קרבן ציבור הבא בטומאת (רוב) כהנים

[מיללער]

קיימ"ל שכל קרבנות ציבור הקבוע להן זמן דוחין את השבת ואת הטומאה, ונחלקו אמוראי במס' יומא ו: אי טומאה דחויה היא אצל ציבור או הותרה, ועיי"ש הנפק"מ לדינא ביניהם, ולהלכה פסק הרמב"ם שטומאה דחויה היא אצל ציבור, ואם אפשר לאהדורי אטהרה חייבים לאהדורי.

ובמשנה בפסחים מבואר דכל קרבנות ציבור שנקרבו בטומאה אין נאכלין בטומאה חוץ מקרבן פסח הבא בטומאה, שכל עיקרה לא בא אלא לאכילה. וקרבן פסח הבא בטומאה הוא בזמן שרוב ישראל היו טמאי מת ילפי' מקרא שאין עושין פסח שני דאיש נדחה ואין הציבור נדחה, אלא עושין קרבן פסח בטומאה שנאכל בטומאה, ואפי' הטהורין עושין את הפסח בטומאה מפני שאין קרבן ציבור חלוק.

אולם בשאר קרבנות הציבור אינו מבואר בגמרא היטב הגדר של 'קרב בטומאה' דבוודאי אינו תלוי בכלל ישראל או רובן, שהרי אינם שייכים לעבודת הקרבנות של תמידין ומוספין, אלא הדהר תלוי בטומאת הכהנים דוקא, והיינו שאם כל הכהנים טמאים עושים את הקרבנות ציבור בטומאה.

אבל במקום שיש כהנים טמאים וטהורים, הרי למ"ד טומאה הותרה בציבור אמרי' שם ביומא (תלוי בב' לשונות) שהכהנים של הבית אב ביומן מקריבין הקרבנות אף אם טמאים, ואפי' אם יש כהנים טהורים באותו בית אב, לא מהדרינן שיעשה הקרבן בטהרה. ולמ"ד שטומאה דחויה בציבור, לא מיבעיא שאם ישנם כהנים טהורים באותו בית אב עובדין הטהורין, אלא אפי' אם יש כהנים טהורים שלא באותו בית אב, ואף שלא באותו משמר כלל, מהדרינן שהקרבנות יעשו בטהרה. זה פשוט

והנה יש דבר מחודש ברמב"ם הן בפירושו על המשניות מס' פסחים ונשנה בפיה"מ תמורה (פ"ב משנה א') וכן פסק בספר היד (הלכות ביאמ"ק) שאם היו 'רוב' כהנים טמאים, אז אפי' למ"ד שטומאה רק דחויה בציבור, עושין הקרבנות בטומאה, ולא מהדרינן שהמיעוט טהורין יעסקו בה.

וזה חידוש דין שלכאורה לא מצינו לה סמך בחז"ל שלענין קרבנות ציבור בטומאה יהי' הרוב מכריע, וכן הקשה הרש"ש בהגהותיו למס' תמורה (בהגהות הרש"ש למשניות תמורה מהדורת זכר חנוך, לא ראיתי הקטע הזה, רק בהגהות הרש"ש שבש"ס וילנא) והרש"ש האריך שם להקשות ולהתפלא על הרמב"ם מנא ליה הא, ואדרבא תמה שלא משמע כן בגמ' יומא הנ"ל (לא הבנתי ממש איפה מצא בגמרא 'שלא' כהרמב"ם) עיי"ש דבריו המתוקים.

בספר המפתח על הרמב"ם הל' ביאת מקדש, לא ציינו את קושית הרש"ש על זה הדין (רק על חידוש נוסף שברמב"ם שתלוי ברוב כהנים שהיו 'בירושלים' עיי"ש) ורק ציינו לדבריו של הסטייפלר זצ"ל בקהלת יעקב יומא (סי' ב') שמבאר שהרמב"ם למד את הדין ממה שבקרבן פסח הבא בטומאה אמרי' שרוב הציבור מכריע, כמו כן בשאר ק"צ הבא בטומאת כהנים, הרוב של הכהנים הוא המכריע, אולם הוא ז"ל נתקשה להבין את הדמיון שביניהם עיי"ש.

והדבר צריך תלמוד, שעד שבא רבינו הקהלת יעקב לא היה אחד מנושאי כלי הרמב"ם או מפרשיו, שידונו בחידושו של הרמב"ם ומקורו?

[גל של אגוזים]

חזו"א זבחים סי' ד', ועדיין צ"ע

חזון איש זבחים סימן ד.png (113.13 KiB) נצפה 1043 פעמים

[אליהו חיים]

כבר הקדימן הגבורת ארי יומא ו' ב' (מדבריו האחרונים על עמוד זה)

[מיללער]

תודה רבה על דברי החזון איש

בחיפוש נוסף מצאתי שכבר נתקשה בדברי הרמב"ם השאגת אריה בספרו גבורת ארי עמ"ס יומא שם (בד"ה וראיתי להרמב"ם) וכתב: אבל מה שפסק דאם רוב הכהנים וכו' יעשו בטומאה תמוה בעיני, דאין תלוי ברוב כהנים כיון דטומאה דחויה אפי' כל הכהנים טמאים ואחד לבד טהור אין דוחה טומאה דאפשר בטהור. עיי"ש

ובהגהות על הגבורת ארי (מהדורת וויינרעב) ציינו שכן הקשה גם בספר הר המוריה והרדב"ז, והרדב"ז תירץ דהרמב"ם פסק כן משום דקיי"ל רובו ככולו, אבל הקשו שהרי אפשר לקיים שניהם. והאריכו שם לבאר דברי הרמב"ם עפ"י דבריו של האבי עזרי ועוד מראה מקומות חשובים.

ונפלאתי שכ"ז לא ציינו בספר המפתח על הרמב"ם פרנקל.

[גל של אגוזים]

מתוך הגהות על גבור"א (מהד' עקד ספרים) וציינו שם גם להשפ"א