגר ורחל ולאה כו׳ (אף שח״ו להבינם כפשוטו) ואכמ״ל

לפי כל הנ״ל צ״ע מדוע באמת ע״פ תורה מותר לאדם לישא שתי נשים. הרי ע״י זה יבואו לידי מריבות כו׳ והרי התורה דרכיה דרכי נועם.
באמת נשיאת שתי נשים נאסרה בחרם על ידי רבנו גרשום מאור הגולה ועיין שו״ת הר״ן סימן מח וז״ל שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם כו׳

אבל עדיין ק׳ מדוע באמת מותר ע״פ תורה.
האם יש אפשרות לדור בשלום ושלוה עם שתי נשים?

[יבנה]

מותר שיהיו לאדם יותר מילד א' אף אם יקנאו ויריבו א' עם השני, ואף אם ירעישו לשכנים. מותר לעשות עסקים שאחרים לא יאהבו. ומותר לישא מי שהוא רוצה אף אם הוריו לא מעוניינים.
לדבריך מי שיש לו אשה במשך י' שנים ולא נולדו להם ילדים ורוצים להשאר נשואים, מה יותר הומני, שיגרש את אשתו הראשונה וישא שניה, או שיוסיף שניה.
או מי שמתה אשתו ויש לו ילדים גדולים ממנה, האם ימנע מלהתחתן שנית בגלל שלא נעים לילדיו מכך?
ברור שאדם לא צריך להקריב את רצונותיו וצרכיו בשביל אחרים בכה"ג.

[שמואל דוד]

ברור שאדם לא צריך להקריב את רצונותיו וצרכיו בשביל אחרים בכה"ג.

לא הבנתי דבריך.
הרי דרכיה דרכי נועם, מה הוא רחום וחנון אף אתה כו׳ וא״כ כיון שבדרך כלל מי שנשא ב׳ נשים יבואו לידי מריבות מדוע אין זה חסרון במדות ורחמנות לעשות כן.
גם לפי דבריך מה הטעם בחרם דרבינו גרשום?
חכ״א שליט״א ציין לדברי רבי ראובן מרגליות ז״ל בעוללות שמצינו בחז״ל שלא טוב לישא שתי נשים.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=14

[לבי במערב]

ככל הגזרות ש'משום מעשה שהי'' (לדוגמא: יומא כז, ב. ביצה טו, רע"א. חגיגה כב, סע"ב. סנהד' יט, א. ועוד).

[יבנה]

לא הבנתי.
הרי דרכיה דרכי נועם, מה הוא רחום וחנון אף אתה כו׳ וא״כ כיון שבדרך כלל מי שנשא ב׳ נשים יבואו לידי מריבות מדוע אין זה חסרון במדות ורחמנות לעשות כן.
גם לפי דבריך מה הטעם בחרם דרבינו גרשום?
חכ״א שליט״א ציין לדברי רבי ראובן מרגליות ז״ל https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=14

ואיך מותר לרכוש כל הדברים ששייך בהם לא תחמוד או לעסוק במסחר כו' או לעשות כל דבר ששייך שמישהו יקנא בכך או יצטער מזה. הרי גם באלו מצוי מריבות וקנאה כו'.
הדרך היחידה להמנע מזה הוא פשוט למות.
אלא ודאי שצריך דרכיה דרכי נועם גם למקיים, ולא צריך להפסיד כל הדברים האלו שהם טובתו בגלל אחרים.
מסתבר שר' גרשום תיקן לפי מקומו, שבארצות הנוצרים הגוים לא נשאו ב' נשים, וכנראה ראו את זה כפגם אצל היהודים, וכפי שמסתכלים ע"ז היום, ומחמת כן השוה את היהודים לגוים. לפי https://en.wikipedia.org/wiki/Bigamy#Hi ... igamy_laws הרומאים כבר אסרו את הביגמיה ליהודים משנת 393. אבל בזמן התנ"ך וחז"ל וכן בשאר הארצות היה נהוג שאנשים עשירים וחשובים נשאו ב' נשים.

[שמואל דוד]

אבל בזמן התנ"ך וחז"ל וכן בשאר הארצות היה נהוג שאנשים עשירים וחשובים נשאו ב' נשים.

אדרבה, אשמח בדוגמאות מתנ״ך וחז״ל שנשאו ב׳ נשים. ראית מה שהבאתי לעיל מהגר״ר מרגליות ז״ל?

[יבנה]

בתנ"ך מצינו אצל האבות ואלקנה ומלכי היהודים ומלכי הגוים ולמך וישמעאל ועשו, ואשחור בד"ה א' ד' ה', ושחרים בד"ה א' ח' ח', וכן בדברים כ"א ט"ו.
בסוכה כז. אפוטרפוס של אגריפס המלך.
בכל אופן, מריבוי ההלכות והפרטים שנאמרו לענין מי שנושא ב' נשים, וכן מדלא נקבע בדבר איסור, וכן ממה שבארצות שאינם נוצריים המשיכו לנהוג כן [עד קרוב לזמנינו אצל חלק מעדות הספרדים], מסתבר שבזמן חז"ל ג"כ היה מצוי אצל החשובים נוהג כזה אף אם לא מסרו לנו את שמות הנוהגים כן.
וע"ע בתשובת הרמב"ן לר' יונה לענין פילגש, שלדעתו אין בדבר חסרון והותר אף להדיוטים, והביא כמה דוגמאות.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול על כל המראי מקומות.
בכל אופן עדיין קצת קשה לי מדוע מותר לעשות דבר שגורם מריבות ושנאה בין איש לאשתו כמבואר בתורה וחז״ל. והרי אפילו התורה וחז״ל קורים לו ״צרה״ וצ״ב בזה.

[יבנה]

מכאן http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/328-2.htm
הערה 10 : " והעיר את הדברים הרב ראובן מרגליות ז"ל בעוללות, ירושלים תש"ז, עמ' 13. וראה אף דברי רב הילאי גאון מסורא: "מי שנשא אישה על אשתו, ורצתה בכך - מוטב, ואם לאו גובה כתובתה ומעשין אותו שיתן לה גט בעל כורחו" (אוצר הגאונים, יבמות, עמ' 451). והשווה, ע' שרמר (לעיל, הערה 5), בעמ' 198, הטוען לדוגמאות שונות של חכמים שלכאורה נישאו למספר נשים כגון אחיו של יודן בי רבי ישמעאל שסופר עליו שייבם יותר מיבמה אחת (ירושלמי, יבמות, פרק ד, הלכה יא, ו ע"ב), ורבי יעקב בר אחא עליו מסופר שהיו לו שני בנים משתי נשים (ירושלמי, קידושין, פרק ג, הלכה יא, סד ע"ג). ואולם בשני המקרים הנזכרים אפשר שהנישואים לכמה נשים לא היו באותה עת. אמנם, מסופר בתלמוד על אבא אחיו של רבן גמליאל שהיה נשוי לשתי נשים (יבמות טו ע"א), אבל היה זה מקרה מיוחד שכן אחת מהן (שהייתה גם אחייניתו, בתו של רבן גמליאל) הייתה אילונית. וראה דוגמאות נוספות בספרו שם ."

[שמואל דוד]

יישר כח!

[בר ישראל]

יש תשובה ארוכה בנושא מאת הרב יהודה אריה די מודינא, אך אין הספר תחת ידי לבדוק. כזכור לי שבשעתו לא זכיתי להבין כל טענותיו (אך עיקר טענתו היתה שהתורה רק התירה ריבוי נשים בזמנים קדומים, כשהיו הרבה פחות בני אדם בעולם, בכדי למהר התיישבות העולם).

[פלוריש]

הרב ניר מנוסי, "ודבק באשתו: האידיאל המונוגמי ביהדות", מתוך הספר משפחה מפעל חיים

d7a0d799d7a8-d79ed7a0d795d7a1d799-d795d793d791d7a7-d791d790d7a9d7aad795.pdf

(829.45 KiB) הורד 229 פעמים

[שייף נפיק]

להערת הרב פותח האשכול.
נראה שכיון שהיה אז בזמנם מצוי והצורה הרגילה אין בכך בעיה של דרכי נועם, מה גם שכמובן הכל היה בהסכמתה של האשה הראשונה, וכמו שמצוי ושכיח שיש יחסים לא נעימים בין כלה לחמותה ולא אומרים בזה דרכי נועם, אלא מאי, צריך לעבוד על המידות וכך היא הרגילות, כך היה גם פעם כשזו היתה המציאות השכיחה.

[שומע ומשמיע]

לי לא קשה כ"כ, אבל אני מבין שפותח האשכול בונה על כך שבתורה זה מוגדר צרה וא"כ משמע שזה בעיה 'בעצם'.

[בברכה המשולשת]

ככל הגזרות ש'משום מעשה שהי'' (לדוגמא: יומא כז, ב. ביצה טו, רע"א. חגיגה כב, סע"ב. סנהד' יט, א. ועוד).

איזה מעשה היה בזה?
(אני מקווה שכת"ר לא מתכוון לסיפור הדמיוני על המעשה ברגמ"ה, מה גם שכבר נכב"ב)

[לבי במערב]

גם אם המעשה ההוא לא הי',
העיקרון נותר על מכונו.

[חגי פאהן]

יישר כח גדול על כל המראי מקומות.
בכל אופן עדיין קצת קשה לי מדוע מותר לעשות דבר שגורם מריבות ושנאה בין איש לאשתו כמבואר בתורה וחז״ל. והרי אפילו התורה וחז״ל קורים לו ״צרה״ וצ״ב בזה.

לענ"ד ההפך, "אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה" וזה יוצר תחרות בין הנשים מי תמצא חן יותר בעיני הבעל, ונמצאת מרבה שלום בין איש לאשתו. וגם בענייני קדושה יש סיבה טבעית שאי אפשר לכתוב פה.
ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, ומסיבה זו רצה הגר"א להתיר את חרם ר"ג.
הבה נתבונן בזוגיות נערצת מימי התנאים - רבי עקיבא ורחל, ומימי האמוראים - רבא ובת רב חסדא. מבואר בגמ' שלשניהם היתה לפחות אשה אחת נוספת!
ע"ז כ. : "ואף ר''ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי עפרא".
ובברכות נו. פתר לרבא מפשר החלומות שימותו לו שתי נשים ויגרש שתי נשים.
אם כי אין ראיה שהיה זה באותו זמן.

[שקלאוו]

הגמ' (יבמות קיז., קידושין פא:) מפרטת שאף נשי שני אחים שונאות זו את זו, ואשה וחמותה (ובת חמותה) שונאות זו את זו, ואשה ובת בעלה שונאות זו את זו.
מכאן שאדם לא יתחתן אם אחיו נשוי, יתחתן רק עם אשה שאמהּ נפטרה ולא יתחתן אם יש לו בת מנישואין קודמים.

ההסבר אינו מסובך לטעמי: יש הפרש בין שנאה טבעית בין אשה לחמותה, או שנאת אמן לבעלי אמנותו - והיא שנאה היולית הנובעת מעכירות החומר בעולם הזה, לבין השנאה שנצטווינו עליה, והיא במחשבה ממוקדת שאין מנוס מזליגתה לחיי המעשה. התורה היא תורת אמת, והיא לא לא ניתנה למלאכי השרת שיוכלו לבטל את עכירות החומר והטבעים הטבועים. היא כן יכולה לצוות עלינו על המידות הרעות בביטוי ובגילוי.

זהו ההבדל, לטעמי, בין מבטלי הפוליגמיה ובראשם הנוצרים הטוענים שתורת משה ניתנה לאנשים לא טהורים דיו (כך יש"ו עצמו לעג לתורת הגט באומרו שמשה נתנה לאנשים בעלי לב קשה של אותו הדור אבל את החוק שלו הוא לומד מבריאת האדם שנבראו שנים והפכו לאחד), לבין היהדות שמכירה בכך שהבורא עצמו רצה שהתורה תפעל מתוך עכירות האדם וטבעו.
התורה שלנו היא תורת יחוד עם בורא אחד שברא את העכירות כחלק מתהליך זיכוך ותיקון העולם. ואילו תורת הנוצרים, כידוע, מקורה בגנוסטיזם שדוגל בשתי רשויות. ודי למבין.

[בברכה המשולשת]

גם אם המעשה ההוא לא הי',
העיקרון נותר על מכונו.

לא "אם", אלא לא היה.
ולא הבנתי- הכוונה היא שהעיקרון הוא חשש קטטה?
אז אה"נ, וכתר"ה צודק מאוד.

[תוכן]

בבראשית רבה משמע שנשיאת שתי נשים מידה פחותה היא.

הסיבה שרמז אליה ר' חגי אינה קיימת, כי הדברים מסתנכרנים כידוע.

הסיבה להיתר שתי נשים הוא משום שבכל חברה בעולם יש יותר נשים מאשר גברים, בטח יותר נשים שראויות להתחתן מאשר גברים שראויים להתחתן. והשאלה היא, אם להשאיר את הנשים האלו ברווקותן או בבדידותן על כל המכשולים שבזה, או שלאפשר ריבוי נשים על כל המכשולים שבזה. יש חברות שעדיף כך ויש שעדיף כך.

[לבי במערב]

. . לא "אם", אלא לא היה.

כיון שאכ"מ העדפתי לנקוט ל' ממוצעת.

. . הכוונה היא שהעיקרון הוא חשש קטטה? אז אה"נ, וכתר"ה צודק מאוד.

אכן כן. ופשוט, שאין כל נפק"מ אי ברגמ"ה הוה מעשה, או בא' מהמון העם.

[מקדש מלך]

בישעיה ד, א:

וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ:

הרי שיש מקרים שהוא לטובה עבור הנשים (ובעבר לאשה לא היתה יכולת להתפרנס, וגם לא להגן על עצמה, מבלי בעל, ולכן שתי נשים היה הרע במיעוטו).

[שמואל דוד]

להערת הרב פותח האשכול.
נראה שכיון שהיה אז בזמנם מצוי והצורה הרגילה אין בכך בעיה של דרכי נועם, מה גם שכמובן הכל היה בהסכמתה של האשה הראשונה, וכמו שמצוי ושכיח שיש יחסים לא נעימים בין כלה לחמותה ולא אומרים בזה דרכי נועם, אלא מאי, צריך לעבוד על המידות וכך היא הרגילות, כך היה גם פעם כשזו היתה המציאות השכיחה.

א. ברמב״ם הלכות אישות מבואר שא״צ הסכמתה של אשתו ראשונה. ב. בתורה וחז״ל קוראים לזה צרה, גם לא מצינו מי שהיה לו שתי נשים והכל היה בסדר אלא ההיפך הוא הנכון וזה כוונתי בשאלתי.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול על כל המראי מקומות.
בכל אופן עדיין קצת קשה לי מדוע מותר לעשות דבר שגורם מריבות ושנאה בין איש לאשתו כמבואר בתורה וחז״ל. והרי אפילו התורה וחז״ל קורים לו ״צרה״ וצ״ב בזה.

לענ"ד ההפך, "אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה" וזה יוצר תחרות בין הנשים מי תמצא חן יותר בעיני הבעל, ונמצאת מרבה שלום בין איש לאשתו. וגם בענייני קדושה יש סיבה טבעית שאי אפשר לכתוב פה.
ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, ומסיבה זו רצה הגר"א להתיר את חרם ר"ג.
הבה נתבונן בזוגיות נערצת מימי התנאים - רבי עקיבא ורחל, ומימי האמוראים - רבא ובת רב חסדא. מבואר בגמ' שלשניהם היתה לפחות אשה אחת נוספת!
ע"ז כ. : "ואף ר''ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי עפרא".
ובברכות נו. פתר לרבא מפשר החלומות שימותו לו שתי נשים ויגרש שתי נשים.
אם כי אין ראיה שהיה זה באותו זמן.

לפי דבריך צריך ליישב מדוע מוגדר בתורה כ״צרה״. מדוע מצינו בעיות ומריבות בכ״מ שהיה לאיש שתי נשים. מדוע אסור לצרות להעיד זל״ז. מדוע אסר רבינו גרשום נשיאת ב׳ נשים בחרם.

[שמואל דוד]

בישעיה ד, א:

וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ:

הרי שיש מקרים שהוא לטובה עבור הנשים (ובעבר לאשה לא היתה יכולת להתפרנס, וגם לא להגן על עצמה, מבלי בעל, ולכן שתי נשים היה הרע במיעוטו).

כמו שמצינו אצל רבי טרפון שנשא 300 נשים.

[חגי פאהן]

לפי דבריך צריך ליישב מדוע מוגדר בתורה כ״צרה״. מדוע מצינו בעיות ומריבות בכ״מ שהיה לאיש שתי נשים. מדוע אסור לצרות להעיד זל״ז. מדוע אסר רבינו גרשום נשיאת ב׳ נשים בחרם.

אאל"ט מוזכר בגמרא שהיה תנא אחד שהיו לו י"ב נשים, וכל אחת פרנסה אותו חודש. ולא זכור לי שמוזכרת שם בעיה כלשהי. ומאידך מצינו הרבה בעיות גם בבתים שהיתה רק אשה אחת.
רבינו גרשום אסר כמו שכתבו פה, כי מרכז היהדות עבר בזמנו מהמזרח התיכון למערב אירופה הקתולי, שאינו נושא יתר על אשה אחת וגם אינו מגרשה, ומובא באחד הנו"כ על השו"ע (שבעצמו מתיר גם לאשכנזים אחרי סוף האלף החמישי) שהטעם היה משום קטטה. אפשר להבין שמעמד האשה בארץ שמותר לשאת בה רק אשה אחת, ואסור לגרשה - הוא גבוה מאד, והיה פער גדול בין היהודים לבין שכניהם, ואולי בנשים היהודיות נזרקה שאיפה ליותר.
ועדיין לצרות אסור להעיד אחת על השניה, וגם לכל אדם אסור להעיד על אחיו. מה לעשות, חז"ל הכירו את לב האדם.

[יוסף חיים אוהב ציון]

תוספתא מסכת כתובות פרק ה
אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת

[יוסף חיים אוהב ציון]

תוספתא מסכת כתובות פרק ה
אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת

וירושלמי יבמות פרק ד הלכה יב וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא הערים קידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה

[פלוריש]

הסיבה שרמז אליה ר' חגי אינה קיימת, כי הדברים מסתנכרנים כידוע.

אפקט מקלינטוק לא נחשב כיום כדבר מוכח כי היו כשלים רבים במתודולוגיית המחקר שלה

[שמואל דוד]

לפי דבריך צריך ליישב מדוע מוגדר בתורה כ״צרה״. מדוע מצינו בעיות ומריבות בכ״מ שהיה לאיש שתי נשים. מדוע אסור לצרות להעיד זל״ז. מדוע אסר רבינו גרשום נשיאת ב׳ נשים בחרם.

אאל"ט מוזכר בגמרא שהיה תנא אחד שהיו לו י"ב נשים, וכל אחת פרנסה אותו חודש. ולא זכור לי שמוזכרת שם בעיה כלשהי . ומאידך מצינו הרבה בעיות גם בבתים שהיתה רק אשה אחת.
רבינו גרשום אסר כמו שכתבו פה, כי מרכז היהדות עבר בזמנו מהמזרח התיכון למערב אירופה הקתולי, שאינו נושא יתר על אשה אחת וגם אינו מגרשה, ומובא באחד הנו"כ על השו"ע (שבעצמו מתיר גם לאשכנזים אחרי סוף האלף החמישי) שהטעם היה משום קטטה. אפשר להבין שמעמד האשה בארץ שמותר לשאת בה רק אשה אחת, ואסור לגרשה - הוא גבוה מאד, והיה פער גדול בין היהודים לבין שכניהם, ואולי בנשים היהודיות נזרקה שאיפה ליותר.
ועדיין לצרות אסור להעיד אחת על השניה, וגם לכל אדם אסור להעיד על אחיו. מה לעשות, חז"ל הכירו את לב האדם.

גלגל החוזר... אשמח בתגובה על השאלות הבאות.
א. בתורה מוגדר בלשון ׳צרה׳ וכמוש״כ המצודת ציון מלשון צר ואויב.
ב. מבואר בחז״ל בכ״מ שמי שיש לו שתי נשים בבית יבואו לידי מריבה כו׳
ג. חדר״ג שלא לישא שתי נשים (ובשו״ת הר״ן שטעמו משום קטטה)
ד. משנה ביבמות שצרות שונאות זא״ז (ודלא כמו שכתבת ״ולא זכור לי שמוזכרת שם בעיה כלשהי״)

[גל של אגוזים]

תמחלו לי אבל לענ"ד כבר יישבו הדברים בטוטו"ד בראש וראשונה ידידי הרה"ג ר' יבנה שליט"א ואחריו הרבנים שייף, חגי ושקלאוו שיחי'
ואיני מבין העניין לעשות 'גלגל החוזר' (זולת הקפצת האשכול).

[שמואל דוד]

יישר כח על הודעתך.
אף אחד התייחס להשאלות שכתבתי.

[גל של אגוזים]

ירא הקהל וישפוט

בדרך אגב, מהיכן מקור אימרה זו?